פנרהין

פנרהין
Penrhyn
מראה אווירי של פנרהין
מראה אווירי של פנרהין
נתונים גאוגרפיים
מיקום האוקיינוס השקט
קואורדינטות 9°0′20″S 157°58′10″W / 9.00556°S 157.96944°W / -9.00556; -157.96944
ארכיפלג איי קוק
סוג אטול
שטח 98 קמ"ר
גובה מרבי 5 מטר
נתונים מדיניים
מדינה איי קוקאיי קוק איי קוק
אוכלוסייה 213
מגלה [ויליאם קרופטון]
תאריך גילוי 8 באוגוסט 1788
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מראה אווירי של פנרהין

פנרהיןאנגלית: Penrhyn) הוא האטול המרוחק ביותר והגדול ביותר מבין 15 האיים של איי קוק שבאוקיינוס השקט.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנרהין ממוקם במרחק 1365 ק"מ מצפון-מזרח לאי ררוטונגה, 9 מעלות מדרום לקו המשווה. הוא שוכן בפסגתו של הר הגעש התת-קרקעי הגבוה ביותר באיי קוק, 4876 מטרים מעל לקרקעית האוקיינוס. האי מורכב מטבעת אלמוגים בהיקף של 77 ק"מ. שטחה של הלגונה הפנימית שלו הוא 233 קמ"ר, מתוכה קרקעית בשטח 62 קמ"ר המכוסה בצדפות-פנינים (ראו "כלכלה" להלן).[1][2] שטח הקרקע של האטול הוא 9.84 קמ"ר. הגובה המרבי הוא 5 מטרים.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מפקד 2001 אוכלוסיית האטול עמדה על 351 תושבים וב-2011 קטנה האוכלוסייה ל-213 תושבים.[3] באטול קיימים שני כפרים. הכפר הראשי ומושב מועצת פנרהין הוא אומוקה (Omoka), השוכן על האיון מואנאונוי (Moananui) בחלקו המערבי של האטול, מצפון לשדה התעופה. האי השני הוא טה טאוטואה (Te Tautua) השוכן על האיון פוקררה (Pokerere) בחלקו המזרחי של האטול. 75% מאוכלוסיית האטול משתייכים לכנסייה הנוצרית של איי קוק ו-25% משתייכים לכנסייה הקתולית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו המקורי של האטול הוא טונגרבה (Tongareva). על פי מחקרים משמעות השם הוא "טונגה מרחפת בשמיים", או "הדרך מהדרום". השם האנגלי פנרהין מקורו בספינה "ליידי פנרהין" (Lady Penrhyn) שנחתה במקום ב-8 באוגוסט 1788. שם אירופאי נוסף הוא האי בנט (Bennett Island).[4] הספינה "ליידי פנרהין" הייתה אחת מצי הספינות שנשלחו מאנגליה לתור אחר מושבת מגורשים.

עבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1864 כמעט והתרוקן האי מיושביו על ידי משלחת מפרו. כ-1000 גברים, נשים וילדים נלקחו לדרום אמריקה. כמרים ילידים מטעם האגודה המסיונרית של לונדון הביאו את הנצרות מהאי ררוטונגה עשר שנים קודם לכן. הדת החדשה התקבלה בהתלהבות והכפריים החלו מיד בבניית כנסיות. הבטחתם של סוחרי העבדים לתשלום נאות ולחזרה לאי לאחר תקופת עבודה, נראו כמקור מימון לבניית הכנסיות, אך רוב אלה שהתפתו מתו בגלות ולמעשה חיו בתנאי עבדות.[5] מקור אחר מציין כי ב-1863 410 תושבים מתוך כלל 500 התושבים נחטפו לעבודה באיי הגואנו של פרו בסיועם של מיסיונרים שקיבלו תשלום על כך.[6]

קולוניאליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

איי קוק היו מדינת חסות בריטית בין השנים 1888-1900 ולאחר מכן סופחו לניו זילנד עד לקבלת העצמאות ב-1965.[7] בין השנים 1856-1980 תבעה ארצות הברית ריבונות על האי על פי חוק הגואנו. התביעה לא הוכרה מעולם על ידי בריטניה, ניו זילנד או איי קוק וריבונותה של ניו זילנד הוכרה במהלך הפעולות הצבאיות של ארצות הברית באיי קוק במהלך מלחמת העולם השנייה. ב-11 ביוני 1980 חתמה ארצות הברית על הסכם עם איי קוק לפיו היא מכירה בריבונותם של איי קוק על פנרהין.[8]

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנת 1942 סיכנה ההתקדמות היפנית את נתיבי האוויר בדרום האוקיינוס השקט והוחלט לחפש נתיב חליפי. במרץ נמצא פנרהין כמתאים להקמת שדה תעופה. למרות שהאדמה הייתה בבעלות התושבים ולא ניתן היה למכור אותה, הוסדר הנושא ובאמצעות כוח עבודה מקומי נבנה שדה תעופה במקום. העבודות החלו ביולי וכשהושלמה סלילת השדה מוקמו במקום מכלי דלק. קו תקשורת הוקם על ידי שירות הקשר של צבא ארצות הברית.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה התעופה מתקופת המלחמה משמש עדיין לטיסות בלתי סדירות.

מעבר ים לתוך הלגונה מאפשר לספינות השטות בין האיים להיכנס לתוכה והאטול נעשה לנקודת עצירה פופולרית ליאכטות החוצות את האוקיינוס השקט בדרכם מפנמה לניו זילנד. ספינות של חברת הספנות המקומית פוקדות את האטול אחת לשלושה חודשים.

הכובעים המיוצרים במקום, העשויים מסיבי קוקוס, נחשבים לטובים ביותר המיוצרים בדרום האוקיינוס השקט. הסיבים, הנלקחים מעלים טריים של עץ הקוקוס, מבושלים ומיובשים. מהסיבים מיוצרים גם מניפות וסלים.[9]

חוות הפנינים השחורות הן הענף הכלכלי המשמעותי ביותר באי. לפני שענף זה התפתח, נעשה שימוש כלכלי בדר שמייצרות צדפות הפנינים.

אוכלוסיית האטול מסתמכת על האוקיינוס כעל מקור המזון העיקרי שלה בנוסף לחקלאות מקומית המבוססת על גידול קוקוס ועץ הלחם. מדי בוקר יוצאים גברי האי בספינותיהם כדי לדוג דגים לכלכלת משפחותיהם. את התפריט שלהם משלימים בני האי על ידי אורז מיובא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פנרהין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]