פרספונה (סטרווינסקי)
פֶּרְספוֹנֶה (בצרפתית: Perséphone, ביוונית: Περσεφόνη) היא מלודרמה מוזיקלית לקריין, זמרים סולנים, מקהלה, רקדנים ותזמורת, למוזיקה מאת איגור סטרווינסקי ולברית מאת אנדרה ז'יד.
היצירה בוצעה לראשונה באופרה של פריז ב-30 באפריל 1934 לצד הבלט "דיאנה ופואטייר" מאת ז'אק איבר. הבמאית הייתה אידה רובינשטיין שרקדה בעצמה עם להקת הבלט שלה ואף קריינה את תפקיד פרספונה. הטנור רנה מייזון שר את תפקיד אומולפה.
היצירה בוצעה גם בתאטרו קולון בבואנוס איירס, בניצוח סטרווינסקי עצמו בשנת 1936, ואחר בריו דה ז'ניירו. ויקטוריה אוקאמפו, אינטלקטואלית חשובה מארגנטינה, הייתה נוכחת בבכורה בבואנוס איירס. הפקה מחודשת התקיימה בתיאטרון קולון ב-1995, עם צ'ינה זורילה בניצוח פדרו איגנסיו קלדרון.
גרסאות כוריאוגרפיות אחרות כוללות את אלה של ז'ורז' בלנשין, קורט יוס (1955), פרדריק אשטון (1961),[1] ופינה באוש (1965). "פרספונה" של מרתה גרהאם מבוצע בליווי הסימפוניה בדו של סטרווינסקי.
הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
"פרספונה" הוקלטה בניצוח סטרווינסקי עצמו עם ורה זורינה, וכן בניצוח אנדרה קלויטנס עם ניקולאי גדה, (1965, פריז), סר אנדרו דייוויס (עם פול גרובס, לונדון), מייקל טילסון תומאס (עם סטיוארט נייל, 1999, סן פרנסיסקו ואסה-פקה סאלונן (עם אנדרו סטייפלס, 2018, האופרה הפינית הלאומית).
תפקידים בהצגת הבכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אומולפה, טנור, רנה מייזון
- פרספונה, הבלרינה אידה רובינשטיין
- דמטר, הבלרינה קרקובסקה
- מרקוריוס, הרקדן אנטול וילצאק
- פלוטו, רקדן
- דמופון, רקדן
תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המלודרמה מספרת את סיפורה של האלה היווניה פרספונה בשלושה חלקים:
- חטיפת פרספונה (Perséphone ravie)
- פרספונה בשאול (Perséphone aux enfers)
- תחיית פרספונה (Perséphone renaissante)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Holden, Amanda (Ed.). The New Penguin Opera Guide. New York: Penguin Putnam, 2001. ISBN 0-14-029312-4
- Levitz, Tamara: Modernist Mysteries: Perséphone. Oxford and New York: Oxford University Press, 2012. ISBN 978-0-19-973016-2
