מרקוריוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פסל גאלי של מרקוריוס. האל מתואר בסממניו המוכרים של האל היווני הרמס, המזוהה איתו: הכובע המכונף, המטה והצרור שהוא נושא לצדו.

הציור "מרקוריוס" מאת הנדריק גולציוס.

מרקוריוס (לטינית: Mercurius להאזנה (מידע · עזרה)), היה אחד מהאלים המרכזיים במיתולוגיה הרומית. במקור, הוא היה האל הממונה על המסחר ועל הסוחרים, כפי שגם משתמע משמו, הנגזר מהמילה הלטיניות merx ("סחורה") או mercator ("סוחר"). לאחר שזוהה עם האל היווני הרמס, הוא תואר בנוסף גם כשליח האלים והוצג באמנות עם סממניו המאפיינים של הרמס- הכובע והסנדלים המכונפים והמטה המכונף סביבו כרוכים שני נחשים. הוא כונה בהתאם גם "אליפס" ("בעל הרגליים המכונפות"). בנוסף לזיהויו עם הרמס, זוהה מרקוריוס גם עם האל האטרוסקי תורמוס.

בשנת 495 לפנה"ס, הוקם לכבודו של מרקוריוס מקדש בסירקוס מקסימוס, בין גבעת אוונטין לגבעת הפאלאטין ברומא. היה זה מקום מתאים לפולחן אל המסחר והזריזות, שכן במקום שכן מרכז מסחרי חשוב ומסלול מירוצים. מיקומו בין המעוז הפלבאי באוונטין ובין המרכז הפטריקי בפאלאטין הדגיש גם את תפקידו של מרקוריוס כמתווך.

חגו החשוב ביותר של מרקוריוס, המרקורליה, נחוג כל שנה ב-15 במאי. באותו יום סוחרים נהגו להתיז על ראשיהם מים מהבאר המקודשת לו ליד פורטה קאפנה.

מרקורי היה אל פופולרי ביותר בקרב העמים שנכבשו על ידי האימפריה הרומית. הקלטים הקבילו אותו לאל הראשי שלהם - לוגוס, והגרמאנים הקבילו אותו לוודן.

מרקוריוס תואר כעלם צעיר, החובש לראשו כובע מכונף ורחב שוליים ("פטאסוס"), לגופו עוטה גלימת נוסעים, רגליו נעולות בסנדלים מכונפים ובידיו מחזיק צרור כסף ומטה שליחים ("קאדוסאוס").

[עריכה] אזכורים ביהדות

בתלמוד מוזכר מרקוריוס פעמים רבות יותר מכל אל זר אחר, תחת השם מרקוליס, כנראה שיבוש מכוון שבא להימנע מציון שם האליל או לבזות אותו (אם כי הוא מופיע בשם זה גם באחד מספרי אסטריקס). הביטוי התלמודי "זורק אבן למרקוליס", הבא לציין מי שפועל לרעה למרות שכוונתו הייתה לטובה, מקורו בפולחן האליל, שהתקיים על ידי זריקת אבנים לכיוון פסלו שהיה מוצב בצדי דרכים.

[עריכה] אזכורים תרבותיים

על שמו של האל הרומי קרוי כוכב הלכת הקרוב ביותר לשמש, מרקורי, הוא כוכב חמה. מבין שבעת המתכות הקדומות יוחסה אליו הכספית- בגלל "מהירותה" - היינו הנוזליות שלה.