אנדרה ז'יד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדרה ז'יד
André Paul Guillaume Gide
אנדרה ז'יד בשנת 1920
אנדרה ז'יד בשנת 1920
לידה 22 בנובמבר 1869
פריז, הקיסרות השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בפברואר 1951 (בגיל 81)
פריז, הרפובליקה הצרפתית הרביעית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה André Paul Guillaume Gide עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים משמעותיים שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תיכון הנרי הרביעי, בית הספר האלזסי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן, פרוזה, דרמטורגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Les Caves du Vatican, The Fruits of the Earth, Travels in the Congo, Retour de L'U.R.S.S., La Séquestrée de Poitiers, Si le grain ne meurt, The Immoralist, Corydon, Strait is the Gate, La Symphonie Pastorale, מזייפי המטבעות, בפסקה זו 3 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ הנרי פילדינג, פרידריך ניטשה, ז'וריס-קרל הויסמנס, רבינדרנת טאגור, רוז'ה מרטן די גאר, סטפאן מלארמה, ויקטור הוגו, פיודור דוסטויבסקי, יוהאן וולפגנג פון גתה, אוסקר ויילד עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Madeleine Gide (?–1938) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Catherine Gide עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לספרות (1947)
  • לוחית גתה של עיריית פרנקפורט (1949)
  • מדליית גתה לאמנות ומדעים עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנדרה ז'יד (צרפתית: André Paul Guillaume Gide‏; 22 בנובמבר 186919 בפברואר 1951) היה סופר צרפתי, מגדולי סופרי צרפת במאה ה-20 וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1947.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרה ז'יד נולד בפריז לאב שהיה פרופסור למשפטים באוניברסיטה של פריז. הוא גדל בסביבה מבודדת בנורמנדי והפך לסופר בגיל צעיר. בגיל 22 ב-1891 פרסם את הנובלה הראשונה שלו "יומניו של אנדרה ואלטר". בשנים 18931894 ערך מסעות בצפון אפריקה, התיידד עם אוסקר ויילד באלג'יר והחל לשכב עם גברים ולהעמיק בהומוסקסואליות.

ב-1895, אחרי מות אמו, נישא לדודניתו מדלין רונדו, אך לא היו להם ילדים. ב-1916 הפך הנער מרק אלגרה בן ה-16, (לימים במאי קולנוע ידוע), למאהבו של ז'יד.

ב-1918 פגש אנדרה ז'יד בדורוטי ביסי, שהייתה חברתו במשך למעלה משלושים שנה ותרגמה את כתביו לאנגלית. ב-1923 נולדה לו בת מאישה אחרת בשם אליזבת ון-ריסלברג.

בשנות ה-20 של המאה ה-20 הפך אנדרה ז'יד למקור השראה לסופרים כאלבר קמי וז'אן-פול סארטר. ב-1923 פרסם ספר על הסופר הרוסי פיודור דוסטויבסקי.

ב-1924, כאשר הגן על יצירתו "קורידון" ועל ההומוסקסואליות שלו, גונה על ידי חלק ניכר של הציבור. הוא עצמו חשב כי הייתה זו הטובה שביצירותיו. אחרי 1925 החל לדרוש תנאים אנושיים לאסירים בבתי הכלא. ב-1926 פרסם את האוטוביוגרפיה שלו. בשנים 1926 - 1927 ערך מסעות במושבות הצרפתיות שבמרכז אפריקה. הוא כתב על מסעותיו אלה: "מסע בקונגו" ו"בחזרה מצ'אד". במאמרים אלה הוקיע את האינטרסים הכלכליים של צרפת בקונגו ודרש רפורמה. הוא הוקיע במיוחד את השתלטותן של חברות צרפתיות על חלקים של המושבות באפריקה ואת ניצול האוצרות הטבעיים שלהן, בעיקר גומי. הוא תיאר כיצד מכריחים את הילידים לעזוב את הכפרים למשך שבועות רבים כדי ללקט את הגומי מן העצים, והשווה זאת לעבדות.

במשך שנות השלושים הפך לקומוניסט, אך התאכזב מן הקומוניזם אחרי ביקורו ברוסיה הסובייטית. התנגדותו לקומוניזם גרמה לו לאבד רבים מחבריו הסוציאליסטים. ב-1942 אנדרה ז'יד עזב את צרפת והתגורר בתוניסיה עד סוף מלחמת העולם השנייה. ב-1947 זכה בפרס נובל לספרות. אנדרה ז'יד נפטר ב-1951, ובשנה שלאחריה הכנסייה הקתולית הכניסה את ספריו לרשימת הספרים האסורים.

ספריו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחדים מספריו של אנדרה ז'יד תורגמו ליידיש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]