ניקולאי גדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניקולאי גדה (משמאל) בפינלנד, בפסטיבל מוזיקה בשנת 1987

ניקולאי גדה (שבדית: Nicolai Harry Gustav Gädda, נולד ב-11 ביולי 1925) הוא זמר אופרה, שהרבה להופיע גם ברסיטלים. כמי שהקליט יותר ממאתיים תקליטים, נחשב גדה לזמר הטנור המוקלט ביותר בהיסטוריה. שירתו של גדה הצטיינה ביפי צלילה, בשליטה ווקאלית ובמוזיקליות‏[1].

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולאי הארי גוסטב גדה (ניקולאי יוסטינוב ברוסית) נולד בסטוקהולם לאם שבדית ולאב רוסי. אביו, קרוב רחוק של השחקן מיכאל יוסטינוב, היה זמר בס במקהלת קוזאקים של מחוז הדון ושר במקהלה בכנסייה נוצרית אורתודוקסית. גדה גדל כדו-לשוני ולמד אף אנגלית, גרמנית, איטלקית ולטינית.

גדה החל את הקריירה שלו ככספר בבנק מקומי בסטוקהולם. לקוח עשיר, ששמע אותו מדבר באחד הימים על שאיפתו לשיר ברמה מקצועית, הציע לו לממן את הכשרתו אצל קרל מרטין אהמן, טנור וגנרי נודע משנות ה-20 של המאה ה-20, שגילה גם את יוסי ביירלינג.

קריירה אופראית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערכה מוקדמת לשירתו של גדה נתן וולטר לג, אחרי ששמע את גדה שר בבחינה לתפקיד "דמיטרי" להקלטה מתוכננת של "בוריס גודונוב".

"בהגיעי לנמל התעופה פנתה אלי סיעת עיתונאים בשאלה, אם אינני מעוניין לשמוע את הקולות המצוינים של צעיריהם השבדיים. מובן שגיליתי עניין, אבל לא ציפיתי לסיפורים שהופיעו למחרת בבוקר בעמוד הראשון או למטר המכתבים וצלצולי הטלפון שניתכו עלי כמעט ללא הפוגה בבקשה להישמע. נאלצתי לבקש ממנהל האופרה שיעמיד לרשותי חדר לכמה ימים, כדי לשמוע כ-100 מועמדים. הראשון שהתייצב לשיר לפני (בשעה 9:30 בבוקר) היה גדה, ששר קודם לכן, ככל הידוע לי, רק פעם אחת בהופעה פומבית. הוא שר "שיר הפרח" מתוך "כרמן", בעדנה רבה אך ברגש רב כל כך, שהייתי קרוב לדמעות. הוא הפיק את הסולם העולה הקשה בסיום וחתם אותו בסי במול צלול ומבריק. כמעט בהתנצלות ביקשתי ממנו לנסות לשיר אותו כפי שנכתב - "פיאניסימו, ראלנטנדו" ו"דימינואנדו". בלי להניד עפעף, ביצע מעלל פלאי כמעט, ביופי שלא ייאמן וללא מאמץ. ביקשתי ממנו לחזור בשעה 8:00 אותו ערב ושיגרתי הודעה לאשתי, שזמר גדול נפל לחיקי ולדוברובן הודעתי כי, אם יאמין ואם לאו, גדה בן ה-23 הוא דמיטרי שלוח האל לבוריס שלנו"‏[2].

באפריל 1952, בגיל 26, הופיע גדה לראשונה באופרה המלכותית השבדית, בתפקיד "שאפלו" ב-"Le postillon de Lonjumeau" של אדולף אדם. אותה שנה הופיע גם כ"ניקלאוס" ב"סיפורי הופמן" של ז'אק אופנבאך ובתפקיד הטנור ב"אביר הוורד" של ריכרד שטראוס.

המנצח הרברט פון קאראיין גילה עניין בגדה לאחר ששמע אותו במבחן קול בסטוקהולם ולקח אותו עמו לאיטליה. בשנת 1953 הופיע לראשונה בלה סקאלה כ"דון אוטאביו" בדון ג'ובאני. ב-1954 הופיע לראשונה באופרה של פריז בתפקיד הטנור ב"אוברון" של ובר, וחתם על חוזה קבוע למשך שנים אחדות. בשנת 1957 הופיע גדה לראשונה במטרופוליטן אופרה בניו יורק בתפקיד הראשי ב"פאוסט" של גונו והמשיך להופיע שם בעוד 28 תפקידים במהלך 26 השנים הבאות, בכלל זה הצגות הבכורה העולמיות של "ונסה" מאת בארבר ו"הפרא האחרון" של מנוטי. גדה הופיע לראשונה בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בלונדון בשנת 1954 בתפקיד הדוכס ממנטואה ב"ריגולטו" של ורדי ומאז חזר לשיר את בנוונוטו צ'ליני באופרה הנושאת שם זה, את אלפרדו בלה טרוויאטה, את גוסטבוס השלישי ב"נשף המסכות", את נמורינו ב"שיקוי האהבה" ואת לנסקי ב"יבגני אונייגין".

גדה גילם את התפקידים הראשיים באופרטות של יוהאן שטראוס הבן:
ב"העטלף" גילם את גבריאל פון אייזנשטיין.
ב"ברון הצוענים" גילם את שאנדור בארינקאי.
ב"לילה בוונציה" גילם את גווידו הדוכס מ-אורבינו.

הקריירה של גדה מצטיינת באריכות ימים חריגה. במאי 2001, באמצע שנות ה-70 לחייו, הקליט את תפקיד "הקיסר אלטום" ב"טורנדוט" של פוצ'יני, ואת תפקיד "הכוהן הגדול" ב"אידומניאו" של מוצרט הקליט ביוני 2003.

שיר אמנותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסף להופעותיו באופרה, טיפח גדה במקביל קריירה פעילה כזמר רסיטלים, עם רפרטואר נרחב של שירים אמנותיים צרפתיים, גרמניים, סקנדינביים ורוסיים. כישורי השפה של גדה, האינטלקטואליות והמוזיקליות העצומה שלו, כמו גם המספר הרב של הקלטות שביצע, הקנו לו מעמד ייחודי בסוגה זו‏[3].

אוטוביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Nicolai Gedda: My Life and Art, Amadeus Press, 1999

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Warrack, John and Ewan West (1996). "Nicolai Gedda." The Concise Oxford Dictionary of Opera. (3rd Ed.), Oxford University
  2. ^ Legge, Walter (1998). Walter Legge: Words and Music. Routledge (UK), pg. 204-05. ISBN 0415921082
  3. ^ Miller, Richard (2003) Solutions for Singers: Tools for Every Performer and Teacher. Oxford University Press, pg. 118. ISBN 0195160053. ("Regardless of the ethnic or national origin of the singer, excellence in diction and enunciation are to a large extent dependent on the principle of anticipatory consonants. Nicolai Gedda is a prime example of an international artist who sings beautifully in languages not natively his. Like Fischer-Dieskau, he makes much use of the anticipatory consonant. A list of current singing artists who have mastered this technique would include most of today's great singers.")