צפצפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgצפצפה
צפצפה שחורה איטלקית
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: מלפיגאים
משפחה: ערבתיים
סוג: צפצפה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Populus
צפצפה בשלכת

צפצפה (שם מדעי: Populus) היא אחד משני סוגים של צמחים במשפחת הערבתיים. ישנם כארבעים מיני צפצפה, והם נפוצים בעיקר בחצי הכדור הצפוני. הפרטים הם דו ביתיים, כלומר גדלים עליהם פרחים נקביים או פרחים זכריים.

העצים והשיחים מסוג צפצפה הם צמחים נשירים, ועליהם מקבלים גוון של בין זהוב בהיר לצהוב לפני שהם נושרים. כמעט בכל המינים ישנם עלים רחבים בצורה ביצתית או מעוינת. בפרח הנקבי יש עלה בודד ובו שתי צלקות ועמוד עלי אחד. ההאבקה נעשית על ידי רוח. בפרי יש זרעים קטנים שעל כל אחד ציצית שערות. יש צפצפות אשר צבע הגזע שלהם הוא לבן.

לצפצפה מערכת שורשים חזקה ופולשנית, ועל כן לא נוהגים לנטוע אותה סמוך לבתי מגורים או צנרת מים מחשש ששורשיה המתפשטים יגרמו נזק.

העצה של עצי צפצפה נחשבת לחומר בניין איכותי.

בישראל גדל רק מין אחד של צפצפה - צפצפת הפרת, הנפוצה לאורך נחלים הנשפכים אל ים המלח ועל גדות הירדן.


מינים בסוג צפצפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צפצפת הפרת (Populus euphratica)
  • צפצפה מכסיפה (Populus alba)
  • צפצפה מקוצעת (Populus angulata)
  • צפצפה שחורה איטלקית (Populus nigra italica)

הצפצפה במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצפצפה נזכרה פעם אחת בספר יחזקאל במשל הגפן כעץ בעל זיקה למים: "קָח עַל מַיִם רַבִּים צַפְצָפָה שָׂמוֹ" (יחזקאל יז ה).

לזיהוי ה'צפצפה' אין מסורת ברורה בתרגומים הקדומים, אולם לפי מסורת חז"ל, כפי שנתקבלה גם על ידי הפרשנים ורוב החוקרים, מדובר באחד ממיני הערבה (Salix) או הצפצפה (Populus).

קיים ממצא בוטני-ארכיאולוגי רב של צפצפת הפרת (Populus euphratica), באתרים שונים בארץ ישראל מכל התקופות הקדומות. השימוש הנרחב בו נבע מקלות עיבודו ומהאפשרויות הרבות לניצולו‏[1].

גידול עצי צפצפה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקיבא עצמון, מי שהיה מפקד הגדנ"ע בשנים 1950 -1954 , שבתקופתו שתל הגדנ"ע מיליון אקליפטוסים בארץ, החדיר לישראל את גידולם של עצי הצפצפה כמוצר חקלאי חדש.‏[2] בשנת 1957, הוא הוכיח שגידול עצי צפצפה בישראל בתור חומר גלם לייצוא עבור תעשיית עיבוד עץ הוא כדאי מבחינה כלכלית ואפשרי מבחינה חקלאית. קיבוץ גונן שנמצא בעמק החולה שתל וגידל עצי צפצפה על שטח של 1,200 דונמים והקים שני מפעלים לעיבוד העצה, ש- 80% מהמכירות היו לייצוא, והיו בזמנו הענף החקלאי הרווחי ביותר של הקיבוץ. לאחר שנים, התייקרו עלויות הגידול (בעיקר של המים) והעבוד של העצה והקיבוץ נאלץ לסגור את המפעלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ להרחבה: זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים תשע"ב, עמ' 173-172
  2. ^ עקיבא עצמון, גידול צפצפות בישראל, 1979, הוצאה של המשפחה, בסיועם של משה נתנאל, סגן מנהל החטיבה לתעשיות קלות במשרד המסחר והתעשייה ושל ד"ר י.פלטי , מנהל מחלקה במינהל המחקר החקלאי של משרד החקלאות