גפרור
גפרור הוא מקל עץ או קרטון המצופה בזרחן ומחמצן כלשהו ומשמש להצתת אש על ידי חיכוך שלו במשטח כלשהו.
"גפרור בטוח" אינו מכיל זרחן והוא ניצת רק כאשר הוא משופשף כנגד משטח מיוחד המכיל זרחן (בדרך כלל חלק מקופסת הגפרורים); בניגוד לגפרור שאינו בטוח, המכיל זרחן, הניצת כאשר הוא משופשף כנגד כל משטח. הגפרור הבטוח הראשון הוצג על ידי השבדי קרל לינדסטרום בשנת 1855[1].
בישראל, גפרורים עשויים ממקל עץ צפצפה, הם באורך זרת והם נמכרים בקופסאות קרטון קטנות המעוצבות כמגירה נשלפת, שעל חזיתן מודבקת תמונה, לרוב כרזת פרסום ובצידיהן מצויים משטחים לשפשוף הגפרורים לשם הצתתם. בחפיסת גפרורים ישראלית יש לרוב 50 גפרורים. תחביב איסוף קופסאות גפרורים נובע מהגיוון הרב בתמונות עטיפותיהן.
בזמן מלחמת העולם השנייה בגלל מחסור בעץ, יוצרו בארץ ישראל גפרורים מדונג. גפרורי דונג מיוצרים היום בעיקר במפעלי גפרורים בהודו
ישנם מקומות בעולם בהם נמכרים גם גפרורי עץ ארוכים יותר או גפרורים שהמקל שלהם עשוי קרטון. גפרורי קרטון נמכרים לרוב בחפיסות דקות של קרטון מצופה נייר ובהם כ-12 גפרורים. בחפיסות אלה כל שישה גפרורים מחוברים בקרטון בשורה ושתי השורות מהודקות זו לזו ולעטיפת הנייר בסיכות מהדק. לשם הוצאת גפרור מחפיסות כאלה יש לתלוש אותו - לקרוע את הקרטון המחבר את בסיסיו לבסיס שורת הגפרורים שלו.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- יורם שורק, למה אי אפשר להצית גפרור באמצעות מיקרוגל, באתר נענע 10
- ההיסטוריה של הגפרור, באתר מט"ח
