קהילת יהודי פיטרסבורג
יהודים נכחו בפיטרסבורג [פולוקוואנה], דרום אפריקה מאז הקמתה בשנת 1868. הם הגיעו מליטא, אנגליה וגרמניה. הם נמשכו לאזור בגלל זהב, אדמה לחקלאות והזדמנויות תעסוקה. בית הקברות היהודי הראשון הוקם על אדמה שהעניק הנשיא פול קרוגר בשנת 1895. הקהילה העברית, שכללה את פיטרסבורג ולואי טריכרדט הוקמה בסביבות 1897. בשנת 1912 ייסדה פיטרסבורג קהילה משלה, הקהילה העברית פיטרסבורג. הוקמה חברה קדישא יהודית, חברה למען הציבור, והחברה הציונית פיטרסבורג-זוטפנסברג. אולם קהילתי נבנה בשנת 1921 ובית כנסת בשנת 1953. יהודים תרמו לפיתוח פיטרסבורג ומילאו תפקידים בכירים בעיירה. היהודים סבלו ממעט מאד אנטישמיות. משנות ה-60 של המאה ה-20 החלו היהודים לעבור לערים הגדולות באזור. האולם הקהילתי ובית השר נמכרו בשנת 1994 ו בית הכנסת נמכר בשנת 2003. בפיטרסבורג נותר רק בית הקברות היהודי.[1]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
פולוקוואנה (Polokwane, בסותו צפונית "מקום מבטחים") היא בירת פרובינציית לימפופו שבדרום אפריקה. העיירה נקראה בעבר פיטרסבורג על שמו של קומנדנט-גנרל ווטרקר, פיטר יעקבוס ז'וברט. היא הוקמה בשנת 1886 על ידי מהגרים ממושבת הכף אשר תרו אחר זהב. בעבר נקראה העיר פיטרסבורג (Pietersburg, באפריקנס פיטרסבורך), אך שמה שונה ב-2005 ללשון השבטים המקומיים (סותו צפונית, השייכת למשפחת שפות הבנטו).[2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.במסמך שנחתם ב-1886 נרשם שהחווה סטרקלופ נמכרה לממשלה, מה שאפשר להקים במקום עיירה. בין השמות על המסמך היו אלה של ל.ס. קאופמן א.ג מרקוס, שהיו ככל הנראה יהודים. זו הייתה אולי ההתייחסות הראשונה לקיומם של יהודים באזור.[3]
המתיישבים היהודים הראשונים הגיעו בין השנים 1890 עד 1900 מליטא, רוסיה ולטביה, הם נמשכו לאזור על ידי גילוי הזהב בעיירה איסטגוד שנמצאת כ-20 קילומטרים משם. עם זאת, מרבצי הזהב לא הוכיחו את עצמם, ולכן רבים מהיהודים פתחו במקום חנויות מסחר, כמו גם בתי מלון. הקרקע הזולה משכה אליה מתיישבים חדשים. הצעירים הרווקים החלו לקיים עמדות מסחר באזורים מרוחקים שבהם היו לעיתים קרובות הלבנים היחידים. הם מכרו מוצרי יסוד כמו קמח תירס וסוכר לאוכלוסייה השחורה ומוצרי בית וכלים חקלאיים לחקלאים, שנסעו מרחקים ארוכים לחנויות הללו. חלק מהיהודים הקימו מלונות כתחנות ביניים למטיילים. לאחר שהמתיישבים החדשים התבססו ומצבם הכלכלי השתפר, הם שלחו כסף בחזרה למדינות מוצאם, כדי שיוכלו להביא את משפחותיהם לדרום אפריקה. רוב היהודים הגיעו אפוא לאזור פיטרסבורג בגלל הזדמנויות עסקיות או בגלל שכבר התגוררו שם בני משפחה שיכולים לעזור לתמוך בהם.[3]
המתיישבים היהודים הראשונים בצפון הפרובינציה טרנסוואל כללו את פטסי כהן, בארני הרמן, הרמן הירשמן, וולף ומקס ישראלסון, בן לוי, הרמן אייכלץ, סולי מרקוס ומרקוס רוזנבורג. יהודים נמצאו באזורים הכפריים שסביב העיירות פיטרסבורג, ביניהם סועקמוז (שם היו מניינים), ניוסמיטסדורפ, קלקבנק, הוטבוסדורפ וגרוטספלונקן.
בשנת 1895 א. וילנסקי היה היהודי הראשון שנקבר בבית הקברות היהודי בפיטרסבורג. בערך באותה תקופה פול קרוגר, נשיא רפובליקת דרום אפריקה, ביקר בפיטרסבורג. משלחת מהקהילה היהודית, בראשות פטסי כהן וברני הרמן (לימים יושב ראש הקהילה במשך 35 שנה), פנו לנשיא קרוגר בבקשה לקבל מקום קבורה והסבירו כי ההלכה מחייבת כי ליהודים יהיה בית קברות משלהם. למרות שבית הקברות הנוצרי באותה תקופה השתרע על שטח של ארבעה דונם, קרוגר הקצה ליהודים רק שני דונם. כשכהן שאל מדוע בית הקברות היהודי יכול להיות רק חצי מגודלו של בית הקברות הנוצרי, קרוגר לא היסס להסביר שכפי שהיהודים מאמינים רק בחצי מהתנ"ך הם זכאים רק למחצית האדמה. אולם לאחר מחאה רבה של כהן, התרצה הנשיא ונתן ליהודים את ארבעת הדונמים הזהים.[3]
במהלך מלחמת האנגלו-בורים 1899-1902 חלק מהיהודים באזור פיטרסבורג, במיוחד אלה ממוצא בריטי, עזבו לכף. עם זאת, הרוב נשארו אך שמרו על נייטרליות. ניסיונות היהודים לתבוע פיצויים מהבריטים לאחר המלחמה לא צלחו ברובם. הבריטים השתמשו בפרצה בחוק כדי להתחמק מתשלום פיצויים ליהודים. הם השתמשו בעובדה שהיהודים מרוסיה לא יכלו להציג הוכחה לאזרחות רוסית כדי למנוע מהם כל תשלום. למרות זאת, הצליחו היהודים לשקם את עסקיהם לאחר המלחמה גם ללא כספי הפיצויים שקיבלו שכניהם הבורים (אפריקאים לבנים) מהבריטים.[3]
הקהילה העברית זוטפנסברג, שכללה גם את הכפרים לואי טריכרדט ופיטרסבורג והסביבה, הוקמה בסביבות 1897. הנשיא הראשון של הקהילה העברית זוטפנסברג היה ברנרד הרמן. בשנת 1912 הקימה קהילת פיטרסבורג קהילה משלה הידועה בשם הקהילה העברית פיטרסבורג, אך לואי טריכרדט שמר על השם המקורי. מכיוון שלקהילת פיטרסבורג לא היה בית כנסת משלהם, הם ערכו את התפילות שלהם באולם הבונים החופשיים.[3]
בית הכנסת הראשון נבנה בשנת 1921 ברחוב יוריסון 23. אבן היסוד הונחה על ידי אחד מראשוני היהודים במחוז, וו [פטסי] כהן, בטקס שנערך ב-19 ביוני 1921. נושאי התפקיד היו אז יושב הראש ברני הרמן והמזכיר בן לוי. מ"ל כהן היה המנהיג הרוחני הממונה. באותה תקופה היו כ-70 חברים בקהילה.
הקהילה גדלה במהירות בשנות ה-30 וה-40 והיה צורך בבית כנסת גדול יותר. בית הכנסת החדש נבנה לבסוף בשנת 1953. אבן היסוד הונחה על ידי מר בן לוי ב-14 בספטמבר 1953. בית הכנסת/האולם הישן הוסב אז לאולם הקהילתי על שם יעקב לוין. כעבור כמה שנים נבנה בשטח גם בית הרב.[3][4]
הקהילה היהודית בפיטרסבורג דרשה מהמנהיג הדתי שלהם להיות מורה חדר ומנהיג נוער, שוחט, חזן ונציג של הקהילה העברית מול הגויים. מעט מאוד אנשים הצליחו לעמוד בכל הקריטריונים הללו ביעילות. בפיטרסבורג, מכיוון שרק יהודים מעטים שמרו את השבת או למדו תורה, סבל הרב מבידוד רוחני. מניינים הושגו בדרך כלל בערבי שישי ובתפילות בחגים, שכן לחברים רבים הייתה תחושה חזקה של זהות יהודית והם ראו את בית הכנסת כמקום מפגש בו יוכלו לפגוש יהודים אחרים. המנהיגים הדתיים וראשי הקהילות תמיד קראו לגברים להשתתף בתפילות בית הכנסת, במיוחד בשבת בבוקר, מכיוון שאנשי עסקים רבים החלו לשמור על עסקיהם פתוחים בשבתות. למרות בעיות הכשרות והמרחקים ממרכזים שבהם ניתן היה לקנות מוצרים כשרים, אחוז גדול מהיהודים קנו בשר כשר. למרות התרופפות בקים המצוות, רוב היהודים ריכזו את זהותם היהודית בבית הכנסת ורק חלק קטן ראה בהשתתפותם בארגונים ציוניים את זהותם היהודית היחידה.
המנהיג הרוחני הבולט ביותר היה הרב יעקב לוין אשר שירת את הקהילה משנת 1931 ועד מותו כ-30 שנה לאחר מכן. הוא זכה להערכה רבה על ידי הקהילה היהודית והלא יהודית באזור.[3]
ב-24 במאי 1931 התאגדה החברה קדישא היהודית בפיטרסבורג, והוקמה חברה למען הציבור. וולי לוי היה יושב ראש חברת קדישא במשך 40 שנה. לכבודו נקרא אולם וולי לוי שנבנה ב-1994 בצמוד לבית הכנסת. כיום ישנם כ-250 קברים בבית הקברות פיטרסבורג.
ציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגודת פיטרסבורג-זוטפנסברג הוקמה ב-1912 והליגה הציונית של פיטרבורג ב-1932. יהודי צפון טרנסוואל היו תומכים נלהבים של הציונות ובשנות ה-80 היו בין התורמים הגדולים לנפש לישראל בעולם. גילדת הנשים פיטרסבורג הוקמה ב-2 באוקטובר 1947. בשנות ה-50 של המהאה ה-20 נערכו באופן קבוע טקסי בר ובת מצווה, חתונות ואירועים נוספים. היה מספר רב של ילדים יהודים שלמדו שיעורי עברית. הקהילה שירתה גם יהודים במחוז הסמוך ובערים כמו פוטגיטרסרוס, לואי טריכרדט, מסינה וצנין.
יהודים מילאו תפקידים מרכזיים בעסקים, במקצועות, בתעשייה, בחקלאות ובמגרשי הספורט באזור ופתחו לפיתוח האזור. הם היו פעילים גם בענייני צדקה ועניינים אזרחיים, שלושה מהם הפכו לראשי העיירה: בארני הרמן, מקס מרקוס ומוס כהן.
מספר היהודים החל לרדת מסוף שנות ה-50 של המאה ה-20. בני הנוער עברו לערים הגדולות יותר, שם היו הזדמנויות כלכליות טובות יותר והוריהם הגיעו במהרה בעקבותיהם.
בשנת 1991 הוחלט ששירותיו של מנהיג רוחני במשרה מלאה כבר אינם נחוצים. בשלב זה כללה הקהילה רק כ-22 חברים. מניינים וחגים רגילים עדיין נערכו בעיקר על ידי גילדת הנשים.
בינואר 1994 הציע הגזבר, מר דניס ווינר, להקים ועדת משנה שתחליט על עתידה של הקהילה בגלל מצבה הכלכלי הירוד ומספר החברים הפוחת. עם התדלדלות הקהילה, נמכרו בפברואר 1994 האולם והבית הקהילתי לקבוצת מולמן שהתחייבה לבנות אולם קהילתי חדש לקהילה, הצמוד לבית הכנסת. האולם החדש נפתח רשמית ב-5 במרץ 1995 על ידי הרב הראשי סיריל האריס.[3]
לאחר שפנו אליו מבית הכנסת שבטי ישראל ברעננה, בית כנסת שנבנה על ידי יוצאי דרום אפריקה בשנת 1999, הוחלט לתרום להם שני ספרי תורה. האירוע נחגג בהכנסת ספר תורה שהתקיימה בשבטי ישראל בתאריך כ"ט במאי 2001, יום ירושלים תשס"א. באירוע זה השתתפה משלחת מטעם הקהילה העברית פיטרסבורג, יוצאי ארץ ישראל, הרב זילברהפט, הרב הראשי של רעננה, ראש העיר וסגן ראש עיריית רעננה ועוד.
בנובמבר 2001, מכיוון שהקהילה כבר לא יכלה להוציא מניינים בלילות שישי, הוצע למכור את בית הכנסת לקבוצת מולמן. כתוצאה מהסכם עם מר דארין פלצקי, תכולת בית הכנסת פיטרסבורג הייתה אמורה להיות מותקנת בבית הכנסת החדש שהיה אמור להיבנות בתל מונד, ישראל. השלטים והמזכרות מבית הכנסת פיטרסבורג היו אמורים להיות מוצגים על קיר שהוכן במיוחד למטרה זו, מה שיבטיח שזיכרון בית הכנסת פיטרסבורג יונצח לדורות הבאים.
טקס ביטול הקדשה לבית הכנסת פיטרסבורג נערך על ידי הרב זילברהפט ביום שישי בערב ה-31 בינואר 2003. תכולת המטבח של בית הכנסת נמסרה לאכסניית סלווין סגל ביוהנסבורג. בית הכנסת נסגר ותכולתו נשלחה לישראל. הספרייה הועברה לספרייה היהודית המרכזית בדרום אפריקה.
בית הכנסת מבשר בתל מונד נפתח ב-25 ביוני 2013 עם הספסלים המקוריים, הבימה, השעון ועוד ציוד מבית הכנסת פיטרסבורג. בטקס השתתפו רבים מתושבי פיטרסבורג לשעבר שהתרגשו עמוקות מהמשך מורשת בית הכנסת שלהם.[3]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קהילת יהודי פיטרסבורג