קואסיט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קואסיט
Coesite.png
המבנה האטומי של קואסיט
תכונות המינרל
הרכב כימי SiO2
מערך קריסטלוגרפי מונוקליני
צורת הגביש בדרך כלל כגרגירים קטנים מאוד עד מיקרוסקופיים ולעתים רחוקות מאוד גבישים פריזמטיים פסאודוהקסגונליים עד 3 מ"מ.
צבע חסר צבע או לבן
ברק זגוגי
שקיפות שקוף עד שקוף למחצה
פצילות אין מידע
שבירה כנראה דמוית קונכייה
קשיות 8-7.5 בסולם מוס
משקל סגולי 2.92
שרטוט לבן
מינרלים נלווים קוורץ, סטיסהוביט, סנידין, יהלום, גארנט, ברזל, אומפקיט, מוסקוביט, רוטיל וטלק

קואסיט הוא פולימורף של סיליקה (SiO2) הנוצר כאשר מופעל לחץ גבוה מאוד (3-2 ג'יגהפסקל) וחום בינוני גבוה (700ºC) על המינרל קוורץ. קואסיט נוצר לראשונה במעבדה על ידי לורינג קאוס (.Loring Coes, Jr) ב-1953. ב-1960 גילה אדוארד צ'או (Edward Ching-Te Chao) בשיתוף פעולה עם יוג'ין שומייקר (Eugene Shoemaker ) קואסיט שנוצר בצורה טבעית במכתש ברינגר, הוכחה שהמכתש נוצר כנראה עקב פגיעת מטאוריט.‏[1]

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינרל קרוי על שמו של לורינג קאוס (Loring Coes, Jr.) (1973-1915), כימאי אמריקני שייצר לראשונה את המינרל במעבדה.

סביבת ההיווצרות ותכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוכחות קואסיט בסלעים שלא עברו התמרה ובטקטיטים יכולה להוות הוכחה לפגיעת מטאוריט או להתפוצצות של פצצת ביקוע גרעיני. נוכחות קואסיט בסלעים שעברו התמרה מציינת התמרה בלחץ גבוה מאוד (UHP קיצור של ultrahigh-pressure metamorphism – התמרה בלחץ גבוה).‏[2] סלעי UHP מותמרים אלו הם תוצאה של הפחתה של לוחות טקטוניים או התנגשויות ביניהם הגורמים לסלעים של קרום כדור הארץ להיסחף לעומקים של 70 קילומטרים ויותר. קואסיט נתגלה בקסנוליתים של אקלוגיט ממעטפת כדור הארץ שנישאו על ידי המאגמה העולה. קימברליט הוא הסלע הנפוץ המכיל קסנוליתים כאלו. לעתים מופיע יחד עם קוורץ כתכלילים בתוך גארנט או קלינופירוקסן. הגבישים הטבעיים קטנים מאוד עד מיקרוסקופיים, אבל במעבדה הצליחו לייצר גבישי קואסיט גדולים הדומים בצורתם לגבישי גבס.

המבנה המולקולרי של קואסיט הוא של ארבעה ארבעונים של צורן דו-חמצני מסודרים בטבעת, והטבעות מסודרות בשרשרת. מבנה זה דחוס יותר מהמבנים הנפוצים האחרים של קבוצת הקוורץ (קוורץ, טרידימיט וקריסטובליט) ולכן משקלו הסגולי של הקואסיט גבוה במקצת משל שאר חברי הקבוצה. מבנה זו הוא מטאסטבילי. קואסיט יתפרק בסופו של דבר בחזרה לקוורץ תוך כדי גידול קבוע בנפח, אלא שהתגובה הכימית היא איטית מאוד בטמפרטורות הנמוכות של פני כדור הארץ, משום ששבירת הקשרים הנדרשת להמיר קואסיט לקוורץ או לטרידימיט דורשת אנרגיית שפעול ניכרת ויכולה לארוך אלפי שנים.

מבחינת תכונותיו האופטיות, הקואסיט הוא דו-צירי חיובי, בעל מקדם שבירה של 1.59. מקדם שבירה זה גבוה ממקדמי השבירה של החברים האחרים בקבוצת הקוורץ ומוסבר גם הוא במבנה הדחוס יותר.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבותו העיקרית של הקואסיט היא בתחום הפטרולוגיה. משום שהוא מתגבש בלחץ גבוה מאוד ניתן להסיק כי סביבת היווצרות של הסלע הייתה נתונה ללחצים או שהיא תוצאה של פגיעת מטאוריט.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקומות בהם ניתן למצוא קואסיט כוללים את [מכתש מטאור]] (מכתש ברינגר - Barringer Crater) בווינסלו (Winslow), במחוז קוקונינוו (Coconino) שבמדינת אריזונה (שם נתגלה המינרל לראשונה בטבע), במכתש סינקינג ספרינגס (Sinking Springs ) שבאוהיו, ובמכתש קנטלנד (Kentland ) במחוז ניוטון באינדיאנה שבארצות הברית; במכתש נרדלינגר רייס (Nördlinger Ries) בבווריה שבגרמניה; במכתשי ואבאר ברובע אל-חלי בערב הסעודית; ובקימברלי שבדרום אפריקה.‏[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ E. C. T. Chao, E. M. Shoemaker, and B. M. Madsen (1960) First natural occurrence of coesite. Science vol. 132. no. 3421, pp. 220-222
  2. ^ Chopin C. (1984): Coesite and pure pyrope in high-grade blueschists of the western Alps: a first record and some consequences. Contrib. Mineral. Petrol. 86, 107-118
  3. ^ לרשימה המלאה ניתן להיעזר בקישור לאתר Mindat.