קווינטיליאנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קוינטיליאנוס

מרקוּס פבּיוס קווינטיליאנוסלטינית: Marcus Fabius Quintilianus) (בערך 35 - 100) היה רטוריקן רומי מהיספניה. הוא צוטט רבות באסכולות הרטוריקה של ימי הביניים, ובספרות הרנסאנס.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קווינטיליאנוּס נולד ב-35 לספירה בקלגוריס (כיום קאלה-אורה, לה ריוחה) שבהיספניה. אביו, אדם מלומד, שלח אותו לרומא ללמוד רטוריקה בראשית שלטונו של הקיסר נירון. בהיותו שם, הוא פיתח קשר עם דומיטוס אפר (Afer), אשר מת ב-59. קווינטיליאנוּס אימץ את אפר כמודל, והיה מאזין לו טוען בבתי המשפט. אפר נחשב לנואם קפדני וקלאסי הנואם בסגנון קיקרו, שונה מאוד מנואמי תקופתו של סנקה, וייתכן כי היה זה הוא אשר הנחיל לקווינטיליאנוּס את אהבת קיקרו.

כמה זמן אחר מותו של אפר שב קווינטיליאנוּס להיספניה, ייתכן שעל מנת להתמחות במשפטים בבתי המשפט שבאזור. בשנת 68 מצא עצמו שוב בדרכו לרומא, כחלק ממלוויו של הקיסר גלבה, יורשו קצר הימים של נירון. לא נראה כי קווינטיליאנוּס היה יועץ מקורב לקיסר, אשר נרצח ב-69.

אחרי מות גלבה, בתקופה הכאוטית הקרויה "שנת ארבעת הקיסרים", פתח קווינטיליאנוּס בית-ספר ציבורי לרטוריקה. בין תלמידיו היו פליניוס הצעיר, וייתכן שאף טקיטוס. חירותו הכלכלית ניתנה לו על ידי הקיסר טיטוס, אשר תמך בו כלכלית ואף מינה אותו לקונסול, מתוך שאיפה לבסס מעמד מנהיג אחראי ומשכיל. למרות זאת, לא זנח קווינטיליאנוּס את מקצוע המשפטים והוסיף לייצג לקוחות. קווינטיליאנוּס פרש מהוראה ומהופעה בבתי-משפט בשנת 88, ימי שלטונו של הקיסר העריץ דומיטיאנוס.

כמו הסופרים החשובים האחרים בספרות הלטינית של המאה ה-1 שמוצאם מהיספניה (סנקה ומרטיאליס), גם קווינטיליאנוס ביטא השקפות אנטישמיות. ראיה לכך היא התייחסותו למשה: "מידותיהם הרעות של הילדים מביאים שנאה על הוריהם; מייסדי ערים נשנאים על שריכזו גזע שהוא קללה לאחרים, כמו למשל מייסד האמונה הטפלה היהודית"‏[1]. בעוינותו ליהודים, ייתכן שקווינטיליאנוס קיבל השראה מדומיטיאנוס, למרות שחב את קידומו להשפעתו של פלביוס קלמנס, שהוצא להורג על נטיותיו היהודיות.‏[2]

על חייו האישיים של קווינטיליאנוס ידוע אך מעט. ב"תורת הנאום" (Institutio Oratoria) אשר כתב לאחר פרישתו, הוא מזכיר אישה שמתה בצעירותה, ושני בנים שנפטרו לפניו.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"תורת הנאום" היא הטקסט היחיד פרי-עטו שנשמר. ספר לימוד מקיף זה, בן שנים-עשר כרכים, פורסם בסביבות שנת 95. הספר עוסק בתאוריה ובפרקטיקה של תורת-הנאום, וכן בחינוך הרצוי לפיתוח אישיותו של הנואם עצמו.

כשהוא מנתח בספרו את הדרכים להשפיע על שופט, קווינטיליאנוס מספר על מקרה בו הוא עצמו טען בבית המשפט לטובת המלכה היהודיה ברניקי (בזמן שהייתה בת זוגו של טיטוס), כאשר היא עצמה הייתה השופטת.‏[3]

טקסט מוקדם יותר – "הסיבות לחבלה ברהיטות" (De Causis Corruptae Eloquentiae), אבד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I, LXXXII. Quintilian, pp. 512-514

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קווינטיליאנוס, תורת הנאום, ספר 3, פרק 7, 21.
  2. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, LXXXII. Quintilian, p. 512
  3. ^ קווינטיליאנוס, תורת הנאום, ספר 4, פרק 1, 19.
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.