קלאון (סולטאן ממלוכי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מסגד קלאון בקהיר

אל-מאלכ אל-מנצור סייף א-דין קלאון אל-אלפי(ערבית: الملك المنصور سيف الدين قلاوون الألفى الصالحى النجمى العلاءى; לערך 1222- 10 בנובמבר 1290) היה סולטאן ממלוכי מן השושלת הבחרית, שלט בשנים 1279 - 1290. הוא נלחם בצלבנים ובמונגולים והתחיל את חיסולה הסופי של ממלכת הצלבנים.

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלאון נולד כטורקי קיפצ'אקי בערבה האסייתית התיכונה. בצעירותו, קרוב לשנת ,1240 הוא נמכר תמורת אלף דינרים לאל-מליכ א-צאלח, בנו של הסולטאן האיובי אל-כאמל. למרות שבילה זמן רב בחצרם של שליטים רבים במצרים, הוא לא למד לדבר ערבית ברמה סבירה עד ימיו האחרונים.

קלאון היה מהממלוכים הבכירים החל מתקופתו של אייבכ בשנות 1250 והיה ידידו של אקטאי. לאחר רצח אקטאי ברח יחד עם בייברס לסוריה. בעקבות הסכנה המונגולית השלים עם קוטוז והשתתף בקרב עין ג'אלות לצד הממלוכים. לאחר הקרב חזר למצרים, הביע תמיכה ברצח קוטוז וותמך במינוי של בייברס, תחתיו הפך לבכיר הממלוכים. לאחר מות בייברס השתתף ביחד עם בנו של בייברס, הסולטאן החדש בראקה חאן בקרבות בארמניה. לאחר חזרתם למצרים פרץ שם מרד, ובראקה נאלץ לוותר על כיסאו ב-18 באוגוסט 1279. הגנרלים הממלוכים הציעו את כס הסולטאן לקלאון, אך הוא סירב, שכן לא היה לו רוב מיוחס בין הממלוכים והוא תמך במינוי אחיו של בראקה, סולמיש בן ה-7, לתפקיד הסולטאן. קלאון מונה לעוצר וצבר כח רב במשך 3 חודשים, במהלכם הדיח את כל הממלוכים שיכלו להתנגד למינוי העתידי. ב-27 בנובמבר אותה שנה הוא הדיח את סולמיש, הילד שהוא מינה לסולטאן ששלט רק 100 ימים, וברוב מיוחס התמנה לסולטאן.

כסולטאן במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאבק בין שתי מגמות הסולטנות, זו של ירושה וזו של קצינים שרוצים קצין חדש, נמשך במשך כל התקופה הממלוכית. קלאון סבל בתהתחלה ממריבות עם קצינים ממלוכים בכירים שטענו לשלטון, או נתחים ממנו. במשך שנות שלטונו נמשך האיום המונגולי. ב-1280 פרץ מרד אמירי דמשק וצפת. נעשה ניסיון לקשור קשר נגדו על ידי שני בניו של ביברס אך הקשר התגלה ושני הסולטאנים הקודמים הוגלו ל-כרכ.

ב1281 קלאון התמודד עם פלישה מונגולית. בקרב חומה השני המונגולים כמעט הביסו את הממלוכים, אך ברגע האחרון קלאון הצליח לשנות את מצב הקרב, אך לא ניצל את הניצחון. שנתיים אחר כך ב- 1283 פלשו המונגולים שוב אך הצלבנים תמכו בו.

ב-1287 שליט טריפולי בוהמונד השביעי מאנטיוכיה נפטר והתחיל מאבק שליטה בין גנואה וונציה. אחותו של בוהמונד שירשה את הנסיכות נשענה על גנואה. ב-1289 פנתה ונציה לקלאון לעזרה וקלאון עלה על טריפולי, כבש אותה, טבח ביושביה, והפך אותה מעיר נוצרית לעיר מוסלמית. בעקבות זאת צלבני ממלכת ירושלים התחננו לקלאון להודנה נוספת לעשר שנים, וויתרו על שטחים נוספים ונשארו עם השטח מעתלית עד ביירות ללא רצף טריטוריאלי. ב-1290 פרצו מהומות בעכו, בהשתתפות אוכלוסייה "חדשה" שלא כיבדה את ההסכמים עם המוסלמים ורצחה כמה מוסלמים. קלאון דרש את הסגרת הרוצחים, אך צלבני עכו סירבו. כפועל יוצא הודיע קלאון לצלבנים שבעוד חצי שנה יבוא לכבוש אותם. הוא התחיל לגייס צבא, אך מת לפני שהספיק לסיים את המלאכה. בנו, אל מלכ אל אשרף חליל המשיך במפעל זה לאחר מותו, וכבש את עכו ואת שארית ממלכת הצלבנים ב-1291. לאחר מותו של חליל מוחמד בן קלאון נהיה לסולטאן ושלט לסרוגין תקופה הכי ארוכה בהיסטוריה של הממלוכים.

קלאון יסד שושלת סולטאנים ממלוכים, ששלטה במצרים כמאה שנה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]