קללת טיפקאנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנשיא הריסון
צ'יף טקומסה
איור המתאר את קרב טיפקאנו שהתרחש בשנת 1811

המונח קללת טיפקאנו (גם: קללת טקומסה,"קללת עשרים השנה" או "הקללה הנשיאותית") מתייחס לעובדה שכל נשיאי ארצות הברית שנבחרו לתפקידם בשנים העגולות 1840, 1860, 1880, וכך הלאה עד 1960, מתו במהלך כהונתם.

צירוף המקרים נזכר לראשונה בפינה היומית "תאמינו או לא!" של רוברט ריפלי משנת 1934, העוסקת במוזרויות וגילויים מפוקפקים שונים, כדוגמת בתולת הים מפיג'י.‏[1] מותם של הנשיאים מוסבר בקללה מסתורית שהטיל, כביכול, בן שבט השוני, השמאן טנסקואטאוה, על הנשיא ויליאם הנרי הריסון, הידוע בכינויו "טיפקאנו".

קרב טיפקאנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב טיפקאנו

קרב טיפקאנו היה קרב שנערך ב-7 בנובמבר 1811 בין כח בפיקודו של ויליאם הנרי הריסון, מושלה הצבאי של מדינת אינדיאנה ואינדיאנים בני שבט השוני (Shawnee) בהנהגתו של צ'יף טקומסה (Tecumseh). האינדיאנים ניגפו בקרב, שהתרחש בעיירה פרופטסטאון, כיום מחוז טיפקאנו, אינדיאנה.

לאחר שנודע לממשל האמריקני כי טקומסה מתכנן את הקמתה של קונפדרציה אינדיאנית, שלח הממשל את הריסון, ב-6 בנובמבר, בראש כוח של כ-1,000 חיילים, למקום. הריסון ביקש להיפגש עם טנסקואטאוה (Tenskawatawa), אחיו למחצה של טקומסה, שנודע בכינוי "הנביא", ולהציג לו את דרישות הממשלה, מאחר שהצ'יף טקומסה עצמו נעדר מהאזור.

למחרת, 7 בנובמבר, בשעה ארבע לפנות בוקר, תקפו האינדיאנים את מחנהו של הריסון. הריסון היה זהיר מספיק והציב זקיפים רבים בשטח מחנהו. כמו כן הורה לחייליו להישאר בכוננות בלילה ולישון בבגדיהם. התקפת האינדיאנים הביאה לכ-70 הרוגים בקרב חייליו, ולכ-120 פצועים, אך גם האינדיאנים סבלו אבדות כבדות. ב-8 בנובמבר פשט צבאו של הריסון על פרופטסטאון, וגילה שהעיירה ננטשה. החיילים העלו את העיירה באש ועזבו את המקום. ניצחונו של הריסון הקנה לו את הכינוי "טיפקאנו".

קללתו של טנסקואטאוה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-30 שנים מאוחר יותר היה הריסון מועמד לבחירות לנשיאות, ורץ יחד עם ג'ון טיילר כסגנו, תחת הסיסמה "טיפקאנו וטיילר גם" (באנגלית: Tippecanoe and Tyler too ).

אגדה אורבנית מספרת ששנים לאחר תבוסת האינדיאנים ושריפת כפריהם ב-1811, הטיל טנסקואטאוה קללה על האריסון. לפי האגדה, טנסקואטאוה (שפירוש שמו: "הדלת הפתוחה"), שנודע גם בכינויו "הנביא של בני השוני" ושהיה השאמאן של בני השבט, אמר בשנת 1835 או בסמוך לה:

Cquote2.svg

אם האריסון ייבחר להיות צ'יף לבן גדול, הוא וכל צ'יף לבן גדול שייבחר אחריו מדי 20 שנים ימותו במהלך כהונתם.

Cquote3.svg

האריסון נבחר לנשיאות, ומת מדלקת ריאות חודש לאחר תחילת כהונתו ב-1841 - היה זה מקרה המוות הראשון של נשיא ארצות הברית בעת כהונתו.

"שבירת הקללה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור על הקללה נזכר לראשונה בשנת 1934, לאחר שחמישה נשיאים הלכו לעולמם. מותו של רוזוולט ובעיקר רצח קנדי הטראומטי תרמו להתפשטות האמונה בקללה. השירות החשאי קיבל על עצמו את הגנת חיי הנשיא רק לאחר התנקשות בחייהם של שלושה מהנשיאים שברשימה. מאז הוקם השירות החשאי נרצח רק נשיא אחד - ג'ון קנדי - המופיע ברשימה, ופחתו מאוד הסיכויים לרצח נוסף.

למרות זאת, עם היבחרו של רונלד רייגן לנשיא בשנת 1980 גבר החשש כי לא ישלים את כהונתו בשלום. נסיון ההתנקשות בחיי רייגן ב-1981 חיזק את האמונה בקללה, אך רייגן בן ה-70, שנפצע בחזהו, החלים ואף נבחר לכהונה נוספת. רייגן הוא הנשיא הראשון ששבר את השרשרת, בכך שמת בשנת 2004, 15 שנה לאחר סיום כהונתו (הכהונה הסתיימה ב-1989). מספרים ששבירת הקללה נעשתה על ידי ננסי רייגן, הגברת הראשונה של ארצות הברית (אשתו של הנשיא), אשר ידעה על הקללה והחליטה לפנות לבעלות אוב, ואנשים העוסקים בתחום ובכך הצליחה לבטל את הקללה ולהציל את חיי בעלה, וכמו כן גם את חיי הנשיאים הבאים.

היסטוריונים רבים מאמינים כי הנשיא גרפילד לא היה מת, אילו טופל כהלכה. גרפילד מת כ-80 יום לאחר ההתנקשות בחייו, בשל זיהום. הרופאים לא הצליחו לאתר את הקליע שפגע בגופו.

אף על פי שמדובר באגדה, בארצות הברית יש רבים המתייחסים לקללה ברצינות. כך למשל פנה ארגון דתי למאמיניו בבקשה להתפלל לשלומו של הנשיא ג'ורג' בוש, שנבחר בשנת 2000. בוש סיים בשלום את תקופת כהונתו כנשיא בשנת 2009.

הקללה אינה מסבירה כיצד סיימו שני נשיאים את כהונתם המקורית והלכו לעולמם רק באחת הכהונות הבאות. אברהם לינקולן סיים את כהונתו הראשונה ונרצח במהלך כהונתו השנייה בעקבות ניצחונו במלחמת האזרחים האמריקנית. פרנקלין דלאנו רוזוולט לא נפגע בניסיון התנקשות לאחר בחירתו בשנת 1933, השלים את כהונתו השלישית בשנת 1944 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה ומת מדימום תוך-גולגולתי במהלך כהונתו הרביעית. בשנת 1951 התקבל התיקון ה-22 לחוקת ארצות הברית, המאפשר לנשיא להחזיק במשרתו במהלך שתי כהונות רצופות בלבד. כתוצאה מכך קטנה ההסתברות למותו של נשיא ארצות הברית במהלך כהונתו.

דיון פסיכולוגי ופילוסופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיוך מותם של הנשיאים לקללה שהוטלה עליהם הוא דוגמה לכשל לוגי מסוג קום הוק ארגו פרופטר הוק (cum hoc ergo propter hoc) (מתאם מצביע על סיבתיות). כשל כזה נובע מנטייה אנושית לחפש יחסי סיבה-מסובב באירועים סביבנו. במקרה הנוכחי, ההתאמה שקיימת בין מותם של מספר נשיאים לשנת הבחירה שלהם, גרמה לחיפוש אחר סיבה להתאמה זו. בפועל, קרוב לוודאי שאין סיבה להתאמה, והיא נובעת מצירוף מקרים בלבד.

גם עקרון תערו של אוקאם יכול לסייע בהתייחסות לעובדה שנשיאים אשר נבחרו בשנים מסוימות אלו מתו בעת כהונתם. לפי עקרון זה, כאשר קיימים מספר הסברים לתופעה מסוימת אז ההסבר הפשוט יותר הוא הנכון. במקרה הנוכחי, ההסבר הפשוט אומר שזהו צירוף מקרים בלבד, ואילו ההסבר המסובך מערב כוח על-טבעי בדמות קללה. כל עוד אין הסבר מניח את הדעת לתקפותה של הקללה ואין סיבה הגיונית אחרת, אין כלל צורך להניח שמות הנשיאים נובע מסיבה מסתורית זו או אחרת.

רשימת הנשיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחר שם הנשיא תקופת כהונה סיבת המוות תאריך המוות
1840 ויליאם הנרי הריסון ראשונה דלקת ריאות 4 באפריל 1841
1860 אברהם לינקולן שנייה התנקשות 15 באפריל 1865
1880 ג'יימס גרפילד ראשונה התנקשות 19 בספטמבר 1881
1900 ויליאם מקינלי שנייה התנקשות 14 בספטמבר 1901
1920 וורן הרדינג ראשונה התקף לב 2 באוגוסט 1923
1940 פרנקלין דלאנו רוזוולט רביעית דימום תוך-גולגולתי 12 באפריל 1945
1960 ג'ון קנדי ראשונה התנקשות 22 בנובמבר 1963

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]