קרב חרקוב הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב חרקוב הראשון
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
Bundesarchiv Bild 183-B13132, Charkow, Sturmgeschütz und Schützenpanzer.jpg
תאריך התחלה: 20 באוקטובר 1941
תאריך סיום: 24 באוקטובר 1941
משך הסכסוך: 5 ימים
מקום: בסביבות חרקוב, ברית המועצות (כיום אוקראינה)
תוצאה: ניצחון גרמני
הצדדים הלוחמים
מפקדים
אבידות
כ-1000  13 אלף 
המצב בחזית המזרחית במהלך סתיו 1941

קרב חרקוב הראשון נערך בסתיו 1941 במסגרת המאמץ הסובייטי לבלום את ההתקדמות הגרמנית מזרחה. כתוצאה מקרב זה נכבשה העיר חרקוב שהייתה צומת תחבורתי ומרכז תעשייתי חשוב.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תבוסה של הכוח העיקרי של החזית הדרום-מערבית במהלך קרב קייב, לקראת 20 בספטמבר קבוצת ארמיות דרום הגיעה לעיר פולטבה במזרח אוקראינה. בחזית הסובייטית נוצר חור ברוחב של כ-100 ק"מ שהצבא האדום לא היה מצליח לסגור. הגרמנים נהנו מעדיפות וניצלו יכולות פיקוד וניוד כוחות תוך תאום בין היחידות השונות והתקדמו ללא התנגדות של ממש. אומנם בעקבות החלטה אסטרטגית גרמנית על העברת קבוצות שריון לטובת מתקפה לכיוון מוסקבה החלה העטה בהתקדמות בחזית זה. תוך מאמץ גדול הפיקוד הסובייטי הצליח לייצב את החזית והקים מחדש את החזית הדרום-מערבית מכוחות עתודה ותגבורות שהגיעו מחזית הדרומית. בראש החזית הועמד סמיון טימושנקו.

מעמד של חרקוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המאה ה-19 חרקוב התפתחה למרכז תעשייתי חשוב. בשנים 1917-1934 העיר הייתה בירה של אוקראינה הסובייטית.

במהלך תוכניות החומש הראשונות בעיר נבנו מפעלי תעשייה רבים. לקראת שנת 1940 העיר הייתה השנייה בגודלה באוקראינה וה-4 בברית המועצות.

העיר הייתה מרכז של פיקוד צבאי חרקוב שבשטחו התגוררו כ-30% מאוכלוסיית אוקראינה. בעיר היו ממוקמות מספר בתי ספר לקצינים.

תעשיית חרקוב כללה בין היתר:

  • מפעל על שם מלישב - המפעל הגדול ביותר בברית המועצות לייצור טנקים. כמו כן זה היה המפעל היחיד במדינה לייצור מנועי דיזל עבור טנקים.
  • מפעל לייצור מטוסים
  • מפעל לייצור טרקטורים
  • מפעל לייצור אופטיקה עדינה שייצר כשליש מאופטיקה צבאית
  • מפעלים שונים לייצור נשק קל

תוכניות הצדדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות ורמאכט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיקוד העליון של הגרמניה הנאצית היה מודע לחשיבות העיר. אדולף היטלר ציין שלאחר איבוד התעשייה בלנינגרד וחרקוב, תעשיית הנשק הסובייטית תקרוס.

החל מיולי 1941 החלו הפצצות אוויריות מסיביות של האזור.

המתקפה לכיוון העיר נוהלה על ידי הארמייה ה-6 הגרמנית בפיקוד של ולטר פון רייכנאו תוך תמיכה מארמייה ה-17.

תוכניות הצבא האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הגנת העיר והסביבה הופקדה הארמייה ה-38 בפיקוד איוואן מרשלקוב. הפיקוד הסובייטי העריך שמתקפה תבוא מכיוון פולטבה וקרסנוגרד ולכן דאג להקים באזור זה מערך הגנה מבוצר.

בהתאם לפקודת סטבקה מ-16 בספטמבר 1941 החל פינוי מאורגן של מפעלי תעשייה מחרקוב והכנות להריסה ומיקוש מתקנים חשובים בעיר עצמה.

לקראת 20 באוקטובר כבר פונו מהעיר 70 מפעלים גדולים במאות רכבות משא. מעיר פונתה גם אוכלוסייה אזרחית רבה, כולל אוכלוסייה יהודית, אם כי לא נערך מאמץ מיוחד לפינוי היהודים, והם עזבו את העיר על בסיס הנחיות כלליות.

בסוף ספטמבר 1941 החל מיקוש העיר. במהלך פעילויות המיקוש הוטמנו במבנים בעיר כ-110 טון חומר נפץ. הפיקוח על ההכנות והביצוע של מיקוש העיר הוטל על ניקיטה כרושצ'וב. בסך הכול הוטמנו מעל 35 אלף מוקשים ברחבי העיר.

מערך הקרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלב הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 באוקטובר 1941 הגרמנים חצו את הכביש המהיר שמקשר את חרקוב עם מוסקבה. כל התקופה עד ל-25 באוקטובר היה ניתן להגיע לעיר רק בכבישים עוקפים מוורונז'. כוחות הארמייה ה-6 בפיקוד רודיון מלינובסקי ניסו להביא לנסיגה גרמנית אך ללא הצלחה. במטרה לפשר את המצב סמיון טימושנקו החליט להעביר צפונה חלק מהכוחות של החזית הדרומית תוך החלשת קווי הגנה באזור הרלוונטי. בתחילת אוקטובר ארמיית הפאנצר הראשונה בפיקוד אוואלד פון קלייסט פרצה את קווי ההגנה הסובייטיות באזור דנייפרופטרובסק והחלה בהתקדמות מזרחה. במקביל, ארמיית הפאנצר השנייה בפיקוד היינץ גודריאן פרצה את קווי ההגנה הסובייטיות באזור קורסק והחלה בהתקדמות מזרחה. ב-6 באוקטובר הפיקוד הסובייטי החליט על נסיגה מאורגנת במטרה להתבסס בסביבת בלגורוד ולהגן על חרקוב מצפון. אומנם התוכניות לא צלחו וגרמנים המשיכו להתקדם תוך איום על חרקוב מצפון.

ב-7 באוקטובר הארמייה ה-17 הגרמנית הצליחה לפרוץ את קו ההגנה הסובייטי ולחצות את הכביש המהיר חרקוב-רוסטוב על דון.

לקראת 15 באוקטובר הגרמנים כבר היו כ-50 ק"מ מחרקוב והצבא האדום החל בקרבות מגננה בהתבסס על קוויי הביצורים שנבנו במהלך ספטמבר.

בעקבות תבוסת הצבא האדום באזורים אחרים ובמיוחד בכיוון מוסקבה הוחלט לסגת למרות יכולת להגן על קווי הביצורים. הארמייה ה-38 קיבלה פקודה לעמוד בקו ההגנה במרחק של 30-40 ק"מ מהעיר עד ל-23 באוקטובר לפחות. כתוצאה מנסיגה מקו הגנה מקורי, קווי החזית התארכו והיה קושי לעמוד במשימה.

קרבות סביבות העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך 19-20 באוקטובר הגרמנים הצליחו לפרוץ את קו ההגנה הסובייטי והייתה סכנה לכיתור העיר. בשלב זה הכוח העיקרי להגנת העיר היה חיל מצב שממוקם בעיר. למטרה לשפר את המצב, מפקד הארמייה ה-38 הסובייטית פיקד על חיל המצב לצאת מהעיר להתמקם בקו הביצורים הקידמי. אומנם לאור יכולת מבצעית ירודה של היחידות ומסע לילי המהלך לא הצליח. חלק מהיחידות לא מצאו את הקו הנדרש, כ-30% מכוח האדם ערק וסוכם שיש להחזיר את היחידה לעמדות בתוך העיר. בסך הכול המהלך הביא לבלבול ואיבוד זמן יקר. לקראת ערב 20 באוקטובר הגרמנים היו בפרברי העיר ולא היה קיים קו הגנה סובייטי רציף. באותו יום התקבלה פקודה של אלכסנדר ואסילבסקי שהיה ראש המטה הכללי הסובייטי להגן על העיר יומיים-שלוש לפחות.

קרבות בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיקוד הארמייה ה-38 החליט לקחת על עצמו פיקוד על הגנת העיר. מעשית זה גרם למצב שכוחות הצבא האדום קיבלו פקודות גם מפיקוד הארמייה ה-38 וגם ממטה הגנת העיר. המצב החמיר לאחר הפעלת מיקוש ופיצוץ תחנות כוח עירוניות, מרכזיות טלפון ומערכות אספקת מים. מכיוון שביחידות שדה לא היו מכשירי קשר היה קושי רב בניהול קרב הבלימה.

ב-21 באוקטובר הגרמנים החל להתארגן מחדש במטרה להתחיל מתקפה כוללת על העיר ב-23 באוקטובר. המתקפה אכן החלה מהבוקר ותוך זמן קצר הגרמנים הגיעו לשכונות המגורים של העיר. לקראת סוף היום הראשון של הלחימה הגרמנים התבססו בשכונות מערביות של העיר ואף חצו מסילת רכבת שעברה בעיר מצפון לדרום. בעקבות המצב, מפקדת דיוויזיה 216 החליטה על הנסיגה מזרחה. מפקדת הארמייה ה-38 בהיוודע על הנסיגה ביטלה את הפקודה ודרשה מהדיוויזיה לחזור לעמדות הקודמות ואף לתקוף. אומנם מכיוון שבמהלך הנסיגה כוח הנדסה של הדיוויזיה פיצץ את גשרים על הנהר שחוצה את העיר לא היה ניתן לחזור לעמדות המקוריות. כללית ניתן לציין שלא הייתה הגנה מאורגנת על העיר.

ב-24 באוקטובר הגרמנים המשיכו להתקדם. חלק מהגשרים על הנהר לא פוצצו עקב תקלה טכנית וזה איפשר לגרמנים לחצות את הנהר ולהגיע לחלק המזרחי של העיר. לקראת 26 באוקטובר הצבא האדום עזב את העיר.

השלכות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות כיבוש חרקוב ובלגורוד קבוצת ארמיות דרום השלימה את המשימות לשנת 1941 ועברה למגננה. מתקפות נמשכו רק בחצי האי קרים ולכיוון רוסטוב על דון. התעמולה הסובייטית הודיע על עזיבת חרקוב רק ב-29 באוקטובר תוך ציון שבעיר נהרגו 120 אלף חיילים גרמנים, לנתונים אלו לא היה שום ביסוס. בעיר נותרו כ-460 אלף תושבים.

יחד עם זאת, הפיקוד הסובייטי הצליח למנוע כיתור משמעותי במרחב חרקוב ולאפשר למערכות תחבורה לפנות את מפעלי תעשייה כבדה מהעיר.

בעקבות כך שלקראת סוף אוקטובר הצבא האדום התבסס על קווי הגנה המתוכננים, הפיקוד העליון הסובייטי ראה במצב תוצאה סבירה. גנרל איוואן מרשלקוב קיבל מינוי לסגן מפקד החזית. לאחר כישלון בקרב חרקוב השני, מרשלקוב הועבר מתפקיד בכיר ונשלח לנהל קורס קצינים צעירים.

הגרמנים הצליחו להפעיל מחדש מתקנים תעשייתיים בעיר והחל משנת 1942 העיר הייתה מרכז תחבורתי ותעשייתי חשוב.

במשך כל שנת 1942 הצבא האדום ניסה לשחרר את העיר והיא אף שוחררה לתקופה מסוימת אך נעזבה בפעם השנייה. שחרור סופי של עיר התרחש רק ב-23 באוגוסט 1943 ובעיר היו רק כ-200 אלף תושבים לעומת כ-900 אלף לפני המלחמה. העיר כולה נהרסה והיה צורך להקים אותה מחדש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב חרקוב הראשון בוויקישיתוף