נלסון מנדלה

נלסון מנדלה
נשיא דרום אפריקה ה-10
קודמו	פרדריק וילם דה קלרק
יורשו	תאבו מבקי
תחילת כהונה	27 באפריל 1994
סוף כהונה	1999
תאריך לידה	18 ביולי 1918
מקום לידה	מבזו, מחוז הקייפ המזרחי, דרום אפריקה
מפלגה	הקונגרס הלאומי האפריקאי
בת זוג	גראסה מאשל

נלסון רוליהלאלה מנדלה (Nelson Rolihlahla Mandela; נולד ב-18 ביולי 1918) הוא מדינאי ופוליטיקאי דרום אפריקאי זוכה פרס נובל לשלום, שכיהן כנשיא דרום אפריקה בשנים 1994 - 1999.

ביוגרפיה

נעוריו

נלסון מנדלה נולד ב-18 ביולי 1918 במבזו, מחוז הקייפ המזרחי שבדרום אפריקה. אביו, הנרי מגדאדלה מנדלה, היה היועץ הראשי של צ'יף עם הטמבו. עם מות אביו, הפך מנדלה לבן חסותו של הצ'יף והיה מיועד לכהן כצ'יף במקומו בבוא היום.

תהליך יישוב המחלוקות בחצרו של הצ'יף השפיע על מנדלה הצעיר, שבחר ללמוד משפטים. הוא החל את לימודיו בפורט הייר, אולם לאחר שהשתתף בשביתת סטודנטים הושעה מהלימודים וסולק מהמוסד. ב־1940 הוא השלים את לימודיו בהתכתבות, התמחה במשרד עורכי דין ביוהנסבורג ונרשם ללימודי תואר שני במשפטים.

תחילת פעילות פוליטית ומאסר

ב־1942 הצטרף מנדלה לשורות מפלגת השחורים הקונגרס הלאומי האפריקאי (ANC). ב־1944 הוא סייע להקמת ליגת הנוער של ה־ANC. ב־1952 הוא נבחר לרכז המתנדבים בקמפיין ההתנגדות למשטר האפרטהייד. הוא נסע ברחבי דרום אפריקה וארגן פעילות מחאה נגד חוקי ההפרדה הגזעית המפלים נגד השחורים, שהיו הרוב במדינה. הוא הועמד לדין על חלקו בארגון המחאה ונידון לעונש מאסר על תנאי. לאחר מכן הוטל עליו צו הגבלה, שאסר עליו לצאת מאזור יוהנסבורג למשך חצי שנה. במהלך תקופה זאת הוא טווה תוכנית לביזור מבנה ה־ANC לתאים מחתרתיים.

ב־1952 הקים מנדלה, יחד עם חברו אוליבר טמבו, ביוהנסבורג, את המשרד הראשון בבעלות עורכי-דין שחורים בדרום אפריקה.

לאחר טבח שארפוויל ב־1960 הוצא ה־ANC אל מחוץ לחוק בדרום אפריקה ומנדלה הוחזק במעצר עד 1961. לאחר שחרורו ירד מנדלה למחתרת, והשתתף בהקמת הזרוע הצבאית של ה-ANC, שנקראה MK ‏(Umkhonto we Sizwe). תחת הנהגתו החלה הזרוע הצבאית במסע חבלה וטרור נגד מתקני תשתית חיוניים של המדינה.

ב־1962 יצא מנדלה מדרום אפריקה לאימונים צבאיים באלג'יריה, וארגן אימונים צבאיים לחברים אחרים ב־MK. עם חזרתו הוא נעצר, באשמת יציאה בלתי-חוקית מגבולות המדינה והסתה לשביתות. מנדלה ניהל בעצמו את ההגנה במשפטו. בנובמבר 1962 הוא הורשע ונידון למאסר של חמש שנים. במהלך ריצוי העונש, ב-11 ביוני 1964, הוא הואשם בפעילות חבלנית ובקשירת קשר נגד השלטון ונידון למאסר עולם.

מנדלה היה כלוא בדרא"פ 27 שנים, מתוכן 18 שנים באי רובן עד מרץ 1982. מנדלה בצירוף שלושה מנהיגים אחרים של הקונגרס האפריקאי הלאומי Walter Sisulu, Raymond Mhlaba and Andrew Mlangeni הועברו ביום 31 במרס 1982 לכלא Pollsmoor באחד מפרבריה הדרומיים של העיר קייפטאון ובו ריצה מנדלה את עונש המאסר עד לסוף שנת 1988. בתחילת חודש דצמבר 1988 הועבר נלסון מנדלה לבית סוהר ליד העיר Paarl שבדרך היין ששמו Victor Verster. את צעדיו הראשונים לעבר החירות עשה נלסון מנדלה ביום 11 בפברואר 1990 מבית הסוהר Victor Verster ובכניסה לבית סוהר זה נמצא פסל דיוקן של נלסון מנדלה, על בסיס צילום שצולם בעת יציאתו מבית הסוהר. במהלך תקופת מאסרו הפך לסמל המאבק באפרטהייד, ושמו התפרסם בעולם כולו. בתקופה האחרונה של מאסרו החל לקיים מגעים חשאיים עם אישי ממשל בכירים, ובהם הנשיא פרדריק וילם דה קלרק. מנדלה שוחרר מהכלא, כאמור, ב־11 בפברואר 1990, לאחר שהוא וחבריו ל־ANC הסכימו להשעות את המאבק המזוין ולקיים משא ומתן עם השלטון הלבן.

לאחר השחרור

מנדלה ודה קלרק הובילו את דרום אפריקה לפירוק משטר ההפרדה הגזעי ולעריכתן של בחירות דמוקרטיות אמיתיות ראשונות ב־1994, שבהן הותר לראשונה לאזרחים שחורים ובני תערובת ("צבעונים") להצביע. על פעילותם זאת זכו מנדלה ודה קלרק בשנת 1993 בפרס נובל לשלום.

בבחירות שנערכו בין 26 ל-29 באפריל 1994 זכה ה־ANC לרוב בפרלמנט, אולם רוב קטן משני שליש מהחברים הדרוש לשנות את החוקה. ב־9 במאי בחר בקייפטאון הפרלמנט החדש במנדלה לנשיאה השחור הראשון של דרום אפריקה, כאשר הנשיא היוצא דה קלרק נבחר כסגנו. ההשבעה נערכה למחרת בפרטוריה, בהשתתפות מנהיגים רבים מהעולם, בהם סגן נשיא ארצות הברית אל גור, מזכ"ל האו"ם בוטרוס בוטרוס ראלי, ומנהיג קובה פידל קסטרו.

אחת מפעולותיו הראשונות כנשיא הייתה הקמת ועדת האמת והפיוס בראשות חתן פרס נובל לשלום דזמונד טוטו, אשר חקרה את עוולות תקופת האפרטהייד הן מצד השלטון הלבן והן מצד ארגוני ההתנגדות השחורים תוך מתן חנינה למי שהודה בפשעיו. תקופת נשיאותו הוקדשה להקמת חברה שוויונית וצודקת, ברוח של איחוד לאומי ופיוס בין בני הקבוצות האתניות השונות במדינה. בחודש יוני 1999 פרש מהפוליטיקה. כיום הוא מתגורר באזור שבו נולד, קונו שבחבל טרנסקאי.

לאחר פרישתו מן הנשיאות ב־1999 הוא הפך מעורב במספר רב של ארגונים חברתיים וארגונים העוסקים בזכויות אדם. הוא אף זכה במספר רב של תוארי כבוד ממשלות שונות על פעילותו הפוליטית והחברתית לאורך השנים. ב־2003 מנדלה נשא מספר נאומים מעוררי מחלוקת, בהם תקף את מדיניות החוץ של ג'ורג' בוש.

ביוני 2004 בגיל 85, הודיע מנדלה כי הוא פורש מן החיים הציבוריים. בריאותו הידרדרה בשנים האחרונות ולדבריו הוא רוצה ליהנות מהזמן עם משפחתו ככל שבריאותו תרשה זאת. למעשה, היוצא מן הכלל היחיד הוא התחייבותו למאבק נגד האיידס. ביולי 2004 הוא טס לבנגקוק כדי לשאת דברים בוועידת האיידס הבינ"ל. במהלך ינואר 2005 הודיע מנדלה, כי בנו אף הוא נפטר מאיידס. הנימוק לפרסום היה להגברת המודעות למחלה ושבירת הטאבו המתלווה אליה.

מנדלה נחשב ממנהיגי המאבק נגד משטר האפרטהייד והוא נבחר על ידי תושבי דרום אפריקה כ"אבי האומה". מנדלה אף ידוע כאדם מוערך בעולם והוא זכה בפרסים רבים, כמו: פרס נובל לשלום לשנת 1993, ‏פרס סחרוב לחופש המחשבה לשנת 1988, מסדר ההצטיינות הבריטי, מדליית החירות הנשיאותית ומדליית הזהב של הקונגרס של ארצות הברית. מנדלה אף נבחר לאיש השנה של מגזין "טיים". אודות מנדלה נכתבו ביוגרפיות רבות, ואף הופקו מספר סרטים על חייו. בשנת 2009 יצא לאקרנים הסרט אינוויקטוס, המתאר את ראשית תקופת נשיאותו של מנדלה, שגולם בידי השחקן מורגן פרימן ובויים בידי קלינט איסטווד.

לקריאה נוספת

• לוחם חירות, אוטוביוגרפיה של נלסון מנדלה, הוצאת כתר, 1994.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: נלסון מנדלה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נלסון מנדלה

• ביוגרפיה של מנדלה מתוך אתר ה-ANC.
• נורית וורגפט, לחופש נולדו, באתר הארץ, 16/12/08