רוברט קלארי
 | |
| לידה |
1 במרץ 1926 הרובע השנים-עשר של פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
16 בנובמבר 2022 (בגיל 96) לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית |
| שם לידה |
Robert Max Widerman |
| מדינה |
צרפת |
| תקופת הפעילות | 1951–2001 (כ־50 שנה) |
| עיסוק | שחקן, זמר |
| יצירות בולטות | רב"ט לבאו בסדרה "הגיבורים של הוגאן" |
| בן זוג | נטלי קנטור קלארי |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
רוברט קלארי (נולד רוברט מקס וידרמן ; 1 במרץ 1926 – 16 בנובמבר 2022) היה שחקן צרפתי יהודי, ניצול שואה, שפעל בעיקר בארצות הברית. הוא ידוע בעיקר בזכות תפקידו כרב"ט לואי לבו בסדרת הטלוויזיה "הגיבורים של הוגן" (אנ') (1965–1971). היו לו גם תפקידים חוזרים באופרות הסבון " ימי חיינו" (1972–1987), וב"היפים והאמיצים" (1990–1992).
תחילת חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלארי נולד ב-1926 בפריז, צרפת. הוא היה הצעיר מבין 14 ילדים לאביו, מתוכם 10 מתו בשואה. [1] [2] הוריו, ביילה ומוישה וידרמן, היו מהגרים יהודים פולנים.[3] בגיל 12 החל קריירה בשירה מקצועית בתחנת רדיו צרפתית וגם למד אמנות בפריז.[4] ב-1942, על רקע יהדותו, גורש למחנה ריכוז נאצי באוטמט, שלזיה. הוא קועקע במספר הזיהוי "A5714" על אמת ידו השמאלית. שהה במחנה בלכהמר ובמחנה גרוס-רוזן, מאוחר יותר נשלח למחנה הריכוז בוכנוולד.[2]
בבוכנוולד קלארי הופיע כזמר, בליווי אקורדיוניסט, לפני חיילי אס אס מדי יום ראשון. לדבריו, "לשיר, לבדר ולהיות במצב בריאותי טוב בגילי, זו הסיבה ששרדתי. הייתי מאוד לא בוגר וצעיר ולא ממש הבנתי את הנסיבות בהן הייתי... אינני יודע אם הייתי שורד לו אכן ידעתי."[5]
הוא כתב על תקופת השואה:
לא היינו אפילו בני אדם. כשהגענו לבוכנוולד, אנשי ה-SS דחפו אותנו לחדר מקלחת שם שהינו את הלילה. שמעתי את השמועות על ראשי המקלחת מדומים שהזרימו גז. חשבתי, 'זהו'. אבל לא, זה היה רק מקום לישון בו. בשמונת הימים הראשונים שם, הגרמנים שמרו עלינו בלי פירור לאכול. נאחזנו בחיים בכוח הרצון בלבד, ישנו אחד על השני, כל בוקר התעוררנו ומצאנו גופה חדשה לידנו... כל ההתנסות הייתה סיוט מוחלט - הדרך בה התייחסו אלינו, הדברים שהיינו צריכים לעשות כדי לשרוד. היינו פחות מחיות. לעיתים אני חולם על הימים ההם. אני מתעורר שטוף זיעה מבועת מחשש שאני עומד להישלח למחנה ריכוז, אבל אני לא נוטר טינה כי זה בזבוז זמן גדול. כן, יש משהו אפל בנפש האדם. לרוב, בני אדם אינם נחמדים במיוחד. זו הסיבה שכשאתה מוצא את אלה שכן, אתה מוקיר אותם.[6]
קלארי שוחרר מבוכנוולד ב-11 באפריל 1945. עוד 12 בני משפחתו הקרובה נשלחו לאושוויץ. מבין בני משפחתו שנשלחו למחנות הריכוז, קלארי היה הניצול היחיד.[7] כשחזר לפריז לאחר מלחמת העולם השנייה, נודע לו שרק שלושה מתוך 13 אחיו שהיו בחיים טרם הכיבוש הנאצי של צרפת שרדו.[5]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר השואה קלארי חזר לעסקי הבידור וחלק משיריו הפכו פופולריים לא רק בצרפת, אלא גם בארצות הברית.[2] הקלטותיו הראשונות של קלארי היו ב-1948; הם הובאו לארצות הברית והופצו באמצעות קפיטול רקורדס.[4] הוא נסע לארצות הברית באוקטובר 1949. אחת מהופעותיו הראשונות בארצות הברית הייתה מערכון קומי בשפה הצרפתית בתוכניתו של אד ווין ב-1950. מאוחר יותר קלארי פגש את מרב גריפין ואדי קנטור. פגישתו עם קנטור הובילה לנישואיו לבתו של קנטור, נטלי קנטור מצגר, ב-1965, לאחר שהיו חברים קרובים במשך 15 שנה.[2] מאוחר יותר קנטור השיג לקלארי תפקיד בסדרת הטלוויזיה שעת הקומדיה של קולגייט.[2] באמצע שנות ה-50, קלארי הופיע בסדרת טלוויזיה ברשת NBC בשם The Martha Raye Show ובאנתולוגיית הדרמה Appointment with Adventure ברשת CBS.
כישוריו הקומיים של קליירי זכו עד מהירה להכרה בברודוויי, שם הוא הופיע במספר מחזות זמר פופולריים.
בשנת 1952, הוא הופיע בסרט Thief of Damascus בו כיכבו גם פאול הנרייד ולון צ'ייני ג'וניור. בשנת 1958 הוא הופיע במספר תוכניות בידור בטלוויזיה ככוכב אורח.
תפקיד לבאו בסדרה הגיבורים של הוגאן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1965, הוצע לקלארי, נמוך הקומה (גובהו היה 155 ס"מ), את תפקיד רב"ט לואי לבאו בסדרת טלוויזיה בשם "הגיבורים של הוגאן". הוא קיבל את התפקיד כשהפיילוט נמכר לרשת CBS. עלילת הסדרה התרחשה במחנה שבויים גרמני, במהלך מלחמת העולם השנייה, וקלארי גילם את תפקידו של שבוי צרפתי שהיה חבר ביחידת חבלה של בעלות הברית שפעלה מתוך המחנה.[1] כשנשאל על המקבילות שבין הכליאה של לבאו לניסיונו האישי, השיב קלארי, "סטלג 13 אינו מחנה ריכוז. זה מחנה שבויים, וזה הבדל אדיר. מעולם לא שמעת על שבוי מלחמה שהומת בגז או בתלייה. כשהתוכנית עלתה לאוויר, אנשים שאלו אותי אם יש לי התלבטות לשחק בסדרה קומית העוסקת בנאצים ובמחנות ריכוז. הייתי צריך להסביר שזה היה על שבויי מלחמה במחנה שבויים, לא במחנה ריכוז, ואף על פי שלא רציתי להמעיט במה שעברו חיילים במהלך שביים, זה היה הבדל של יום ולילה ממה שאנשים סבלו במחנות ריכוז."[1]
קלארי היה השחקן המקורי האחרון ששרד מצות שחקני הגיבורים של הוגאן. קנת' וושינגטון, שהצטרף לצוות השחקנים בעונה האחרונה של התוכנית בתור סמל ריצ'רד בייקר, היה חבר הצוות היחיד ששרד לאחר מותו של קלארי.[1]
קריירה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסדרה "הגיבורים של הוגאן" בוטלה ב-1971, אולם קלארי המשיך לשמור על קשרים הדוקים עם השחקנים ורנר קלמפרר, ג'ון באנר וליאון אסקין, שאף חייהם הושפעו מתקופת השואה. לאחר ביטול התוכנית, הוא הופיע בקומץ סרטים עלילתיים שהתרחשו על רקע מלחמת העולם השנייה, כולל הסרט הטלוויזיה זיכרון אהבה, על השואה. קלארי הופיע גם באופרות הסבון "ימי חיינו", "צעירים חסרי מנוח" ו"היפים והאמיצים".[1]
בשנת 1975 קלארי הופיע בסרט "הינדנבורג", אשר תיאר עלילה בדיונית לפוצץ את ספינת האוויר הגרמנית. הוא גילם את ג'וזף ספאה, נוסע אמיתי במסעה האחרון של ספינת האוויר.[1]
בשנת 1980 הצטרף למרכז שמעון ויזנטל ומאז הפך פעיל בהנחלת זיכרון השואה. קלארי הקדיש שנים למסעות הופעות בקנדה ובארצות הברית, וסיפר על תלאותיו בשואה. הוא עסק בציור מתוך תמונות שצילם במסעותיו.[2]
בשנת 2001 קלארי פרסם ספר זיכרונות בשם "מהשואה לגיבורי הוגאן: האוטוביוגרפיה של רוברט קלארי".[8]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלארי נישא לנטלי קנטור, בתו של אדי קנטור, ב-1965. היא מתה ב-1997. לבני הזוג לא היו ילדים.[1]
קליירי מת בביתו בלוס אנג'לס ב-16 בנובמבר 2022, בגיל 96.[9][3][1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוברט קלארי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
רוברט קלארי, באתר AllMovie (באנגלית)
רוברט קלארי, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
רוברט קלארי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
רוברט קלארי, באתר אייטונס (באנגלית)
רוברט קלארי, באתר ספוטיפיי
רוברט קלארי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
רוברט קלארי, באתר Yandex.Music (ברוסית)
רוברט קלארי, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Robert Clary, ‘Hogan’s Heroes’ actor, dies at 96, Washington Post, November 17, 2022
- ^ 1 2 3 4 5 6 Robert Clary a survivor in life and entertainment, Los Angeles Times, March 24, 2013
- ^ 1 2 Williams, Alex (19 בנובמבר 2022). "Robert Clary, Who Took a Tragic Journey to 'Hogan's Heroes,' Dies at 96". The New York Times. p. A20. נבדק ב-21 בנובמבר 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Robert Clary Biography". Capitol Records. 1950. נבדק ב-25 באוקטובר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Flax, Peter; Baum, Gary; Roxborough, Scott; Guthrie, Marisa; Lewis, Andy (16 בדצמבר 2015). "Hollywood's Last Survivors of the Holocaust share their stories". The Hollywood Reporter. אורכב מ-המקור ב-23 בדצמבר 2015. נבדק ב-16 בדצמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Clary, Robert (1 במרץ 2015). "Happy Birthday Robert Clary!". Well Quotes Blog. נבדק ב-5 בינואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ The Buchenwald Report, prepared and finished three weeks after the liberation of Buchenwald by the Psychological Warfare Division of the Supreme Headquarters Allied Expeditionary Force; first published in its entirety by Westview Press, with translation by David A. Hackett, 1999.
- ^ Clary, Robert (2001). From the Holocaust to Hogan's Heroes. Madison Books. ISBN 1568332289.
- ^ Barnes, Mike (16 בנובמבר 2022). "Robert Clary, Corporal LeBeau on 'Hogan's Heroes,' Dies at 96". The Hollywood Reporter. נבדק ב-21 בנובמבר 2022.
{{cite web}}: (עזרה)
