ריימונד פריסטלי
 | |
| לידה |
20 ביולי 1886 טווקסברי, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
24 ביוני 1974 (בגיל 87) צ'לטנהאם, הממלכה המאוחדת |
| ענף מדעי |
גאולוגיה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קיימברידג' |
| מוסדות | |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
סר ריימונד אדוארד פריסטלי (באנגלית: Sir Raymond Edward Priestley; 20 ביולי 1886 - 24 ביוני 1974) היה גאולוג בריטי ובין הראשונים מחוקרי אנטארקטיקה.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריימונד פריסטלי נולד בטווקסברי שבגלוסטרשייר, אנגליה. אביו היה מנהל בית הספר שבו למד ריימונד ובו גם לימד במשך שנה אחת לפני שהחל בלימודי גאולוגיה ביוניברסיטי קולג' בבריסטול, שם למד מ-1905 עד 1907.
משלחות אנטארקטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיד עם תום השנה השנייה ללימודיו התגייס כגאולוג למשלחת נמרוד של ארנסט שקלטון (1909-1907) לאנטארקטיקה. במשלחת זו עבד לצד גאולוגים ידועי-שם, אדג'וורת דייוויד ודאגלס מוסון. פריסטלי אסף מחצבים ודגימות חזזית מן האזור, שכלל איים בים רוס, הצד הצפוני של הר ארבוס הוולקני, והרים סמוכים לקרחון פראר. הוא היה שותף לצוות החלוץ שצייד במזון ובדלק את תחנות האספקה לניסיונו של שאקלטון, שכמעט נחל הצלחה, להיות הראשון שמגיע אל הקוטב הדרומי בשנת 1909. במשלחת של נובמבר 1908, עקב צפיפות יתר באוהל, עשה פריסטלי שלושה ימים של סופת שלגים מחוץ לאוהל, בשק השינה שלו. בשיאה של סופת השלגים, החליק בהדרגה במורד הקרחון וכמעט צנח מעל שוליו אל מותו. עם שובו מן המשלחת, בילה ארבעה חודשים באנגליה לפני ששב לסידני, אוסטרליה, לעבוד עם אדג'וורת דייוויד על הדין וחשבון הגאולוגי, שפורסם לבסוף בשנת 1914.
פריסטלי חזר לאנטארקטיקה כחבר במשלחת טרה נובה של רוברט פלקון סקוט (1913-1910), שידעה אסונות רבים. סקוט גייס אותו למשלחת כש"טרה נובה" הגיעה לסידני. כעבור שלושה שבועות, עם הנחיתה בכף אוונס בינואר 1911, יצאו פריסטלי ועוד חמישה חברים בספינת המשלחת, "הטרה נובה", לסייר ולבצע עבודה מדעית בארץ אדוארד השביעי במזרח, בהנהגת ויקטור קמפבל. כיון שלא הצליחו למצוא אתר נחיתה מתאים, החליטו לחזור מערבה בכוונה לנחות במפרץ הלווייתנים, אבל בהגיעם לשם ב-3 בפברואר 1911 נתקלו בספינה "פראם" של רואלד אמונדסן ומשלחתו, שכבר חנו שם. כיון שלא רצה להקים מחנה בסמיכות כזאת לנורווגים, החליט קמפבל לסייר תחת זאת על קו החוף של ארץ ויקטוריה. אחרי ששב לכף אוונס ודיווח לסקוט על מיקומו של אמונדסן, חזר ויצא עם אנשיו צפונה אל ארץ ויקטוריה, שם הקימו צריף סמוך לאתר של קאשטן בורשקרווינק מ-1898 בכף אדייר. בינואר 1912, לקחה "טרה נובה" את ששת האנשים עוד 320 ק"מ דרומה אל מפרץ טרה נובה, בחצי הדרך בין כף אוונס לכף אדייר, לעבודת-שדה בתקופת הקיץ. הייתה להם צידה מספקת לשמונה שבועות אבל אוהליהם ניזוקו קשות בסופה וה"טרה נובה" לא כלה להבקיע את צבירי הקרח ולאסוף את האנשים כמתוכנן. בהבינם שיהיה עליהם לחרוף במקום הימצאם, חפרו האנשים מערת קרח קטנה, 3.60 מטרים על 2.70 מטרים בסחף שלגים ושם נשארו במקלט שכינו "האי שלא יתואר במילים" למשך קרוב ל-7 חודשים, עד סוף החורף הדרומי. את צידתם הדלה השלימו בצייד כלב ים ופינגווין. שניים מחברי הקבוצה היו תשושים כתוצאה מדלקת מעיים, ובמצב כזה עזבו השישה את ביתם הארעי ב-30 בספטמבר 1912 וצעדו במשך חמישה שבועות. למזלם מצאו בדרכם מטמונת מזון ודלק, שהשאירה הקבוצה המערבית של המשלחת שנה קודם לכן. לבסוף הגיעו בשלום לכף אוונס ב-7 בנובמבר 1912, שם נודע להם דבר מותם של סקוט וכל קבוצת הקוטב שלו חודשים קודם לכן.
בשנות מלחמת העולם הראשונה שירת פריסטלי כשליש במרכז ההדרכה לאלחוטאים |(1917-1914), ואחר כך בצרפת. הוא השתתף בהשתלטות על גשר ריקוואל, חלק מקו הינדנבורג של בריגדת חיל הרגלים ה-137 וזכה בצלב הצבאי.
קריירה לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מלחמת העולם הראשונה, ב-1919, סופח פריסטלי למשרד המלחמה לכתוב את תולדות שירות האיתות. על מחקרו והתזה שכתב על קרחונים באנטארקטיקה קיבל תואר ראשון (מחקרי) בקיימברידג' בשנת 1920. באותה שנה ייסד יחד עם עמית למשלחת טרה נובה, פרנק דבנהם, את מכון סקוט לחקר הקוטב בקיימברידג'. ב-1922 נבחר פריסטלי לחבר בוועד המנהלים של קלייר קולג'. ב-1924 הצטרף לסגל המנהלה של האוניברסיטה והיה בו-זמנית לעוזר רשם, מזכיר למועצת לימודי המחקר ומזכיר כללי של הפקולטות. משנות ה-30' עד לפרישתו, מילא שורה של תפקידים אקדמיים ומשרות ניהול ממשלתיות באוסטרליה ובאנגליה. הוא היה סגן נשיא אוניברסיטת מלבורן משנת 1935 עד שהתפטר בשנת 1938 מתוך עיקרון, לאחר אחד מכמה עימותים שהיו לו עם הנשיא. הוא חזר לבריטניה, שם התמנה לסגן נשיא ונשיא של אוניברסיטת בירמינגהם (1952-1938). לאחר פרישתו ב-1952, שימש יו"ר לוועדה המלכותית בנושא השירות האזרחי בשנים 1953–1955 וכסגן המנהל של סקר מדינות החסות לשעבר של איי פוקלנד (שנקרא בהמשך הסקר האנטארקטי הבריטי) משנת 1955 עד 1958 והיה נשיא האגודה הבריטית לקידום המדעים (1956). הוא פקד שוב את אנטארקטיקה בשנים 1956 ו-1959 והיה נשיא החברה הגאוגרפית המלכותית בשנים 1961–1963. פריסטלי קיבל תואר אבירות בשנת 1949.
ריימונד פריסטלי נשא לאישה את פיליס מרי בויד באפריל 1915. הוא היה גיסם של עמיתיו למשלחת טרה נובה, צ'ארלס סימור רייט ותומאס גריפית טיילור.
פריסטלי מת בגיל 87, ב-24 ביוני 1974 בצ'לטנהם, גלוסטרשייר, והותיר אחריו שתי בנות.
