משלחת נמרוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

המשלחת הבריטית לאנטארקטיקה 1909-1907, המוכרת בשם משלחת נמרוד, הייתה הראשונה בשלוש משלחות לאנטארקטיקה בראשות ארנסט שקלטון. מטרתה העיקרית, בתוך מגוון של יעדים גאוגרפיים ומדעיים, הייתה להיות הראשונה שתגיע אל הקוטב הדרומי. מטרה זו לא הושגה, אבל מסעה של המשלחת דרומה הגיע אל קו הרוחב הדרומי הרחוק היותר, 88°, '23 דרום, מרחק 180.6 ק"מ בסך הכל מן הקוטב.‏[1] זה היה המרחק הרב ביותר דרומה שהושג עד אז ושיא ההתקרבות אל כל אחד מהקטבים. קבוצה נפרדת בהנהגת הגאולוג הולשי-אוסטרלי אדג'וורת דייוויד הגיעה למיקום המשוער של הקוטב המגנטי הדרומי, ועוד הישג של המשלחת היה ההעפלה הראשונה על הר ארבוס, הר הגעש השני בגובהו באנטארקטיקה.

המשלחת לא קיבלה סיוע ממשלתי או ממסדי, ונסמכה על הלוואות פרטיות ועל תרומות אישיות. היא סבלה מבעיות מימון וההכנות לקראתה נעשו בחופזה. ספינת המשלחת, "נמרוד" הייתה במחצית גודלה של אוניית משלחת דיסקברי של קפטן סקוט מן השנים 1904-1901, ולצוותו של שקלטון חסר הניסיון הדרוש למשלחת מסוג זה. חילוקי דעות התעוררו כתוצאה מהחלטתו של שקלטון להקים את בסיס המשלחת במצר מק-מרדו, סמוך למטה הראשי שקבע שם סקוט בשעתו, בניגוד להבטחה שנתן לסקוט להימנע מכך. אף על פי כן, גם אם פרופיל המשלחת היה נמוך בראשית הדברים במידה ניכרת מזה של משלחת סקוט שש שנים קודם לכן, הישגיה עוררו עניין בבריטניה והציבו את שקלטון בעמדת גיבור בעיני הציבור. הצוות המדעי, שכלל את המנהיג לעתיד של המשלחת האוסטרלו-אסייתית לאנטארקטיקה, דאגלס מוסון, ביצע עבודת שטח מקיפה בתחומי הגאולוגיה, הזואולוגיה והמטאורולוגיה. סידורי התעבורה של שקלטון, שהתבססו על פונים מנצ'וריים, גרירה ממונעת וכלבי מזחלות, היו חידושים , שעל אף הצלחתם המוגבלת, הועתקו לאחר זמן על ידי סקוט במשלחת טרה נובה שגורלה נחרץ.

בשובו מן המשלחת, גבר שקלטון על ספקנותה הראשונית של החברה הגאוגרפית המלכותית לגבי הישגיו וקיבל שפע כיבודים ציבוריים, לרבות תואר אבירות מן המלך אדוארד השביעי. מבחינה כספית, לא יצא שקלטון נשכר מן המשלחת ובסופו של דבר נזקק למענק ממשלתי כדי לעמוד בהתחייבויותיו. תוך שלוש שנים קמו מתחרים לשיא הדרומי שלו, כשתחילה אמונדסן ואחר סקוט הגיעו שניהם אתל הקוטב הדרומי. עם זאת, ברגע הניצחון שלו עצמו, קבע אמונדסן, "שמו של ארנסט שקלטון יהא כתוב לעד ברשומות של חקר אנטארקטיקה באותיות של אש."

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שקלטון היה קצין זוטר במשלחת האנטארקטית הראשונה של סקוט, משלחת דיסקברי. הוא נשלח הביתה בספינת הסיוע "מורנינג" ב-1903, לאחר התמוטטות פיזית במהלך המסע העיקרי של המשלחת לדרום. (שקלטון יצא עם סקוט ועם אדוארד וילסון למסע רגלי דרומה ב-1903-1902, שמטרתו הייתה להשיג שיא בקו הרוחב 82°, '17 דרום. כל השלושה סבלו במסעם חזרה מתשישות וכנראה גם מצפדינה בשלב מוקדם, אבל מצבו של שקלטון היה הקשה ביותר. סקוט פסק, ש"אסור לו להסתכן בתלאות נוספות במצב בריאותו הנוכחי". שקלטון ראה בכישלון הגופני הזה אות קלון לעצמו, ובשובו לאנגליה היה נחוש בדעתו, כדברי הקצין השני של "דיסקברי", אלברט ארמיטג', להוכיח את עצמו כ"עולה על סקוט". אף על פי כן, הוא דחה את ההצעה לחזור מיד לאנטארקטיקה כקצין ראשי של ספינת הסיוע השנייה של "דיסקברי", טרה נובה, אחרי שעזר לצייד אותה; הוא עזר גם לצייד את "אורוגוואי", הספינה שהוכנה לחילוץ משלחתו של אוטו נורדנסקיילד, שנתקעה בים ודל. במהלך השנים הבאות, אגב טיפוח תקוות עולות ודועכות לסירוגין, לחידוש הקריירה שלו באנטארקטיקה, פנה שקלטון לעיסוקים אחרים, ובשנת 1906 עבד אצל איל התעשייה סר ויליאם בירדמור כאיש יחסי ציבור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קים היקוקס, "שקלטון, האתגר האנטארקטי", עמ' 30