ארנסט שקלטון

ארנסט שקלטון (Ernest Shackleton)
סר ארנסט הנרי שקלטון
לאום	אירי
לידה	15 בפברואר 1874 באליטור, אירלנד
פטירה	5 בינואר 1922 איי דרום ג'ורג'יה
שנות פעילות	1901 - 1922
מספר מסעות	4
גילויים בולטים	העפלה ראשונה לראש הר ארבוס, החלצות בשלום מכיתור בקרח באנטארקטיקה
אזורים שחקר	אנטארקטיקה
אתר המנוהל על ידי משפחתו

בול אוסטרלי לציון מסע משלחת שקלטון לקוטב הדרומי המגנטי

מסעו של שקלטון בסירה מאי הפיל לאיי ג'ורג'יה הדרומית

קבר ארנסט שקלטון באי ג'ורג'יה הדרומית

ארנסט הנרי שקלטון (באנגלית: Ernest Henry Shackleton) ‏ (15 בפברואר 1874 - 5 בינואר 1922) היה מגלה ארצות אירי, שהשתתף במספר משלחות חשובות לחקר יבשת אנטארקטיקה. שקלטון התפרסם במיוחד בעקבות עמידתו בראש משלחת חקר שיצאה למשימה לחציית יבשת אנטארקטיקה בשנת 1914 והצלחתו להשיב את כל צוות המשלחת לאנגליה בשלום, לאחר שספינתם, ה"אנדיורנס", נתקעה בקרח והתרסקה.

ביוגרפיה

שקלטון נולד באירלנד בשנת 1874. לאחר סיום לימודיו ב-1890, הוא שירת כקצין בצי הסוחר הבריטי. ב-1904 נישא לאמילי דורמן ולזוג נולדו שלושה ילדים.

המסעות הראשונים לאנטארקטיקה

בשנים 1901 - 1903 היה שקלטון אחד המשתתפים במשלחתו של סקוט לגילוי הקוטב הדרומי. אולם בשלב מסוים הורה סקוט על השבתו לבריטניה, באמתלה של דאגה לבריאותו של שקלטון. הסיבה האמיתית להדחתו של שקלטון מהמשלחת הייתה כנראה הפופולריות הרבה שלה זכה בקרב חבריה, ושסקוט ראה בה איום על מנהיגותו. יש הטוענים שהיריבות בין השניים נבעה גם מהעובדה ששקלטון היה שייך לצי הסוחר, ואילו סקוט - לצי המלכותי.

בשנים 1907 - 1909 ניסה שקלטון לארגן משלחת משלו לקוטב הדרומי, בספינה "נמרוד". למרות שהמשלחת זכתה למספר הישגים נאים, כגון ההעפלה הראשונה אל ראש הר ארבוס, הר הגעש הפעיל באי רוס, היא לא הצליחה להגיע אל הקוטב הדרומי לאחר ששקלטון החליט שלא לסכן את חיי אנשיו, עקב בעיות אספקה. מאוחר יותר העיר שקלטון בעניין זה כי "עדיף להיות חמור חי מאשר אריה מת".

המשלחת הטראנס-אנטארקטית המלכותית 1914 - 1916

המשלחת הטראנס-אנטארקטית המלכותית, שבראשה עמד שקלטון, יצאה מלונדון ב-1 באוגוסט 1914 בספינה "אנדיורנס". מטרת המשלחת הייתה לחצות את יבשת אנטארקטיקה, ממפרץ ואהסל, דרך הקוטב הדרומי אל האי רוס הנמצא בצדה השני. "אנדיורנס" יצאה לדרכה מספר ימים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. כאשר נודע לשקלטון על פרוץ המלחמה, הוא שיגר מברק לשר הימייה הבריטי, וינסטון צ'רצ'יל והציע לו להעמיד את "אנדיורנס" וצוותה לרשות הצי הבריטי, אולם צ'רצ'יל ענה לו במילה אחת "המשיכו!". המשלחת נאלצה לנטוש את תוכניתה המקורית כאשר "אנדיורנס" כותרה בים קרח ונתקעה ליד מפרץ ואהסל. הצוות והמשלחת בראשות שקלטון שמרו על מורל גבוה וחיי שגרה בתנאים הקשים של אנטארקטיקה, במשך כשנה. בחורף 1915 גבר לחץ הקרחונים על הספינה, שקלטון ואנשיו הוציאו ממנה אספקה חיונית ונטשו אותה בשלוש סירות הצלה. לאחר מכן התרסקה הספינה בלחץ הקרחונים וטבעה.

צוות הספינה וחברי המשלחת ערכו מסע משולב לאי הפיל - תחילה במזחלות על הקרח של מפרץ ואהסל, ולאחר מכן בשלוש סירות ההצלה. כאשר הגיעו לאי הפיל, הם שיפצו את אחת הסירות ושקלטון וחמישה אנשים נוספים הפליגו בה לאיי דרום ג'ורג'יה כדי להשיג עזרה. הנווט פרנק וורסלי ניווט את הסירה בת שבעת המטרים "ג'יימס קאריד", דרך מעבר דרייק, אל איי דרום ג'ורג'יה בסוף הסתיו האנטארקטי (אפריל ומאי), דבר שהינו כנראה הישג ללא מתחרים. טעות ניווט של 0.2 מעלות הייתה גורמת להם להחטיא את האי, ולהיסחף למעמקי האוקיינוס האטלנטי ללא אפשרות הצלה. לאחר שסופה היכתה בהם ליד חופי ג'ורג'יה הדרומית, הם נאלצו לנטוש את סירתם השבורה, ולא יכלו להקיף בסירה את האי, כדי להגיע לתחנת ציד הלווייתנים שנמצאה בצידו הצפוני של האי. הם נחתו בחלק הדרומי של איי דרום ג'ורג'יה ואז חצו את רכס הרי האי במסע מפרך לא פחות, שארך 36 שעות, מסע ששנים אחר כך חזרו עליו מטפסים מקצוענים כמו ריינהולד מסנר, ונתקלו בקשיים למרות שהיו ערוכים עם ציוד מלא וחדיש.

כל שאר אנשי הצוות, 22 איש תחת פיקודו של פרנק ווילד, חיכו במשך למעלה מארבעה חודשים באי הפיל. לאחר שלושה ניסיונות נפל, הם חולצו על ידי הספינה הצ'ילאנית "ילקו", בפיקודו של לואיס פדרו, ב-30 באוגוסט 1916, 22 חודשים לאחר היציאה מאיי ג'ורג'יה הדרומית. הצליח צוותה המלא של "אנדיורנס" לחזור בשלום לבריטניה.

ספינתו של צוות אחר, בפיקודו של קפטן איניאס מקינטוש שיצאה לצידה השני של יבשת אנטארקטיקה כדי להכין נקודות אספקה עבור משלחתו של שקלטון טבעה אף היא, ולמרות זאת הצליח צוות זה למלא את משימתו ולהשאיר אספקה עבור המשלחת שמעולם לא הגיעה. בדצמבר 1916 ארגן שקלטון משלחת הצלה אשר חילצה את מרבית אנשיו של מקינטוש מאנטארקטיקה. לא כולם שרדו.

המשלחת האחרונה לאנטארקטיקה

בשנת 1921 יצא שקלטון בראש משלחת נוספת לאנטארקטיקה, אולם ב-5 בינואר 1922 הוא מת מהתקף לב, ונקבר באי ג'ורג'יה הדרומית.

שקלטון כדוגמה למנהיג "ממוקד באנשים"

דאגתו של שקלטון לשלומם של אנשיו, כפי שהתבטאה כבר בזמן משלחת ה-"נמרוד", היא זו שאפשרה לו ולאנשיו לעמוד במשימת ההיחלצות בשלום מאנטארקטיקה, כאשר לרשותם עומדות שתי סירות הצלה זעירות ומעט אספקה שהצליחו לחלץ מספינתם הטובעת. כאשר נשאל אחד מחברי הצוות כיצד הצליחו לבצע את הלא יאומן, הוא ענה "במילה אחת: שקלטון!". שקלטון השכיל לשמור על מורל גבוה בקרב אנשיו ולהימנע מסכסוכים וממתיחויות ביניהם. הוא דאג כי יימצאו בידיהם מצלמות וכלי נגינה, וערך מסיבות וערבי מוזיקה ושירה. הוא עודד את חברי הצוות לתעד את המסע ביומניהם והבטיח להם שוב ושוב כי הם יחיו לספר לאחרים את אשר ארע. אבל הדבר החשוב מכל היה יכולתו להפוך את המסע מכישלון להצלחה. כאשר עמדו חברי הצוות והביטו בספינתם השוקעת אל מתחת לקרח, עמד שקלטון בנקודה מעט מרוחקת מהם, ואז אסף אותם אליו ואמר להם, "עכשיו אנחנו הולכים הביתה". כך הטיל עליהם משימה חדשה ומאתגרת לא פחות ממשימתם המקורית - משימה שבה עמדו בהצלחה גדולה. בכך שימש שקלטון השראה למנהיגים אחרים אשר מצאו את עצמם במצב דומה, למשל לאסטרונאוט האמריקאי ג'יימס לוול, מפקד טיסת אפולו 13.

לקריאה נוספת

• אלפרד לנסינג, אנדיורנס, תרגום מרינה גרוסלרנר, וכטנברג, 2001; תל-אביב: ידיעות אחרונות, 2013.

קישורים חיצוניים

• Detailed biography
• Shackleton page at Dulwich College
• The James Caird Society
• PBS:Nova - Shackleton's Voyage of Endurance
• e-text of Shackleton's book South, recounting the expedition of 1914-1916
• Did Shackleton ever place the famous ad?
• LookSmart - Ernest Shackleton directory category
• Open Directory Project - Sir Ernest Shackleton directory category
• Yahoo - Ernest Shackleton directory category
• סרט IMAX על המשלחת של 1914 - 1916 כולל הרחבה על שקלטון והמסע