איי פוקלנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איי פוקלנד
Falkland Islands
Flag of the Falkland Islands.svg Coa Falkland.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: התאווה לזכות
המנון לאומי: האל נצור המלכה‏‏
מיקום איי פוקלנד
יבשת אמריקה הדרומית
שפה רשמית אנגלית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
סטנלי
51°42′S 57°51′W / 51.700°S 57.850°W / -51.700; -57.850
משטר טריטוריה בריטית מעבר לים
ראש המדינה
- מלכה
- מושל
מלכה
אליזבת השנייה
נייג'ל הייווד
הקמה
סיום מלחמת פוקלנד
14 ביוני 1982
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
12,173 קמ"ר 
165 בעולם
0%
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2008)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
3,140 נפש 
229 בעולם
0.26 נפש לקמ"ר
235 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2007)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
165 מיליון $ 
221 בעולם
52,389 $
14 בעולם
מטבע לירה שטרלינג של איי פוקלנד ‏ (FKP)
אזור זמן UTC -4
סיומת אינטרנט .fk
קידומת בינלאומית 500+
מפת האיים
חווה באי פוקלנד
קתדרלה בעיר סטנלי

איי פוקלנדאנגלית: Falkland Islands; בספרדית: Islas Malvinas) הם ארכיפלג של 776 איים בדרום האוקיינוס האטלנטי, בים ארגנטינה, הנמצאים במרחק 480 קילומטרים מחופה הדרום מזרחי של ארגנטינה, 1080 ק"מ מאיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים, ובמרחק של 940 ק"מ מהטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה (הכוללת שטחים באנטארקטיקה שארגנטינה וצ'ילה טוענות לבעלות עליהם). הם מהווים טריטוריה בעלת שלטון עצמי של הממלכה המאוחדת אך ארגנטינה טוענת לשליטה בהם מאז חידוש השלטון הבריטי באיים ב-1833. בירתם היא העיר סטנלי.

במפקד אוכלוסין מ-2006 נמנו באיים 2,478 תושבים, מלבד יותר מ-1,700 אנשי סגל הבסיס הצבא הבריטי הממוקם באי. רובם הגדול של התושבים (2,115 במפקד האוכלוסין של 2006) מתגורר בבירה, סטנלי, היישוב העירוני היחיד. שאר התושבים גרים בחוות ובכפרים קטנים. האוכלוסייה צעירה יחסית: 79% מתושבי האיים הם בני פחות מ-55.

שטח האיים הוא כ-12,000 קמ"ר. שני האיים המרכזיים הם אי פוקלנד המזרחי, ששטחו 6,680 קמ"ר, ואי פוקלנד המערבי, ששטחו 5,280 קמ"ר. בין שני האיים מפריד מצר ים. האיים מאופיינים לרוב בפני שטח גבעתי, עשבייה נמוכה, ואקלים אוקיאני-גשום. על פניו חיים כמה פינגווינים וכמה כלבי ים ובים לווייתנים שונים.

באיים קיימים מספר שדות תעופה קטנים המשמשים לטיסות מקומיות ונמל תעופה בינלאומי אחד (בסיס חיל האוויר המלכותי מאונט פלזנט) באי המזרחי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילוי האיים ואירועים שקדמו למאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטואן לואי דה בוגנוויל
קפטן ג'ון ריינולדס, שהקים את המושבה הבריטית הראשונה על האיים

איי פוקלנד התגלו למגלי הארצות האירופיים כנראה במהלך המאה ה-16. ב-1690 חצתה אונייה בריטית את המצר שבין שני האיים, ורב החובל קרא לאיים "איי פוקלנד", על שם הלורד הראשון של האדמירליות באותה תקופה. הבריטים התעניינו באיים בשל חשיבותם האסטרטגית, כבסיס לקראת חציית כף הורן, אך הצרפתים היו הראשונים שהתיישבו בהם: ב-1764 הקים האציל הצרפתי אנטואן לואי דה-בוגנוויל (Antoine Louise de Bougainville) את היישוב פורט סן לואי באי פוקלנד המזרחי. הייתה זו התביעה הראשונה לריבונות דה פקטו על האיים. ב-1765, שנה לאחר הקמת ההתיישבות הצרפתית, סיירה באי משלחת בריטית שמיפתה את החופים, והכריזה על האיים כשייכים לכתר הבריטי. שנה לאחר מכן הקימו הבריטים יישוב על האי סאונדרס, ממערב לאי פוקלנד המערבי, שנקרא פורט אגמונט (Port Egmont)‏[4] הבריטים והצרפתים לא ידעו זה על זה בתחילה, וכאשר התבררה לכל צד נוכחותו של הצד השני באיים החל סכסוך הריבונות הראשון.

במקביל להתיישבות הבריטית על האיים, העבירה צרפת את הריבונות על האיים לספרד ב-1766, כחלק מהתחייבויותיה ב-הסכם אוטרכט, ולאור תביעותיה של ספרד לשליטה בחלקים מדרום אמריקה על פי חוזה טורדסיאס. ב-1770 גירשו הספרדים את הבריטים מפורט אגמונט. שני הצדדים היו קרובים לעימות, אך לבסוף הושג הסכם שאיפשר לבריטים לשוב לפורט אגמונט ב-1771. שני הצדדים לא ויתרו על תביעות הריבונות שלהם באיים. ואולם, ב-1774 פינו הבריטים את היישוב, בשל מדיניות צמצומים בה נקטו. הם הותירו אחריהם דגל ושֶׁלֶט המייצגים את תביעתם לבעלות על האיים. ב-1776 הושלם תהליך הפינוי הבריטי, וכעת הייתה לספרדים בעלות דה פקטו. אלה שלטו באיים עד 1811; ב-1777 הרסו הספרדים את שרידי פורט אגמונט, והשלט הבריטי הוסר ונשלח לבואנוס איירס. ואולם, ב-1811 פינו גם הספרדים את פורט לואי; בשל המרידות נגד השלטון הקולוניאלי הספרדי הוחזרה מן האיים היחידה הצבאית שהחזיקה בהם. גם הספרדים השאירו אחריהם שלט, ובו טענתם לריבונות באיים.

עד 1829 לא עשו המעצמות ניסיון לממש את ריבונותן באיים. ואולם, בדרום אמריקה עצמה אירעו שינויים עמוקים: המושבות הספרדיות השיגו את עצמאותן מספרד, והגוף המדיני שנוצר (שלאחר מכן התפרק והפך לארגנטינה, אורוגוואי ובוליביה) היה הפרובינציות המאוחדות של ריו דל פלטה. השלב הבא של המאבק על הריבונות באיים החל ב-1829, כאשר סוחר בשם לואי ורנט (Luis Vernet) הקים מחדש את היישוב בפורט סן לואי, שנקראה בפי הספרדים פוארטו סולדד. ורנט ביקש את רשות הממשלה בבואנוס איירס לצעד זה, וזו מינתה אותו כמושל האיים מטעמה. ואולם, ורנט תיאם את צעדיו גם עם השלטון הבריטי, וזה נתן את הסכמתו העקרונית. הבריטים החלו לסגת מהסכמתם כאשר הסתבר להם שצעדיו של ורנט מובילים לריבונות של הפרובינציות המאוחדות על האיים. הבריטים מחו על תביעתו של ורנט לזכויות בלעדיות על הדיג וציד כלבי הים באזור האיים, אך השלטון בדרום אמריקה התעלם מהמחאות הבריטיות. ב-2 בינואר 1833 הגיעה ספינה בריטית לאיים, ודרשה את הורדת הדגל הארגנטינאי. למפקד המקומי לא הייתה ברירה אלא להיכנע; הכוח הבריטי היה עדיף, ומעבר לכך רוב אנשיו של הכוח הארגנטינאי היו שכירי חרב בריטיים שסירבו להילחם כנגד בני עמם.

עם התפנות הכוח הארגנטינאי השתלטו הבריטים על האיים, ומאותו תאריך שלטו בהם ברציפות עד הפלישה הארגנטינאית ב-1982. ואולם, ארגנטינה לא ויתרה על תביעתה לריבונות באיים‏[5].

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנתה הראשונה של מלחמת העולם הראשונה, ב-8 בדצמבר 1914, התחולל ליד סטנלי קרב איי פוקלנד - קרב ימי בין שייטת של הצי המלכותי הבריטי לבין שייטת של הצי הגרמני הקיסרי, בפיקודו של אדמירל גרף מקסימיליאן פון שפיי. הקרב נסתיים בניצחון בריטי: השייטת הגרמנית הושמדה ושפיי ושני בניו נספו. במהלך מלחמת העולם השנייה שימשו האיים כבסיס ימי חשוב של הבריטים.

מלחמת פוקלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 באפריל 1982 פרצה מלחמת פוקלנד בין בריטניה לארגנטינה. למשך זמן קצר השתלטה ארגנטינה על האיים, וטענה לבעלות היסטורית עליהם. ב-14 ביוני הסתיימה המלחמה בניצחונה של הממלכה המאוחדת, והאיים חזרו לריבונות בריטית.

ארגנטינה עדיין רואה את האיים כחלק משטחה ותובעת ריבונות עליהם. אף כי היחסים בין ארגנטינה לבריטניה חזרו להיות תקינים, ממשלת ארגנטינה מקפידה לחזור על תביעתה לריבונות באיים בכל פגישה רשמית בין נציגים ארגנטינאים לנציגים בריטיים. הממשלה המקומית באיי פוקלנד אוסרת על אזרחים ארגנטינאים לבקר באיים מאז תום המלחמה.

בתחילת 2010, בעקבות הודעה של חברת נפט בריטית על התחלת קידוחים באזור, הוחרפו היחסים בין ארגנטינה לבריטניה, והארגנטינאים אף איימו כי יפעילו כח צבאי ימי למניעת הגעתן של ספינות בריטיות לאזור‏[6].

ביוני 2012 הודיעה ממשלת איי פוקלנד כי תושבי האי יערכו משאל עם במחצית הראשונה של 2013, כדי לקבוע האם להישאר טריטוריה בריטית. במשאל עם, שנערך ב-1011 במרץ 2013, החליטו תושבי איי פוקלנד ברוב מוחץ להישאר תחת ריבונות הממלכה המאוחדת. מתוך 1,517 מצביעים נספרו רק 3 שהצביעו נגד‏[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ 51°21′13.44″S 60°3′50.57″W / 51.3537333°S 60.0640472°W / -51.3537333; -60.0640472., בקצה המזרחי של האי סאונדרס. היישוב נהרס על ידי הספרדים ב-1780.
  5. ^ Max Hastings, Simon Jenkins: The Battle for the Falklands. pp. 1 - 6.
  6. ^ גילי גוראל, מלחמת פוקלנד, טייק 2?, באתר ynet‏, 18 בפברואר 2012
  7. ^ APאיי פוקלנד: 99.8% בחרו להישאר בריטים, באתר ynet‏, 12 במרץ 2013