שלושת חוקי הרובוטיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שלושת חוקי הרובוטיקה הם חוקים בדיוניים שנוסחו על ידי סופר המדע הבדיוני אייזק אסימוב בסדרת סיפורי מדע בדיוני שכתב החל משנות הארבעים של המאה ה-20[1], ומאוחר יותר גם בספרים. ב-1950 יצאה לאור אנתולוגיה של תשעה מהסיפורים המוקדמים בהם החוקים מוזכרים בשם "אני, רובוט".

החוקים נועדו להיות חלק מהתכנות הבסיסי של הרובוטים בעלי המוחות הפוזיטרוניים המתוארים בספריו של אסימוב ואף רובוט לא יכול להפר אותם מבלי לצאת מכלל פעולה, מכיוון שהחוקים מוטבעים באופן פיזי במסלולי המוח של הרובוטים.

נוסח החוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקים המקוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. לא יפגע רובוט לרעה בבן אדם, ולא יניח, במחדל, שאדם יפגע.
  2. רובוט חייב לציית לפקודותיו של אדם, כל עוד אינן סותרות את החוק הראשון.
  3. רובוט ידאג לשמור על קיומו ושלמותו, כל עוד הגנה זו אינה עומדת בסתירה לחוק הראשון או לחוק השני.

חוק האפס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר "רובוטים ואימפריה" מנוסח חוק נוסף, הקודם לשלושת החוקים המקוריים וגובר עליהם - חוק האפס:

0. לא יפגע רובוט לרעה באנושות ולא יניח, במחדל, שהאנושות תיפגע.

שלושת החוקים המקוריים משתנים בהתאם כך שלא יסתרו את חוק האפס.

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב ספריו וסיפוריו של אסימוב בסדרת הרובוטים עוסקים בחיכוכים ובמשברים העלולים להיווצר בשל חוקים אלו. בספריו מתאר אסימוב מקצוע חדש, פסיכורובוטיקה (פסיכולוגיה של רובוטים), העוסק בפתרון בעיות שנובעות מהתנגשות בין החוקים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הסיפור הראשון של אסימוב בו מוזכרים החוקים נקרא סחור סחור והופיע במגזין Astounding Science Fiction(אנ') ב-1942, ומאוחר יותר באנתולוגיה "אני, רובוט"