המוסד השמיימי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המוסד השמיימי
Foundation12.jpeg
מחבר אייזיק אסימוב
שם בשפת המקור Foundation
שפת המקור אנגלית
הוצאה מסדה
שנת הוצאה Flag of the United States.svg 1951
Flag of Israel.svg 1978
סוגה מדע בדיוני
תרגום לעברית עמוס גפן
תורגם לשפות כן
סדרת ספרים סדרת המוסד
הספר הבא מוסד וקיסרות

המוסד השמיימיאנגלית: Foundation) הוא ספר מסוגת המדע הבדיוני מאת אייזיק אסימוב. המוסד השמיימי הוא הספר הראשון מבין טרילוגיית ספרי המוסד, אשר עוסקים בעתיד בו קבוצת אנשים המומחים במדע פסיכוהיסטוריה, אשר יכול לנבא את העתיד בהסתמך על ניתוח סטטיסטי של תגובות אנושיות, מגלים כי האנושות עתידה ליפול למשבר תרבותי-כלכלי, אשר עלול להובילה לאלפי שנות חשכה ורגרסיה. הספר מתאר את ניסיונם של חברי הפסיכוהיסטוריה, ליצור אלטרנטיבה לתרחיש זה. הספר נחשב לאחד מקלסיקות ז'אנר המדע בדיוני, ואף זיכה את אסימוב בפרס הוגו לסדרת הספרים הטובה ביותר במדע בדיוני ב-1965.

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורי המוסד מתארים את מאמציהם של קבוצת מדענים לשמר את הידע האנושי, בשל החשש שהתרבות האנושית עומדת להדרדר לפרימיטיביות באורח בלתי-נמנע. עיקר הדברים מוצגים בסיפור הראשון בספר.

הפסיכוהיסטוריוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

0 ל"ה (לספירת המוסד) - פורסם לראשונה במהדורת הספר של המוסד 1951.
הסיפור מתחיל בכוכב טרנטור, בירת האימפריה הגלקטית מזה 12,000 שנים. למרות שהאימפריה נראית יציבה וחזקה, היא נרקבת לאיטה ומתחילה להתערער. הארי סלדון, מתמטיקאי ופסיכולוג, פיתח את תורת הפסיכוהיסטוריה אשר משקללת את כל האפשרויות בחברות גדולות לביטויים מתמטיים, וכך מאפשרת את יכולת ניבוי העתיד בצורה מדויקת. באמצעות הפסיכוהיסטוריה, מגלה סלדון את ההתפוררות העתידית של האימפריה ומנסה להתריע על כך בפני חברי ועדת ביטחון הציבור, השליטים בפועל של האימפריה. אולם חברי הוועדה כועסים על סלדון ומזלזלים בקביעתו. הוועדה קובעת שדיעותיו של סלדון נחשבות לבגידה, ושולחים אותו ואת המתמטיקאי הצעיר שמלווה אותו, גאל דורניק, למאסר. סלדון נשפט על ידי הוועדה, ובמעמד זה הוא מסביר את אמונותיו ותחזיותיו לגבי האימפריה. להערכתו של סלדון, תוך 500 שנה האימפריה תקרוס לחלוטין, הידע המקצועי והתרבותי ישכח, והאנושות תיכנס לתקופת חושך של 30,000 שנים. סלדון ממשיך ומסביר לוועדה שעתיד אלטרנטיבי הוא בר השגה, במידה ובני האדם יפעלו ליצור מקור של כל הידע האנושי, תחת הכותר "אנציקלופדיה גלקטיקה", וכך יישמר הידע האנושי, והאנושות תוכל לצאת מתקופת החושך תוך 1,000 שנים בלבד, בניגוד ל 30,000 השנים שתחזיותיו הראשונות של סלדון מציעות. הועדה, שאינה משוכנעת במהימנות טענותיו של סלדון, אינה מעוניינת להפוך אותו למרטיר, אולם מבינה שיש להוציאו מטרנטור כדי שרעיונותיו לא יחלחלו לשאר האוכלוסייה וייצרו פאניקה. לפיכך, מציעה הוועדה לסלדון הגלייה מרצון לעולם נידח בפאתי הגלקסיה בשם טרמינוס, יחד עם עמיתים נוספים שהוא יבחר, אשר יסייעו לו להקים את האנציקלופדיה. סלדון מסכים לפשרה זו, ומתחיל בהכנות לעזיבה לטרמינוס.

האנציקלופידיסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

50 ל"ה - פורסם לראשונה במאי 1942 תחת השם "המוסד"
הסיפור נפתח עם תיאור טרמינוס, כוכב ללא מינרלים או מחצבים, ומחוז אחד אשר ראוי לפיתוח בו מקימים את העיר הראשית, טרמינוס סיטי. המושבה מורכבת בעיקר ממומחים לתחומי ידע שונים אשר מסורים ליצירת אנציקלופדיה גלאקטיקה כדי לשמר את הידע האנושי. המושבה מנוהלת על ידי חבר הנאמנים של האנציקלופדיה, אשר מורכב ממדענים בלבד. ענייני העיר טרמינוס, מנוהלים על ידי ראש העיר, סלבור הארדין, אשר לא ניחן בכוח ממשי לנהל את העיר, בגלל השפעתם הרבה של חבר הנאמנים על קביעת מדיניות וניווט ענייני טרמינוס. הארדין מודאג מהכוכבים הסמוכים לטרמינוס, אשר התנתקו מהאימפריה הגלקטית ועלולים לאיים בהשתלטות על טרמינוס עצמה. זאת בניגוד לדעת חבר הנאמנים הסבורים כי יש לשמר את הסטטוס קוו, ולהימנע מפעילות כלשהי בתחומים אשר אינם נוגעים ליצירת האנציקלופדיה עצמה. הארדין מצליח לסכל את תוכניתם של שליטי אנקרון, הכוכב הקרוב ביותר לטרמינוס, להקים בסיס צבאי על טרמינוס, תוך ניצול הידע של טרמינוס ביצירת אנרגיה גרעינית, ידע שאינו קיים ברשותם של שאר הכוכבים הסמוכים, ובמקביל מצליח הארדין לקדם את שאיפותיו האישיות לייסוד מערכת פוליטית שונה בטרמינוס עצמו.
חבר הנאמנים, והיו"ר בפרט, דר' לואיס פיראן, עדיין מתנגדים להארדין, על אף הצלחתו. כדי להתגבר על התנגדותם וכוחם הפוליטי, מתכנן הארדין יחד עם עוזרו יוהאן לי, הפיכה. הארדין נועל את חבר הנאמנים באותו היום שבו אמורה להיפתח כספת הזמן של העיר והולוגרמה של הארי סלדון עתידה להיות מוקרנת.‏[1] הארדין מבין שהוא לוקח הימור, שכן ייתכן שנבואתו של סלדון תוכיח שהארדין טעה בדרך פעולתו, דבר שיגרום למפלתו הוודאית ולחיזוק מעמדם של האנציקלופידיסטים.
עם פתיחת כספת העיר, נגלית הולוגרמה של הארי סלדון בכיסא גלגלים, אשר מודיע שהאנציקלופדיה גלקטיקה הייתה למעשה תרמית, שנועדה לתת אישור מהאימפריה הגלקטית להקים את טרמינוס. מטרתה האמיתית של ההתיישבות היא ליצור את הגרעין להקמת האימפריה הגלקטית השנייה, אשר תשתלט על האימפריה הגלקטית הגוססת, ותקצר מצב של הדרדרות האנושות ל30,000 שנות חשיכה לפרק זמן של 1,000 שנים בלבד.
לאחר הופעתו של סלדון, מודים חבר הנאמנים שהם טעו בפני הארדין, ופורשים להתייעצויות על המשך דרכם. הארדין, אשר חושש מהעימות הקרוב עם אנקרון, מתכנן תוכנית להתגבר על נסיונות ההשתלטות על טרמינוס.

ראשי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

80 ל"ה - פורסם לראשונה ביוני 1942 תחת השם "רסן ואוכף"
הסיפור מתרחש כשלושה עשורים אחרי אירועי הסיפור הקודם. במרוצת הזמן, הצליח כוכב טרמינוס, בזכות האוריינטציה המדעית הרבה שלו (הודות למפעל האנציקלופידיסטים) להשיג יתרון על פני שאר שכניו בגזרה, אולם כולם עדיין סובלים מהבידוד מהאיפריה הגלקטית הודות להיותם ממוקמים בפאתי הגלקסיה. שליטתם מתבצעת על ידי המרת תושבי הכוכבים השכנים לדת מומצאת בשם "המדע", באמתלה זו חולקים אנשי טרמינוס את הטכנולוגיה שלהם עם שכניהם. טכנאי תחזוקה הם אלו שמהווים את מעמד הכמורה של דת המדע, והם עוברים את הכשרתם בטרמינוס. רבים מבין הכמרים אשר מוכשרים, אינם מבינים את חשיבותה האמיתית של "דתם", ומתייחסים לטכנולוגיה מתקדמת כמתת האל לאדם.

בבסיס הסיפור, מתרחש מאבק בין סלבור הארדין, ראש העיר המכהן של טרמינוס לבין סף סרמאק, מנהיג סיעה ריאקציונית, אשר דורש להפסיק לחלוק את הידע הטכנולוגי של טרמינוס עם שכניה, ולצאת למתקפה כנגדם. סרמאק צובר פופולאריות ותמיכה רבה, דבר המקשה על הארדין להתעמת איתו. סרמאק טוען בעיקר כנגד שליטי אנקרון, אשר מתכננים להתקיף את טרמינוס עצמה, בעזרת ספינת צי גלקטי שאנשי טרמינוס עצמם עזרו לשפץ. אולם סאלבור הארדין ביקש שיעשו כמה שיפוצים נוספים בספינה, ללא ידיעתם של האנקרונים. לאחר ניסיון תקיפה שנכשל מצד האנקרונים, מוכח שוב בפני כל שהארדין צדק בדרכיו ובמדיניות שהתווה. למרות שהאופוזיצה להארדין עדיין פופולרית, מעמדו מתחזק. עם תום האירועים הקלטה של הארי סלדון מופיעה. בהקלטה סלדון מודיע שבזכות הצלחת ההתמודדות עם המשבר, טרמינוס לא תאויים יותר על ידי שכנותיה.

הסוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

135 ל"ה בקירוב - פורסם לראשונה באוקטובר 1942 תחת השם "הטריז"

נסיכי המסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

155 ל"ה בקירוב - פורסם לראשונה באוגוסט 1942 תחת השם "הגדול והקטן"

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיכוהיסטוריוניים
שם הדמות תפקיד
גאל דורניק מתמטיקאי צעיר, יורשו העתידי של הארי סלדון
הארי סלדון מתמטיקאי, אבי תורת הפסיכוהיסטוריה
ג'ריל סוכן של הוועדה לביטחון הציבור, אשר עוקב אחר גאל דורניק
לינג' צ'ן יו"ו הוועדה לביטחון הציבור, השופט במשפטו של הארי סלדון
לורס אבקים עו"ד שמונה כדי להגן על גאל דורניק
האנציקלופידיסטים
אנסלם הוט רודריק חייל ושליח מכוכב אנקראון לטרמינוס
בור אלורין פסיכולוג טרנטוריאני אשר אימן את סלבור הארדין
ג'ורד פרה חבר בוועד המנהל של אנציקלפודית המוסד
לואיס פירנה יו"ר הוועד המנהל של אנציקלפודית המוסד
לונדין קרסט חבר בוועד המנהל של אנציקלפודית המוסד
לורד דורווין נציב האימפריה
סלבור הארדין ראש העיר הראשון של טרמינוס
תומז סוט חבר בוועד המנהל של אנציקלפודית המוסד
ייטה פולאם חבר בוועד המנהל של אנציקלפודית המוסד
ראשי העיר
דוקור וואלטו פעיל במפלגת הריאקציונרים
ג'יים אורסי פעיל במפלגת הריאקציונרים
המלך ליאופולד הראשון מלך אנקרון
לם טרקי פעיל במפלגת הריאקציונרים
לוי נורסט פעיל במפלגת הריאקציונרים
לואיס בורט פעיל במפלגת הריאקציונרים
הנסיך לפקין הבן הבכור של וייניס
הנסיך ריג'נט וייניס דודו של המלך ליאופולד
פולי וריסוף כומר ושגריר המוסד באנקרון
סלבור הארדין ראש העיר הראשון של טרמינוס
סף סרמאק חבר מועצה בטרמינוס
ת'יאו אפוראט כומר ראשי של ספינת הדגל של אנקרון, וויניס
יוהאן לי מארגן ההפיכה של סלבור הארדין, ואיש סודו

השראה לסיפור ותהליך הפרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסימוב הצהיר פעמים רבות בנוגע לרעיון סיפורי המוסד, שההשראה הגיעה אליו לאחר שקרא את ספרו של ההיסטוריון בן המאה ה-18 אדוארד גיבון, שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית. אסימוב החליט שברצונו לכתוב היסטוריה עתידית של אימפריה מתפוררת, תוך בחינת תהליכי ההתפרקות של האימפריה, והאופנים בם ניתן למנוע הדרדרות זו או לצמצמה.[דרוש מקור]

התפתחות סדרת ספרי המוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר יצא לאור לראשונה בארצות הברית בשנת 1951 כחלק מטרילוגית ספרים, אשר התבססו על לקט סיפורים קצרים שפרסם אסימוב במגזין Astounding Science-Fiction בין השנים 1942-1944. לצורך הוצאת הספרים אסימוב אף הוסיף כמה סיפורים נוספים על-מנת ליצור סדר כרונולוגי לסיפורים. תחילה פורסמה הטרילוגיה על ידי הוצאה קטנה שנסגרה שנים ספורות לאחר מכן, בשם דפוס גנום. עקב סגירתה של ההוצאה לאור, שקנתה את זכויות ההפצה מאסימוב, לא הייתה באפשרותו לפרסם את הסדרה בהוצאתו לאור החדשה. [דרוש מקור] לאחר מספר שנים, נרכשו הזכויות של הטרילוגיה על ידי חברת ההוצאה לאור הקבועה של אסימוב דאבלדיי שהוציאה את הספרים מחדש.[דרוש מקור] יש להניח שהסיבה להוצאה המחודשת הייתה עקב ההתעניינות הגוברת של ציבור קוראיו של אסימוב בסדרה, והמוניטין שיצא לה בקרב חובבי הז'אנר. (הסדרה זכתה ב-1965 בפרס הוגו על סדרת הספרים הטובה ביותר במדע בדיוני). להפתעתו של אסימוב, ההוצאה המחודשת זכתה להצלחה מסחררת בחנויות הספרים. בלחץ מעריצים ובקשות חוזרות ונשנות מחברת ההוצאות שלו, בתחילת שנות ה-80 ניגש אסימוב לחבר ספרי המשך לסדרה המקורית, כ-30 שנה לאחר שפרסם את שלושת הספרים הראשונים.

לימים הוסיף אסימוב שני ספרי המשך לסדרה (פאתי המוסד, ומוסד וארץ), ושני ספרי קדם סדרה (בטרם המוסד ולקראת המוסד, אשר מתארים ההתרחשויות שקורות כרונולוגית לפני ספרי הטרילוגיה המקורית). התפתחויות אלו אפשרו לאסימוב לשלב את סדרת המוסד עם סדרה נוספת מפרי עטו, סדרת ספרי הרובוטים, וכך ליצור אלטרנטיבה מגובשת ושלמה של עתיד האנושות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לאחר שניתח את העתיד האפשרי, ובירר כיצד ניתן יהיה לנווט את האנושות לתרחיש של 1,000 שנות חשיכה, הארי סלדון הקליט את עצמו בהולוגרמה, אשר אמורה להיות מוקרנת בכל פעם שמשבר אשר עלול לאיים על המשך קיומו של המוסד מופיע. מאחר שסלדון לא יכול לספר את תוכן המשבר, לרוב הוא נגלה רק לאחר שהמשבר נפתר.