תאומיר דבו
 | |
| לידה |
17 במרץ 1885 קסטיון, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
28 בינואר 1967 (בגיל 81) שאווי, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| מקצוע |
כומר קתולי, לוחם בתנועת ההתנגדות הצרפתית |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (6 באוגוסט 1996) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | תאומיר דבו |
  | |
תאומיר דבו (בצרפתית: Théomir Devaux; 1885, קסטיון – 1967, שאווי) היה כומר צרפתי, פעיל המחתרת הצרפתית במלחמת העולם השנייה וחסיד אומות העולם.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דבו הוסמך לכמורה בשנת 1911. הוא השתייך למסדר האחים ציון, היה אב מנזר בין השנים 1925–1937 ובאותה תקופה היה במקביל כומר בכנסיית סן-סולפיס בפריז. במשך מספר שנים היה אב המנזר רטיסבון בירושלים.
בשנת 1928 ייסד דבו את כתב העת "השאלה היהודית" (La question d'Israël) שנועד לדיאלוג יהודי-נוצרי ולמלחמה באנטישמיות. כחודשיים לאחר כיבוש צרפת בשנת 1940 על ידי גרמניה, נאסרה פעולתו של כתב העת על ידי הגסטפו. כמו כן ייסד דבו סמינרים בנושאי יהדות.
פעילותו בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשיתוף עם ויצו סייע דבו למאות ילדים יהודים - חלקם ילדים שאיבדו קשר עם הוריהם - למצוא מקומות מסתור בתקופת השואה. בפעילות ההצלה שלו עבד דבו בשיתוף פעולה עם מספר ארגונים יהודיים. בין מעשי ההצלה שלו היו ארגון מסמכי זהות מזויפים עבור ילדים יהודים וארגון קליטתם במוסדות דת נוצריים לשם הסתרתם בתקופת הרדיפות. לעיתים אפשר לילדים נרדפים לשהות במנזר שלו למשך לילה אחד ואף יותר, עד שהתאפשר למצוא להם מקלט מחוץ לפריז. לעיתים היו במנזר שלו כמה ילדים בו זמנית. הוא סייע בכספים למקומות המסתור כדי לאפשר את המשך החזקתם של הילדים המוסתרים.
הנס הלמוט מישל (Hans Helmut Michel), אחד הילדים היהודיים שהסתיר דבו תחת השם הבדוי ז'אן בונה (Jean Bonnet), הועבר בהמשך ללוסיאן בונל אך ב-1944 נתפס, גורש לאושוויץ ונרצח שם. סיפורו של מישל הונצח בסרטו של לואי מאל, להתראות ילדים.
דבו המשיך בפעילותו למרות פשיטה של הגסטפו על מנזרו ביולי 1940, פשיטה בה הוחרמו הספרייה והארכיון שלו, ולמרות סגירת עיתונו על ידי הגסטפו.
לאחר המלחמה המשיך מנזרו של דבו בפעולות הסברה נגד אנטישמיות. הוא ייסד כתב עת חדש, "מחברות ציון" (Les Cahiers Sioniens), בו הודגשו התפתחות המחשבה הנוצרית בנושא היהודים והיהדות. הדיונים בעיתונו של דבו תרמו רבות לדיונים בתקופתו של יוחנן העשרים ושלושה לשם הכנת האנציקליקה נוסטרה אטאטה (שלבסוף פורסמה על ידי מחליפו של יוחנן, פאולוס השישי), בה הודגשו חובת הסבלנות הנוצרית כלפי דתות אחרות ומאמיניהן, כולל היהדות.
הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1996 הוכר תאומיר דבו על ידי יד ושם בתור חסיד אומות העולם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על תאומיר דבו, באתר יד ושם (באנגלית)
