יוחנן העשרים ושלושה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוחנן העשרים ושלושה
JohnXXIII, photo.jpg
תחילת כהונה 28 באוקטובר 1958
סיום כהונה 3 ביוני 1963
הקודם פיוס השנים עשר
הבא פאולוס השישי
נולד 25 בנובמבר 1881
מקום לידה איטליה
תאריך פטירה 3 ביוני 1963
מקום פטירה קריית הוותיקן
סמלו של יוחנן העשרים ושלושה

אנג'לו ג'וזפה רונקליאיטלקית: Angelo Giuseppe Roncalli), או בשם הכהונה שלו יוחנן העשרים ושלושהלטינית: Ioannes XXIII,‏ 25 בנובמבר 1881 - 3 ביוני 1963) כיהן כאפיפיור ה-261 וכפועל יוצא מכך כראש מדינת הוותיקן, במשך כחמש שנים, בין 1958 ל-1963. במהלך מלחמת העולם השנייה כיהן כנונציו (שליח אפיפיורי) בטורקיה וביוון והציל אלפי יהודים מהשמדה. בראשותו שינתה הכנסייה הקתולית את יחסה ליהדות, לחיוב, בצורה משמעותית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלו של האפיפיור יוחנן ה-23, בפורטו וירו, שליד ונציה, צפון איטליה

רונקלי נולד ב-1881 בכפר סוטו איל מונטה (Sotto il Monte), בדוכסות ברגמו (Bergamo) (כיום מחוז לומברדיה), שבצפון איטליה. הוא היה הילד ה-4 מתוך 14 ילדיה של משפחת אריסים ענייה, שגרה באותו בית עם משפחת קרובים נוספת. בהיותו בן 11 החל ללמוד בסמינר קתולי וב-1904, בהיותו בן 23 הוסמך ככומר. ב-1915 גויס לצבא האיטלקי ושירת עד סוף מלחמת העולם הראשונה ככומר בחיל הרפואה, בדרגת סמל. לאחר המלחמה התקדם בסולם הדרגות הכנסייתי, ב-1925 מונה על ידי האפיפיור דאז פיוס ה-11 לבישופ וב-1935 מונה לנונציו - שגריר מטעם האפיפיור לטורקיה ויוון, משרה בה שירת עד 1944, עת הועבר לצרפת.

ב-1953 הועלה רונקלי על ידי פיוס ה-12 לדרגת קרדינל ולאחר מותו של פיוס ה-12, ב-1958, הוא נבחר לאפיפיור ה-261, בהיותו בן 77.

בשנת 1962 כינס יוחנן ה-23 את הבישופים של הכנסייה, המכהנים במדינות שונות בעולם, כדי לדון בדרכה של הכנסייה בעידן המודרני. אסיפה זו, שעבודתה השתרעה על פני שלוש שנים, ידועה בשם "מועצת הוותיקן השנייה". הוא נפטר טרם סיומה, כחודשיים לאחר סיום האיגרת הסופית שלו.

יחסו ליהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רונקלי היה שליח הוותיקן לטורקיה ויוון בזמן השואה ופעל בדרכים שונות להציל אלפי יהודים. בין השאר הוא הציל ממלתעות הנאצים וסייעניהם בסלובקיה מספר רב של ילדים יהודים ומנע גירוש יהודים ממחנה הריכוז סרד שבדרום סלובקיה, למחנות ההשמדה בפולין. הוא הציל יהודים וסרבים כאחד, ממחנה הריכוז הקרואטי יאסנובאץ. לחץ על בוריס השלישי, מלך בולגריה וגרם לכך שמכונת ההשמדה הנאצית לא הופעלה במרבית חלקיה של מדינה זו. סייע לבריחת חלק מיהודי טרנסניסטריה שברומניה ולאחר מכן לחץ על שלטונות המנדט הבריטי לקבל ילדים יהודים שהגיעו משם לאיסטנבול על סיפונה של אניית פליטים. סייע להצלת יהודים הונגרים על ידי תעודות שהעידו על כך שהמירו כביכול את דתם לנצרות. ולבסוף, הוא לחץ בותיקן עצמו על האפיפיור פיוס ה-12 לסייע להצלת יהודי איטליה.

לאחר המלחמה רונקלי עשה כל שביכולתו כדי להשפיע על מדינות קתוליות לתמוך בהקמתה של מדינת ישראל.

עם מינויו לכס הקדוש ב-1958, אירח יוחנן ה-23 משלחת של מנהיגי יהדות ארצות הברית בוותיקן, תוך שהוא מקבל אותם במלים: "אני יוסף אחיכם" (כדברי יוסף בן יעקב אבינו לאחיו במצרים. גם שמו היה יוסף - ג'וזפה).
 בעקבות אימרה זו הופק ב-2001 על ידי "המועצה לשיתוף פעולה בין דתי בישראל" ו"המועצה של הבישופים הקתולים בארצות הברית", סרט בשם זה, המתאר את יחסי היהדות והנצרות לאורך ההיסטוריה.

אירוע מיוחד אחר, אירע סמוך לאחר כניסתו לתפקיד, תוך כדי תפילות "יום הששי הטוב" בותיקן. אחד המשתתפים, קרא ליהודים, על פי הכתוב בתפילה דאז, "perfidis", שמשמעותו בלטינית "חסרי אמונה", אבל צלצולו דומה למילה האנגלית "perfidious" - "בוגדנים". האפיפיור החדש עצר את הטקס וחזר על התפילה מתחילתה, תוך השמטת המילה הזו ובמאי 1959 הורה על השמטתה מהתפילה באופן רשמי. בתור האפיפיור 
יוחנן ה–23 הוא דאג לתקן את סידור התפילות של הכנסייה ולהוציא מתוכו כל מלת גנאי כלפי היהודים.

בכנס הבישופים המיוחד "מועצת הוותיקן השנייה", שהחל ב-1962, אחד הנושאים שיוחנן ה-23 העלה היה יחס הכנסייה ליהדות וליהודים באופן כללי. המסמך שיצא בסופו של דבר מהמועצה הזו, והתייחס לדתות האחרות ובפרט ליהדות, ידוע בשם הלטיני "נוסטרה אטאטה" ("בעיתותנו אנו"). מסמך זה, שהתפרסם אמנם רק לאחר מותו, חולל מהפכה ביחסה של הנצרות ליהודים. לראשונה התפרסמה בו הצהרה שפסלה כל טענה שיש לראות את העם היהודי כאשם במותו של ישו. כמו כן, דחתה הצהרת ה”נוסטרה אטאטה” את התפישה שהיהודים נדחו על ידי האל ושהכנסייה באה כדי לתפוס את מקומם. המסמך אישרר את נצחיותה של הברית בין אלהים לבין עם ישראל, לצד הוקעה נחרצת של האנטישמיות. 


לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 בספטמבר 2000 הוכרז יוחנן ה-23 כמבורך, יחד עם האפיפיור פיוס התשיעי, והפך בכך לאפיפיור הראשון מאז פיוס העשירי שכובד בצורה זו. יום הציון שלו בלוח הקדושים והחגיגות הקתולי הוא 11 באוקטובר, יום פתיחת "מועצת הוותיקן השנייה" ולא ה-3 ביוני יום מותו כמקובל. גם בכנסייה הלותרנית של אמריקה (ב-3 ביוני) ובכנסייה האנגליקנית של קנדה (ב-4 ביוני) מציינים את היותו מבורך.

במטרה להכיר בפועלו לטיוב הקשר בין היהודים והיהדות לבין הנוצרים והנצרות הוקמה בישראל ועדה ציבורית מיוחדת, אשר בין השאר אירגנה ב-29 באפריל 2013 יחד עם "יד ושם" כנס מיוחד בירושלים לציון יום השנה החמישים למותו‏[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על הכנס, באתר "יד ושם"
הקודם:
פיוס השנים עשר
אפיפיור
(רשימה)
הבא:
פאולוס השישי