תהילים מ"א

תהילים מ"א ; לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד.
	(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד.; (ב) אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'.; (ג) ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ יאשר (וְאֻשַּׁר) בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו.; (ד) ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ.; (ה) אֲ‍נִי אָמַרְתִּי ה' חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ.; (ו) אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ.; (ז) וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר.; (ח) יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שֹׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי.; (ט) דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם.; (י) גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב.; (יא) וְאַתָּה ה' חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם.; (יב) בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי.; (יג) וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם.; (יד) בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

תהילים מ"א הוא המזמור הארבעים ואחד בספר תהילים (לפי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים, המזמור ממוספר כמזמור ה-40) ועוסק בתפילה להגנה מפני אויבים ובתודה על ההצלה. זהו המזמור האחרון בספר הראשון של תהילים, ופסוקו האחרון הוא חתימה לספר כולו.

יש האומרים כי אמירת הפרק היא סגולה להצלה בספינה^[1]

תוכנו של המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזמור מ"א מורכב מארבע עשרה פסוקים, ומחולק לשלושה חלקים עיקריים:

א'-ד'[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשרי מי שילמד את הלקח מניסיונו הדל של המשורר "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל"(ב). אשריו, כי כך גם הוא יוכל לזכות לרפואה כמו המשורר:"ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ"(ד).

ה'-י"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהיה המשורר חולה הוא התפלל:"ה' חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ"(ה). ובאותו זמן האויבים רק חיכו שהוא ימות וזממו מזימות כנגדו: "מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ..."(ו) "יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שֹׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי"(ח).

י"ב-י"ג[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבל החלמתו של המשורר היא ההוכחה:"כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי" וכן הוכחה לצידקותו של המשורר: "אֲנִי בְּתֻמִּי" הוא תמים, צדיק ולכן זוכה בתמיכת האל.