תהילים ע"ו

תהילים ע"ו
	(א) לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר.; (ב) נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ.; (ג) וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן.; (ד) שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי קָשֶׁת מָגֵן וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה סֶלָה.; (ה) נָאוֹר אַתָּה אַדִּיר מֵהַרְרֵי טָרֶף.; (ו) אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב נָמוּ שְׁנָתָם וְלֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל יְדֵיהֶם.; (ז) מִגַּעֲרָתְךָ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס.; (ח) אַתָּה נוֹרָא אַתָּה וּמִי יַעֲמֹד לְפָנֶיךָ מֵאָז אַפֶּךָ.; (ט) מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה.; (י) בְּקוּם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים לְהוֹשִׁיעַ כָּל עַנְוֵי אֶרֶץ סֶלָה.; (יא) כִּי חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר.; (יב) נִדֲרוּ וְשַׁלְּמוּ לַה' אֱ‍לֹהֵיכֶם כָּל סְבִיבָיו יוֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא.; (יג) יִבְצֹר רוּחַ נְגִידִים נוֹרָא לְמַלְכֵי אָרֶץ.

תהילים ע"ו הוא המזמור ה-76 בספר תהילים ואחד משנים עשר המזמורים המיוחסים לאסף בן ברכיהו.

תוכן המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזמור ע"ו מורכב משלושה עשר פסוקים. ומחולק לשלושה חלקים:

א'-ד'[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור נפתח בשבח המשורר את אלוהים וגדולתו, במקום משכנו - אזור יהודה בכלל ובירושלים בפרט: "נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ" (ב'), "וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן" (ג').

בזכות חוזקו הגדול של אלוהים שכינתו מצילה את ירושלים מכל האויבים הנלחמים עליה וכלי הנשק שלהם ישברו: "שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי קָשֶׁת מָגֵן וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה" (ד').

ה'-י'[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלקו השני של המזמור מתאר המשורר את כוחו האדיר של אלוהים: "נָאוֹר אַתָּה אַדִּיר מֵהַרְרֵי טָרֶף" (ה'), ובזכות זאת אויבי המשורר מפחדים ממלחמה: "אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב נָמוּ שְׁנָתָם וְלֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל יְדֵיהֶם" (ו').

המשורר מודה לאלוהים על עזרתו הצודקת במלחמות שעושה דין וצדק: "מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה" (ט').

י"א-י"ג[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלק האחרון של המזמור נפתח באמירה כי אותם האנשים שנלחמו באלוהים הם יודו לו בעל כרחם.^[1]

המשורר מורה לשומעיו לנדור ולשלם לאלוהים על הצלתו: "נִדְרוּ וְשַׁלְּמוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כׇּל סְבִיבָיו יֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא" (י"ב). המזמור נחתם באמירת המשורר כי בזכות אותם מעשי אלוהים תושפל גאות מלכי הארץ: "יִבְצֹר רוּחַ נְגִידִים נוֹרָא לְמַלְכֵי אָרֶץ" (י"ג).