תהילים קט"ו

תהילים קט"ו ; לֹא לָנוּ
	(א) לֹא לָנוּ ה' לֹא-לָנוּ כִּי-לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל-אֲמִתֶּךָ.; (ב) לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה-נָא אֱלֹהֵיהֶם. ; (ג) וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר-חָפֵץ עָשָׂה. ; (ד) עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. ; (ה) פֶּה-לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. ; (ו) אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן. ; (ז) יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לֹא-יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם. ; (ח) כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר-בֹּטֵחַ בָּהֶם. ; (ט) יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. ; (י) בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. ; (יא) יִרְאֵי ה' בִּטְחוּ בַה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. ; (יב) ה' זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת-בֵּית אַהֲרֹן. ; (יג) יְבָרֵךְ יִרְאֵי ה' הַקְּטַנִּים עִם-הַגְּדֹלִים. ; (יד) יֹסֵף ה' עֲלֵיכֶם עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם. ; (טו) בְּרוּכִים אַתֶּם לַה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. ; (טז) הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי-אָדָם. ; (יז) לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ-יָהּ וְלֹא כָּל-יֹרְדֵי דוּמָה. ; (יח) וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם הַלְלוּ-יָהּ.

תהילים קט"ו הוא המזמור המאה וחמשה עשר בספר תהילים. לפי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים, המזמור ממוספר כחציו השני של מזמור 113 (פסוקים 9–26).

תוכן המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור מתחיל בפסוק ובו תקבולת חוזרת "לא לנו". יש שראו בכך אפיון למזמורים שנכתבו אחרי גלות בבל^[1].

פסוקים א-ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקשה מהאל לעשות טוב לעם ישראל לא לנו כי אם למען כבודו של הבורא עצמו. בפס' ב' – "למה יאמרו הגויים איה אלוהיהם" – מופיע בנוסח זהה בתהילים ע"ט פסוק י', ומרמז על תפלת משה לאחר חטא העגל – "למה יאמרו מצרים לאמר" (ספר שמות לב יב).

פסוקים ג-ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסוקים אלו נאמר שהאל הוא כל יכול ואלהי עובדי האלילים הם הבל. פסוקים אלה מופיעים באופן דומה בפרק קל"ה:

תהילים קט"ו	תהילים קל"ה
ד עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. ה פֶּה-לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. ו אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן. ז יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לֹא-יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם. ח כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר-בֹּטֵחַ בָּהֶם. ט יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. י בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. יא יִרְאֵי ה' בִּטְחוּ בַה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.	טו עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. טז פֶּה-לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. יז אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ אַף אֵין-יֶשׁ-רוּחַ בְּפִיהֶם. יח כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר-בֹּטֵחַ בָּהֶם. יט בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרְכוּ אֶת-ה' בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת-ה'. כ בֵּית הַלֵּוִי בָּרְכוּ אֶת-ה' יִרְאֵי ה' בָּרְכוּ אֶת-ה'.

ט-י"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל, בית אהרן ויראי ה' – הם הבוטחים ב-ה'. כל שלושת הפסוקים מסתיימים בסיומת זהה – "עזרם ומגינם הוא".

יב-טו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתשובה לכך שעם ישראל בוטח בה' באה התשובה – ה' זכרנו יברך", אכן הביטחון בה' נענה והוא מברך את בית עשראל, בית אהרן ויראי ה' – שלוש הקבוצות שהוזכרו בבית הקודם.

ט"ז-י"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמים – הם לה', והארץ ניתנה לבני האדם לכפקדון לטיפול והשגחה. והפרק מסתיים בהזכרת החובה של בני האדם לברך את ה', שהרי לא המתים מברכים אותו, אלא החיים כאן בארץ.

המזמור בליטורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור הוא חלק מ"הלל המצרי". פסוקים א-י"א נאמרים בתפילת הלל ביום שגומרים בו את ההלל. פסוקים י"ב ועד סוף הפרק נאמרים גם כאשר אומרים חצי הלל (כמו בראש חודש). פסוק י"ח החותם את הפרק, חותם גם את פרק אשרי יושבי ביתך הנאמר כל יום בפסוקי דזמרא, בסוף תפילת שחרית ובתפילת מנחה.

צליין נוצרי שתיאר את ארץ הקודש במחצית השנייה של המאה ה־12 (בין השנים 1168–1187), כתב כי כאשר הטמפלארים יוצאים לקרב, "עם פקודת ההסתערות נשמעת תרועת החצוצרה, ומזמור התהלים של דוד non nobis Domine non nobis sed nomini tuo da gloriam (וולגטה, 9: 113; קטו, א) מושר בדבקות".^[2]