תוכנית פרגוואי
תוכנית פרגוואי הייתה יוזמה סודית מ-1969 בין ממשלת גולדה מאיר והממשל הדיקטטורי בפרגוואי, להעברתם ויישובם של 60,000 מתושבי עזה במדינה זו. התוכנית הייתה אחת מבין מספר תוכניות שנידונו בתקופה זו בגלל הצורך של קובעי המדיניות להפחית את האתגר הדמוגרפי שיצר כיבוש השטחים הנוספים, על אוכלוסיותם, במהלך מלחמת ששת הימים ב-1967. בעוד שדיוני "קבינט השטחים" עסקו בהצעות שונות בפומבי, פרטי התוכנית נתבררו רק לאחר פרסומו של פרוטוקול מישיבה שהתקיימה במאי 1969 על ידי ערן סיקורל בתוכנית השעה הלאומית ברשת ב' ששודרה באוגוסט 2020[1].
נסיבות ותוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראש המוסד, האלוף צבי זמיר, העריך כי התוכנית בת ביצוע הודות ליציבות משטרו של הרודן הפשיסטי אלפרדו סטרסנר (שהיה בן לאב גרמני) ומצבה הכלכלי הרעוע של פרגוואי. הוא דיווח כי ממשלתה הסכימה להצעה לקלוט במשך כארבע שנים (לכל הפחות) כ-60 אלף ערבים (פלסטינים) מוסלמים, כל עוד הם "אינם קומוניסטים". בתמורה, ישראל נדרשה לממן את העלויות הכרוכות בהבאתם אל היעד. זמיר העריך כי עלות התוכנית במשך מספר שנים לאחר מכן תהיה כ-20 עד 30 מיליון דולר. הממשלה התחייבה לשלם לפרגוואי 350,000 בעבור קליטתם של 10,000 איש. מלבד הוצאות הנסיעה, כל נפש קיבלה כ-100 דולר לצורכי מחייה.
הסיבות להסתרת התוכנית, שכבר זוהתה בעבר עם אגף המבצעים של המוסד והוראה של לוי אשכול[2], קשורות בעמדתה הרשמית של מדינת ישראל בנוגע לרדיפת פושעים נאצים באמריקה הדרומית והבאתם למשפט. מדיניות כזו התקיימה עד 1968, אבל מ-1969, השנה בה נחתם ההסכם עם פרגוואי - מדינה בה התגוררו אז אלפי פושעים נאצים בחסות הממשלה, ובהם גם יוזף מנגלה[3] - הגיעה מדיניות זו לסיומה, כפי שמעידה ככל הנראה דחיית בקשתו של צייד הנאצים טוביה פרידמן לפעול ללכידת מנגלה. בראיון לטלוויזיה הגרמנית בשנות ה-80 אמר שגריר ישראל בפרגוואי, בנו (בנימין) רון, כי בכל פעם שביקש עזרה נאמר לו ש"תפקידו הוא לשמש דיפלומט ולא צייד נאצים"[1].
התוכנית נחשבת לכישלון מבחינת הוצאתה לפועל. רק 30 פלסטינים היגרו במסגרתה לפרגוואי, ועד מהרה התרוששו. שניים מהם הגיעו לשגרירות ישראל באסונסיון כדי לתבוע כסף שטענו שלא שולם להם, ירו למוות במזכירת השגרירות משום שחשבו שהיא מתקשרת למשטרה, ופצעו עובדת נוספת[2]. במהלך המשפט טענו השניים כי פותו להגר מעזה לפרגוואי, וכי הובטח להם שישראל תסייע להם במציאת מקום עבודה ובלימוד ספרדית. הם יצאו לדרכם לאחר קבלת תעודות מסע, 25 דולר דמי כיס וכרטיסי טיסה מישראל דרך לונדון וריו דה ז'ניירו. בפרגוואי גילו כי הוליכו אותם שולל וההבטחות שניתנו להם לא קוימו[2]. ממשלת ישראל הטילה את האשמה על אנשי פת"ח, אבל הארגון הכחיש מעורבות. העסקה כולה בוטלה לבסוף[1].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 השעה הבינלאומית, הפרוטוקול חושף: ישראל החליטה ליישב 60 אלף פלסטינים בפרגוואי, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 11 באוגוסט 2020
- ^ 1 2 3 יוסי מלמן, אביבה לורי, עזה: מבצע הפינוי הראשון, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2005
- ^ רונן ברגמן, מדוע החמיץ המוסד את מנגלה, באתר ynet, 7 בספטמבר 2017