המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "המוסד" מפנה לכאן. לערך העוסק בספרי "המוסד" שחוברו בידי אייזק אסימוב, ראו סדרת המוסד.
המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים
Mossad seal.png
סמל המוסד
מוטו: "באין תחבולות יפול עם, ותשועה ברוב יועץ"
מידע כללי
מקור סמכות Flag of Israel.svg  ישראל
משרד אחראי משרד ראש הממשלה
הקמה 13 בדצמבר 1949 (כגוף לתיאום בין שירותי המודיעין והביטחון בישראל)
8 בפברואר 1951 (כרשות עצמאית לביון)
ראש תמיר פרדו
מטה מרכזי צומת גלילות
אתר אינטרנט
אתר המוסד

המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, הידוע יותר בשמו המקוצר: המוסד, הוא ארגון במערכת הביטחון בישראל ואחד מחמשת הגופים החברים בקהיליית המודיעין הישראלית. המוסד הוא ארגון הביון של ישראל, הממונה על איסוף מידע מסוג מודיעין אנושי (יומינט) ומשימות הפקת מודיעין חשאיות מחוץ לגבולות המדינה, דיפלומטיה חשאית, תפקידים מיוחדים וסיכול יעדים אזרחיים וצבאיים של האויב (למוסד מיוחסות התנקשויות בשורה של מחבלים בכירים בארגוני טרור שנלחמים כנגד ישראל). בניגוד לצה"ל ולשירות הביטחון הכללי – יעדיו, מבנהו וסמכויותיו של המוסד אינם מוסדרים בחוק יסוד, בחקיקה ראשית או משנית. פעילותו כפופה לנהלים שלא פורסמו מעולם. המוסד כפוף למשרד ראש הממשלה. ראש המוסד, נכון ל-2014, הוא תמיר פרדו.

תפקידיו של המוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוסד מופקד מטעם מדינת ישראל על איסוף מידע, מחקר מודיעיני וביצוע פעולות חשאיות מיוחדות מחוץ לגבולות המדינה. הוא מבצע זאת על ידי הפעלת סוכנים, איסוף מידע אלקטרוני, שמירה על קשרי מודיעין ודיפלומטיה. על המוסד הוטלו לאורך השנים תפקידים מיוחדים, עזרה לקהילות יהודיות ברחבי העולם בעת מצוקה (כדוגמת העלאת יהודי אתיופיה), מצוד אחר פושעים נאצים, ועל פי פרסומים זרים, הפסקת פעילותם של ראשי ארגוני טרור בכירים, וטרוריסטים שרצחו חפים מפשע, באמצעות חיסולם.

אתר האינטרנט של המוסד מציג את תפקידיו הבאים:

  • איסוף חשאי של מידע מחוץ לגבולות המדינה.
  • סיכול פיתוח נשק בלתי קונבנציונאלי על ידי מדינות עוינות והצטיידותן בו.
  • סיכול פעילות חבלנית במטרות ישראליות ויהודיות בחו"ל.
  • פיתוח קשרים חשאיים מיוחדים, מדיניים ואחרים, מחוץ למדינה ואחזקתם.
  • העלאת יהודים ממקומות שהעלייה מהן אינה מתאפשרת באמצעות מוסדות העלייה המקובלים של מדינת ישראל.
  • הפקת מודיעין אסטרטגי, מדיני ואופרטיבי.
  • ביצוע מבצעים מיוחדים מחוץ לגבולות מדינת ישראל.
אודות הארגון, באתר האינטרנט של המוסד

בשנת 2004 המליצה "הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק", אשר הוקמה במסגרת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לשנות את יעדיו של המוסד מגוף שעיקר עיסוקו בסיכול ריגול, לגוף אשר יוביל את המחקר המודיעיני בישראל בתחום המדיני-אסטרטגי (כולל מודיעין טכנולוגי-תעשייתי), לצד מאמצי איסוף ומחקר גם לצורכי סיכול‏[1].

המוסד הוא הגוף העיקרי בקהילת המודיעין הישראלית העוסק בהפעלת סוכנים מחוץ לגבולות ישראל, אך בתקופות שונות הופעלו סוכנים גם על ידי גופי מודיעין נוספים:

מבנה המוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוסד מחולק לאגפים המורכבים מיחידות ומחטיבות. מלבד האגפים המנהלתיים מרוכזת רוב העבודה באגפים המבצעיים. בתקופת כהונתו של מאיר דגן נערכה רפורמה בארגון המוסד והוא חולק לשתי מנהלות. המנהלה המבצעית שכוללת את כל האגפים והיחידות המבצעיות (קיסריה, נביעות, צומת, תבל, אגף המודיעין ויחידות טכנולוגיות), ומנהלת המטה בה כלולות היחידות שעוסקות בתכנון, משאבי אנוש, לוגיסטיקה ועוד‏[2].

האגפים המבצעיים במוסד הם:

סמל המוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל המוסד, אותו עיצב שלמה כהן-אברבנאל, הוא מנורת בית המקדש כפי שמופיעה בשער טיטוס, וסיסמתו – "באין תחבולות יפול עם, ותשועה ברוב יועץ" (משלי י"א, י"ד). פסוק תנ"כי נוסף הנקשר למוסד, והיה ססמתו בעבר: "בתחבולות תעשה לך מלחמה" (משלי כ"ד, ו').

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעילות בקום המדינה ובשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־13 בדצמבר 1949 הטיל דוד בן-גוריון על ראובן שילוח, שהיה יועץ לתפקידים מיוחדים במשרד החוץ ובעבר איש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, להקים את "המוסד לריכוז ותיאום פעולות המודיעין" ולעמוד בראשו‏‏‏[11], אולם בשנה הראשונה לקיומו שימש המוסד כגוף לתאום בין שירותי המודיעין והביטחון בישראל והיה חסר סמכויות ביצועיות לאיסוף מודיעין מחוץ לארץ. רק ב-8 בפברואר 1951 החליט בן-גוריון על הפיכת המוסד לרשות עצמאית לביון בעלת סמכויות לאיסוף מודיעין מחוץ לישראל, אשר בראשה עמד חיים יערי. יערי היה כפוף לראובן שילוח‏‏‏[12]. ב־2 במרץ 1951 הנחה בן-גוריון את שילוח להקים במסגרת המוסד גוף מרכזי שיאחד את כל פעילות המודיעין בחו"ל. הנחיה זו היא ראשיתה של יחידת האיסוף של "המוסד".

כמו כן, ביוני 1948 הוקם "שירות מודיעין חיצוני" בתור המחלקה במשרד החוץ בראשותו בן-גוריון מינה את בוריס גוריאל ומטרתו הוגדרה כ"איסוף ידיעות בחו"ל הקשורות בביטחון ישראל". אחד מעובדיו הכפופים לו היה אשר בן נתן. הארגון פורק ב1951 וסמכויותיו הועברו למוסד‏[13].

בספטמבר 1952, התפטר שילוח מתפקידו והציע לדוד בן-גוריון למנות את איסר הראל במקומו. הראל כיהן בתפקיד זה עד להתפטרותו ב-1963. בנוסף לתפקידו כראש המוסד, המשיך הראל להיות האחראי כלפי ראש הממשלה על פעולותיו של השב"כ, כאשר ראש השב"כ כפוף להנחיותיו. בכפל תפקידים זה זכה איסר לתואר "הממונה על שירותי הביטחון" וכדי להדגיש היררכיה זו נקרא אז המוסד בשם "המוסד המרכזי למודיעין וביטחון". בשנים הראשונות משרדיו שכנו בארבעה בתים בשרונה[14].

קרנו של "המוסד" עלתה בעולם כאשר העביר למערב את נאומו הסודי של ניקיטה חרושצ'וב, שנישא ב־24 בפברואר 1956 בוועידה ה־20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ובו הוקיע את פשעי סטלין (אף כי לא המוסד הוא שהשיג את תוכן הנאום; ראו להלן). הייתה זו תפנית חדה במדיניותה של ברית המועצות, כאשר מנהיג המדינה הודה בפשעיו של סטלין ולאחר עשרות שנות תעמולה התנער מן הסטליניזם. על אף שפרטי הנאום היו ידועים בצורה כללית, ראו גורמים במערב חשיבות עליונה בהשגת נוסחו המדויק של הנאום, אך מאמצי ארגוני מודיעין בעולם להשיג את הנאום נכשלו. הנאום במלואו הועבר על ידי העיתונאי ויקטור גרייבסקי לאנשי השב"כ בשגרירות ישראל בוורשה, ומשם הועבר לישראל. העברת הנאום ל־CIA העלתה את קרנו של המוסד בעיני שירותי הביון הזרים, והביאה להכרה העולמית כי המדובר בארגון חשאי המשתווה ואף עולה ביכולותיו על ארגונים ותיקים ומנוסים ממנו.

בשנים 1956-1962 פעל המוסד באמצעות סוכניו להעלאת יהדות צפון-אפריקה במדינות: מרוקו, תוניסיה ואלג'יריה. שליחי המוסד פעלו במקביל להקמתן של ארגוני "המסגרת", שפעלו לאימון צעירים וצעירות מקרב הקהילות היהודיות ככוח המגן של הקהילות. באותן השנים קיבלו מרוקו ותוניסיה את עצמאותן משלטון המנדט הצרפתי ובאלג'יריה שהייתה חלק מהטריטוריה הצרפתית מעבר לים, התחוללה מלחמת העצמאות עקובה מדם כנגד שלטון צרפת. לאור המצב הגיאו-פוליטי החדש בצפון אפריקה ראה ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, חשיבות ראשונה במעלה בהעלאתן של קהילות ישראל אלו לארץ ובד בבד אספקת אנשים, אמצעים, ידע והדרכה להגנה על אותן קהילות שחיו בליבן של אוכלוסיות מוסלמיות עוינות. המשימה הוטלה על המוסד. שליחי המוסד בצפון אפריקה היו לרוב יוצאי "ההגנה" וצה"ל בעלי ניסיון קרבי עשיר. הקמת ארגוני "המסגרת" כללה: מיון וגיוס צעירים ציוניים מקרב הקהילות, אימונם בנשק ובלוחמה עירונית, הסלקת אמצעי לחימה ואמצעי קשר, העברת תשדורות בצפנים ועוד.

להישג של המוסד נחשבת גם פרשת יוסל'ה שוחמכר, שהסעירה את הארץ בראשית שנות ה-60. שוחמכר נחטף בינואר 1960 על ידי סבו החרדי, נחמן שטרקס, מידי הוריו החילוניים, הוברח לארצות הברית כדי לגדלו כחרדי וכל החיפושים אחריו עלו בתוהו. הפרשה הביאה לקיטוב ולאיבה רבה בין דתיים וחילוניים (זכורה "קריאת הקרב" שנקראה אחר חרדים בעוברם ברחוב - "איפה יוסל'ה"). הפרשייה צברה תאוצה עד כדי כך שראש הממשלה הטיל על "המוסד" לאתר את יוסל'ה. "המוסד" הצליח במשימה, וביולי 1962 גילו סוכניו את הילד בשכונה חרדית בניו יורק. הילד שב לחיק הוריו, אירוע שזכה לתגובה נלהבת של דעת הקהל בישראל.

הישג נוסף בעל חשיבות היסטורית הוא גילוי מקום המסתור של אדולף אייכמן, ראש המדור היהודי באס אס, איש הביצוע בארגון השמדת יהודי אירופה על ידי הנאצים. אייכמן הצליח להימלט ולהיעלם בתום מלחמת העולם השנייה למשך חמש עשרה שנה. הוא התגלה על ידי המוסד בארגנטינה ונלכד בפעולה מורכבת, בפיקודו האישי בשטח של הראל, ב־11 במאי 1960. אייכמן הובא לישראל ב־21 במאי 1960 כדי לעמוד לדין במשפט אייכמן הפומבי ההיסטורי, שבו נדון למוות, והוצא להורג בתלייה ב־31 במאי 1962. מאמצים דומים שהשקיע המוסד באיתור יוזף מנגלה, המכוּנה "מלאך המוות", הרופא ממחנה ההשמדה אושוויץ, עלו בתוהו, ומקום הימצאו בברזיל התפרסם רק לאחר מותו.

בחודש יולי 1962 התפרסמה ידיעה על ניסוי טילים שנערך במצרים, ובמצעד של יום מהפכת הקצינים החופשיים ב־23 ביולי הוסעו טילים על גוררות. המצרים טענו כי אלו טילים מייצור עצמי מצרי וכי הטווח שלהם הוא עד "דרומה לביירות". המוסד החל לחקור את עניין היכולת המצרית בתחום הטילים והנשק הלא קונבנציונלי, וטען כי יש ממש בידיעות בדבר פיתוחו של נשק כזה. במקביל החלה להתחולל שורת אירועים: אחד המדענים הגרמנים במצרים נעלם, ואל כמה מן האחרים הגיעו מעטפות נפץ. שני שליחי המוסד, יוסף בן גל, ואדם בשם אוטו יוקליק, שבתחילה היה אחד מן המדענים אך חזר בו, ניסו להשפיע על בתו של אחד המדענים הגרמנים במצרים כי תשכנע את אביה להסתלק ממצרים. שני הסוכנים נעצרו בשווייץ, נשפטו ונדונו לעונשי מאסר קלים, אך משפטם הפנה את תשומת הלב אל המדענים הגרמנים במצרים ולמסע המתנהל נגדם על ידי "המוסד" (מבצע "דמוקלס").

ראש הממשלה בן-גוריון לא קיבל את הערכת "המוסד" כי ישנה סכנה ממשית של פיתוח מערכות נשק מתקדמות במצרים, והתבסס בכך על דו"ח של אמ"ן. איסר הראל טען כי דו"ח זה היה דו"ח מוזמן, שמטרתו לתמוך בעמדת בן-גוריון. הוויכוח בין הראל לבן-גוריון עורר סערה ציבורית בישראל. ב־1 באפריל 1963 התפטר איסר הראל מתפקידו כממונה על שירותי הביטחון. על פי פרסומים נבעה התפטרותו מהתנגדותו להוראה שקיבל מבן-גוריון לחדול מן הפעילות נגד המדענים הגרמנים במצרים. בראייה היסטורית התברר כי עמדתו של דוד בן-גוריון, שהתבססה על דו"ח אמ"ן, הייתה הנכונה, ולא זו של איסר הראל והמוסד: טילים בליסטיים מייצור עצמי לא נמצאו בידי מצרים בשתי המלחמות שהתחוללו לאחר מכן בינה לבין מדינת ישראל, מלחמת ששת הימים בשנת 1967 ומלחמת יום הכיפורים ב־1973.

בשנות ה-70 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילותו הידועה ביותר של המוסד בשנות ה-70 של המאה ה-20 היה מבצע זעם האל, שמטרתו הייתה להרוג את חברי ארגון הטרור "ספטמבר השחור", שהיו אחראים במישרין או בעקיפין לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972. המבצע נמשך עד סוף שנות ה-70, אז חוסל עלי חסן סלאמה, ראש הארגון. לצד ההצלחות בחיסול המחבלים בלט הכישלון של פרשת לילהאמר בו חיסל המוסד בטעות ערבי שזוהה בטעות כסלאמה.

בראשית המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית, המוסד עזר לסוכניות ה-FBI וה-CIA להילחם בטרור. בשנות ה-90 של המאה ה-20 איתר המוסד פעיל חזבאללה שניסה לרכוש חומרים להכנת מטעני חבלה. סוכניות המודיעין של ארצות הברית עקבו אחריו בניסיון לאתר עוד מחברי הרשת, ולבסוף עצרו אותו. עיתון הלוס אנג'לס טיימס ציטט בכיר אמריקאי שאמר כי באוגוסט 2001 קיבלו סוכניות הביון האמריקאיות התרעה מהמוסד ש-200 מחבלים, המקושרים לאל-קאעידה שבאפגניסטן, הסתננו לארצות הברית ומתכננים "מתקפה גדולה" בקרוב‏[15]. כחודש אחר כך, אירעו פיגועי 11 בספטמבר בהם נרצחו אלפי אזרחים, כאשר מחבלים מאל-קאעידה ריסקו מטוסי נוסעים על מגדלי התאומים והפנטגון. ידיעה זו שימשה בסיס לתאוריית קשר על פיגועי 11 בספטמבר שנפוצה בעיקר בקרב מדינות מוסלמיות המאשימה את המוסד במעורבות בפיגועים.

לפי ספרם של דן רביב ויוסי מלמן "מלחמות הצללים" (Spies Against Armageddon), לוחמי המוסד מילאו "תפקיד נועז" במבצע לתקיפת הכור הגרעיני בסוריה, ובפרט בהשגת המודיעין שאפשר את תקיפת הכור והשמדתו‏[16].

המוסד הטה שכם אף הוא למלחמה בטרור ותחת כהונתו של מאיר דגן יוחסו לו חיסולים של בכירי טרור בחו"ל, הידועים שבהם הם של עימאד מוע'ניה, המפקד הצבאי של חזבאללה, ומחמוד אל-מבחוח, בכיר בחמאס. בנוסף, חלק נכבד בפעילות המוסד בתקופה זו הוקדש לסיכול תוכנית הגרעין האיראנית. על פי העיתונות, פעולותיו של המוסד תחת מאיר דגן נחלו הצלחה וגרמו לעיכובים משמעותיים בתוכנית האיראנית, ודגן עצמו העריך שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני לפני 2015.‏‏[17]

פעולות מפורסמות של המוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבע הדברים, רוב פעילותו של המוסד חשאית, אבל עם פעולותיו שזכו לפרסום רשמי או לאישוש ברור נמנות:

מיג-21 במוזיאון חיל האוויר, מסומן במספר 007 כמחווה למוסד

פעולות שמיוחסות למוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעולות הבאות מיוחסות למוסד, אף על פי שישראל נמנעה מלתת לכך אישור רשמי (ולעתים אף הכחישה מעורבות) ואין לכך הוכחות:

חלק מהפעולות הנ"ל מתוארות בהרחבה בספרם של מיכאל בר-זהר ונסים משעל - המוסד: המבצעים הגדולים, ועל כך כותבים המחברים במבוא לספר:

כמי שניתחו את פעולות המוסד, את שיטותיו ואת מטרות המבצעים הללו, הגענו למסקנה שהמקורות הזרים צודקים והמוסד הוא הגוף היחיד שמסוגל היה להוציא לפועל פעולות כה מתוחכמות וכה נועזות.

המוסד: המבצעים הגדולים, הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2010 (מהדורה מעודכנת), עמ' 17

המוניטין של "המוסד" הביא לעתים לייחוס יכולות מפתיעות לאנשיו. בשנת 2010, בעקבות אירוע שבו כריש תקף תיירים בקרבת החוף בחצי האי סיני במצרים, אמר מושל מחוז דרום סיני שאין לפסול את האפשרות שהמוסד שיגר את הכריש, כדי לתקוף תיירים המבלים בשרם א-שייח'[36]. בשנת 2011 הוחזק נשר שעף מכיוון ישראל ונחת בערב הסעודית בידי כוחות הביטחון הסעודיים בחשד שמכשיר הניווט הלווייני שהוצמד לרגלו הוא מכשיר ריגול של המוסד‏[37]. בשנת 2013 הועלו בטורקיה חשדות דומים כלפי בז שטובע בישראל‏[38]. העיתון וושינגטון פוסט ניסה להסביר את תפוצת תאוריות הקשר האלה לגבי "המוסד" בכך ש"המבצעים החשאיים האמיתיים של ישראל הם כמעט פנטסטיים כמו הפנטזיות האלה."‏[39]

פרשיות אחרות הקשורות למוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראלי-אוסטרלי בשם בן זיגייר הצטרף למוסד. נטען שזיגייר עבד בחברת קש של המוסד שמכרה ציוד אלקטרוני לאיראן‏[40]. ב-2010 נחשד בעבירות ביטחון, נכלא בכלא איילון תחת זהות בדויה שסיפק המוסד, וב-15 בדצמבר נמצא תלוי בתאו. כאשר התפוצצה הפרשה בפברואר 2013, זומנה ועדת העורכים לפגישה עם ראש המוסד תמיר פרדו לצורך בקרת נזקים.

ביולי 2012, המליצה המשטרה להעמיד לדין את אחד מראשי האגפים במוסד בחשד לאי סדרים כספיים ומנהליים. הבכיר הכחיש את החשדות נגדו אך הוצא לחופשה כפויה על ידי ראש המוסד, תמיר פרדו, עד להחלטה סופית בעניינו‏[41].

ראשי המוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תחילת כהונה סיום כהונה
ראובן שילוח 1949 1952
איסר הראל 1952 1963
מאיר עמית 1963 1968
צבי זמיר 1968 1974
יצחק חופי 1974 1982
נחום אדמוני 1982 1989
שבתי שביט 1989 1996
דני יתום 1996 1998
אפרים הלוי 1998 2002
מאיר דגן 2002 2011
תמיר פרדו 2011 מכהן

כמחצית מראשי המוסד צמחו בתוכו, והיתר הם אלופים שפרשו מצה"ל והתמנו לראשות המוסד.

מינוי ראש המוסד אינו כפוף לכללים, אלא נעשה על ידי ראש הממשלה באופן אישי, ללא צורך בהסכמת הממשלה או גוף פיקוח אחר (בניגוד לראש המטה הכללי או ראש השב"כ). גם הארכת הקדנציה והעברת ראש המוסד מתפקידו נעשים על ידי ראש הממשלה באופן אישי. לאחר המינוי, ועדה מיוחדת לתפקידים בכירים מאשרת אותו באופן פורמלי‏[42].

עד שנת 1996 היה שמו של ראש המוסד חסוי. המוסד טען באותם ימים כי החשאיות מאפשרת לראש המוסד לנוע בעולם באופן חופשי. בעקבות ביקורת ציבורית החליטה הממשלה לחשוף את שמו של ראש המוסד עם כניסת דני יתום לתפקיד.

מתקני המוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום מתקני המוסד, ובהם המטה הראשי, היה חסוי במשך שנים רבות, כמו גם זהות מפקדיו ואנשיו. לפי פרסומים בעיתונות שכן המטה בבית הדר דפנה בשדרות שאול המלך בתל אביב[43], והועבר משם לאזור מחלף גלילות[44][45].

המוסד בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המבצעים המיוחדים שלו ופעולותיו המתוחכמות והנועזות, המוסד זוכה להילה של ארגון חשאי נועז ומתוחכם בעל יכולות פנטסטיות בישראל וברחבי העולם. כך, למשל, בסרטים הוליוודיים רבים, המוסר מוזכר בנשימה אחת עם סוכנויות ביון משפיעות בעולם, כגון SIS הבריטית (ידועה כ-MI6), ק.ג.ב. הרוסית, או CIA האמריקנית.

ספרו של ג'ון לה-קארה, "המתופפת הקטנה", הוא מותחן ריגול שיצא לאור בשנת 1983, ומתאר את המצוד שמנהלים סוכני "המוסד" אחר מחבלי אש"ף באירופה. הספר עובד לסרט בשם זהה.

הסרט מינכן של סטיבן ספילברג עוסק במבצע זעם האל וחיסול מחבלי ספטמבר השחור, ומנסה להציג את הדילמות מאחורי ההתנקשויות. הסרט זכה לביקורות מעורבות ואמנון ליפקין-שחק, שהיה מעורב במבצע אביב נעורים ואחר כך כיהן כרמטכ"ל, אמר שהסרט מציג את סוכני המוסד כחובבנים למרות שמדובר בלוחמים מקצוענים ומיומנים ביותר שביצעו עבודה חלקה ויעילה בחיסול המחבלים המעורבים בטבח הספורטאים במינכן.

המוסד מככב בין השאר בסדרת הטלוויזיה NCIS ומהווה חלק חשוב בעלילה. העונה השלישית עוסקת בסוכן כפול בשם ארי המופעל על ידי המוסד והחמאס. כמו כן, לצוות של גיבס מצטרפת סוכנת המוסד זיווה דוד, בתו של ראש המוסד אלי דוד. בהתחלה היא משמשת כקצינת קישור של המוסד המסייעת ל-NCIS אך בסוף העונה השביעית היא עוזבת את המוסד ומצטרפת ל-NCIS. זיווה דוד היא אחת הדמויות הראשיות של הסדרה ומשמשת כחלק קבוע מהצוות של גיבס. היא מתוארת כלוחמת מיומנת ביותר. בסדרה מופיעים סוכני מוסד נוספים: מייקל ריבקין, המחסל חוליית טרור ערבית בארצות הברית, ואלי דוד, ראש המוסד ואביה של זיווה. בעונה השמינית מוקדש פרק כפול לביקורו של ראש המוסד ב-NCIS.

הסרט "כידון" בבימויו של עמנואל נקש (2013) מבוסס על פרשת חיסולו של מחמוד אל-מבחוח.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דו"ח הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק - 2004, החלק הגלוי, באתר הכנסת.
  2. ^ יוסי מלמן, המוסד המבצעי של מאיר דגן, באתר וואלה!, 18 בפברואר 2005
  3. ^ יוסי מלמןבחזרה לזירת הפשע, באתר הארץ, 26/09/2007
  4. ^ רונן ברגמן, סופר צללים, ידיעות אחרונות מוסף "שבעה ימים", ‏ 20.12.2013, עמודים 38-46, כפי שהועלה באתר פרש.
  5. ^ אריה אבנרי, מותו של איש הצללים, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 28 בינואר 2013
  6. ^ ‫ליאור אסטליין (צילומים: אי.פי, זיו קורן, אתר המלון דיפלומט, מלטה, GettyImages), ‏מכת מוות, באתר ישראל היום, 22 באוקטובר 2010‬
  7. ^ Mossad's licence to kill, The Telegraph 17-02-2010.
  8. ^ About the Book
  9. ^ יוסי מלמן, המבצע הפרטי והמוטרף לחטיפת יוזף מנגלה, סופהשבוע, 10 בדצמבר 2013
  10. ^ אגף הטכנולוגיה במוסד יוצא לראשונה בקמפיין גיוס, אתר משרד ראש הממשלה
  11. ^ יוסי מלמןכך ייסד בן-גוריון את המוסד, באתר הארץ, 01/01/09‏
  12. ^ ‏שמעון אביבי, ‏מתי הוקם 'המוסד'?, מבט מל"מ 51, פברואר 2008, עמ' 40
  13. ^ גד שמרון, המוסד והמיתוס, הוצאת כתר, 2011 ISBN 9789650719173
  14. ^ גד שמרון המוסד והמיתוס, כתר, 2011‏
  15. ^ Officials Told of 'Major Assault' Plans, לוס אנג'לס טיימס, 20 בספטמבר 2011.
  16. ^ יוסי מלמן, דן רביב, השמדת הכור הסורי: הסיפור שלא סופר, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2012
  17. ^ אלי ברדנשטיין, מאיר דגן: איראן לא תשיג פצצה גרעינית עד 2015, nrg מעריב, 6.1.2011.
  18. ^ יוסי מלמןמת ד"ר יונה אליאן, הרופא שהשתתף בלכידת אדולף אייכמן, באתר הארץ, 17/06/2011
  19. ^ ד"ר שלמה שפירו, Intelligence Ethics in Israel
  20. ^ יוסי מלמןנשיא תימני משלנו, באתר הארץ, 18/10/2008
  21. ^ יוסי מלמן ודן רביב, מרגלים לא מושלמים, ספריית מעריב, 1990, עמוד 170.
  22. ^ ראובן פדהצורהחבר'ה מהמוסד לא מוותרים, באתר הארץ, 05/07/07
  23. ^ מעצרים של אנשי מודיעין ישראלים בחו"ל, באתר הארץ, 16 ביולי 2004.
  24. ^ Mossad's licence to kill, The Telegraph 17-02-2010.
  25. ^ Syria blast kills Hamas militant, באתר ה-BBC‏
  26. ^ Islamic Jihad Leader Killed in Lebanon, באתר הוושינגטון פוסט‏
  27. ^ מישקה בן דוד, איך להגיע למבוקש בכיר, ישראל היום, ‏ 14.02.2008, כפי שהועלה באתר פרש.
  28. ^ יוסי מלמןפרשנות: מבוקש בכיר יותר מנסראללה, באתר הארץ, 12 בפברואר 2008.
  29. ^ חוטף אילן סעדון ואבי סספורטס חוסל בדובאי, באתר ynet
  30. ^ Mossad: was this the chief's last hit?, The Telegraph, 05-12-2010.
  31. ^ בכיר ישראלי הודה: המוסד חיסל את המדען האירני, וואלה, 2.8.2011
  32. ^ דיווח של ה-BBC בערבית
  33. ^ עמוס הראל, ג'קי חורי, חיזבאללה: ישראל התנקשה בראש מערך הטכנולוגיה ואמצעי הלחימה בארגון, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2013/
  34. ^ עמוס הראלמות אל-לקיס: המכה הקשה ביותר שספג החיזבאללה מאז שאיבד את מורנייה, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2013.
  35. ^ ‏דודי כהן, זה התא"ל האיראני שנהרג בפיצוץ, באתר ynet‏, 13 בנובמבר 2011
  36. ^ בועז ביסמוט, ‏מושל סיני: "הכריש בשארם א־שייח' - מזימה של המוסד", באתר ישראל היום, 7.12.2010
  37. ^ עדי חשמונאי, סעודיה: נשר שהגיע מישראל - "מרגל מוסד", באתר nrg‏, 4 בינואר 2011
  38. ^ דיווח בעיתון הורייט, 25 ביולי 2013
  39. ^ Jackson Diehl (5 January 2011). "Israel's Spying Vulture – and Killer Shark", Washington Post. 
  40. ^ "זיגייר עבד ב'חברה' של המוסד שמכרה לאיראן", באתר ynet‏, 13 בפברואר 2013
  41. ^ עדנה אדטו, איציק סבן ויואב לימור המשטרה: להעמיד לדין את ראש האגף שהושעה, ישראל היום, 30 ביולי 2012
  42. ^ זאב סגללמסד את המוסד, באתר הארץ, 1 במרץ 2010
  43. ^ רונן ברגמן וגיל מלצר, מי אתה הסוכן "בבל"?, באתר ynet‏, 5 במאי 2005
  44. ^ יוסי מלמןשום דבר אנגלו-סקסי לא מתרחש שם, באתר הארץ
  45. ^ יוסי מלמןחשיפה נדירה: בסיס ההאזנות הלווייני של יחידה 8200, באתר הארץ