תופעת 2012

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כיתוב של תאריך מלוח הספירה הארוכה של המאיה (הטור הקיצוני השמאלי)

תופעת 2012 הוא שם כולל לקבוצת אמונות אסכטולוגיות לפיהן אסון או אירוע אחר כלשהו שישנה את העולם אמור היה להתרחש ב-21 בדצמבר 2012. על פי המקובל, תאריך זה היווה את סיומו של מחזור בן כ-5,125 שנה בלוח הספירה הארוכה של המאיה.

חלק ממאמיני תנועת העידן החדש סברו כי בתאריך זה כדור הארץ ותושביו יעברו שינוי פיזי או רוחני חיובי, וכי שנת 2012 תסמן את תחילתה של תקופה חדשה. אחרים סברו כי בשנה זו יגיע העולם לקיצו או שיקרה אסון בסדר גודל דומה. אותם אנשים פיתחו תאוריות שונות המנסות לשער כיצד זה יקרה כגון התנגשות כדור הארץ עם כוכב לכת תועה או חור שחור, והגעתו של המקסימום הסולארי הבא - תאוריות אלו התבדו לחלוטין עם הגעתו וחולפו של תאריך זה, ולא נצפו אילו תופעות שמיימיות יוצאות דופן בתאריך זה. [1] [2]

חוקרי תרבות המאיה לא מצאו נבואות על אחרית הימים באף אחד מהכתבים הידועים של המאיה מהתקופה הקלאסית, ולמעשה הטענה שלוח הספירה הארוכה "נגמר" ב-2012, מסלף את ההיסטוריה של המאיה. צאצאי המאיה החיים היום לא ייחסו חשיבות מיוחדת לתאריך זה. המקורות הקיימים מהתקופה הקדומה בנושא מעטים וסותרים אחד את השני, מה שמצביע על כך שכנראה גם בין בני המאיה עצמם היו חילוקי דעות לגבי מה, אם בכלל, יכול היה לסמל התאריך הזה.

לוח הספירה הארוכה של המאיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הספירה הארוכה, שבו נעשה שימוש במרכז אמריקה בתקופה הפרה-קולומביאנית, הומצא כנראה על ידי האולמקים, אולם הוא נקשר יותר מכל עם בני המאיה מהתקופה הקלאסית (900-250 לספירה). חלק נכבד מהמידע הכתוב שהשאירו בני המאיה אחריהם, שרד את הכיבוש הספרדי והכתב שלהם פוענח במידה ניכרת.

לפי ממצאי מחקר שנעשה בנושא, המאיה האמינו כי "תאריך האפס" בלוח הספירה הארוכה הוא נקודת זמן בעבר המסמלת את סוף העולם הקודם ותחילת העולם הנוכחי. נקודת זמן זו תוארכה ל-11 או ל-13 באוגוסט שנת 3114 לפני הספירה לפי הלוח הגרגוריאני, זאת בהתאם לנוסחה שבה בוחרים להשתמש. בניגוד ללוח השנה המחזורי של 52 שנים שבני המאיה משתמשים בו עד היום, לוח הספירה הארוכה היה לינארי ולא מחזורי, וחישב את הזמן ביחידות של עשרים, כך שעשרים ימים נקראו יואינל (uinal), שמונה-עשרה יואינלים (360 ימים) נקראו טון (tun), עשרים טון נקראו קטון (k'atun) ועשרים קטון (144,000 ימים) נקראו בקטון (b'ak'tun). כך לדוגמה התאריך המאייני 8.3.2.10.15 מייצג 8 בקטונים, 3 קטונים, 2 טונים, 10 יואינלים ו-15 יום מאז בריאת העולם.

חודש דצמבר 2012 מסמל את סופה של תקופת הבקטון ה-13 (5,125 שנה בקירוב) בלוח הספירה הארוכה. לפי המיתולוגיה של המאיה, סופו של הבקטון ה-13 סימל את סופו של מחזור הבריאה הקודם ותחילתו של מחזור בריאה חדש. כיום, ההנחה המקובלת לגבי המתאם לסיומו של הבקטון ה-13 הוא התאריך 13.0.0.0.0, לפי הלוח הגרגוריאני, הוא ה-21 בדצמבר 2012.

בני המאיה קיימו מסורת ארוכה של אמונה ב"תקופות בעולם", אולם העדויות לגבי מה הייתה משמעותה של אמונה זו חלקיות, עובדה שמשאירה מקום למספר פרשנויות. בשנת 1957, כתבה מוד ווסטר מייקמסון, אסטרונומית וחוקרת תרבות המאיה, ש"סיומה של התקופה הגדולה של 13 הבקטונים הייתה אמורה להיות בעלת חשיבות גדולה ביותר למאיה". בשנת 1988, הוסיף לכך הבלשן והאנתרופולוג מונרו אדמונסון ואמר "נראה כי קיימת סבירות גבוהה לכך שהלוח התקופתי, בדומה ללוח השנתי, בוסס על שורה ארוכה של תחזיות אסטרונומיות, אחת שחזתה נכונה נקודת היפוך 2,367 שנים קדימה בשנת 355 לפני הספירה".‏[1] בשנת 1966, טען האפיגרף מייקל קו בספרו "המאיה" כי "קיימת הנחה... שארמגדון ישתלט על האנשים המנוונים של העולם ועל כל מה שנברא ביום האחרון של הבקטון ה-13. כך... היקום שלנו כיום יושמד (בחודש דצמבר 2012) כאשר המחזור הגדול של לוח הספירה הארוכה יגיע לסיומו."

הפרשנות האפוקוליפטית של קו הייתה מקובלת על ידי חוקרים אחרים עד לתחילת שנות ה-90. חוקרים שחקרו את הנושא בשנים מאוחרות יותר הגיעו למסקנה כי בו בזמן שייתכן וסיומו של הבקטון ה-13 היה יכול להוות סיבה לחגיגה למאיה, הוא לא סימל את סופו של לוח השנה. חוקר תרבות המאיה, מרק ואן סטון, אמר על כך: "אין שום דבר בנבואות המאיה, האצטקים או בתרבות המסואמריקנית העתיקה שרומז לכך שהם ניבאו שינוי פתאומי או גדול ממדים כלשהו ב-2012. הרעיון של "מחזור גדול" שמגיע לקיצו הוא המצאה מודרנית לחלוטין". חוקרי תרבות המאיה, לינדה שצ'לה ודייויד פריידל, הוסיפו לכך ואמרו כי המאיה "לא חשבו שזו הולכת להיות סופה של הבריאה, כפי שהציעו רבים", וכדי לחזק את טענתם אף ציטטו מספר נבואות של המאיה שנצפו להתרחש לאחר סיומו של הבקטון ה-13. ישנם גם מספר עדויות המצביעות על כך שלא כל בני המאיה ראו דווקא במחזור 5,125 השנים כחשוב ביותר. למעשה, ערי מדינה מאיינים רבים השתמשו בלוח הספירה הארוכה בצורה שונה. בעיר פלנקה למשל, הראיות מצביעות על כך כי הכוהנים שם האמינו כי המחזור יסתיים אחרי 20 בקטונטים ולא 13. גם על מונומנט, המנציח את המלך פאקל הגדול, נכתבו דברים הקושרים את הכתרתו עם אירועים שמנובאים להתרחש 4,000 שנה קדימה, עובדה שמצביעה על כך שבני המאיה שכתבו זאת לא האמינו שהעולם הולך להיחרב ב-13.0.0.0.0. לאחרונה (2012) נמצא לוח שנה עתיק של המאיה המראה כי סוף העולם לא יגיע ב-21 בדצמבר, אלא יתחיל מחזור חדש.[דרוש מקור]

בני המאיה החיים כיום לא עושים שימוש בלוח הספירה הארוכה ואינם מייחסים חשיבות מיוחדת לבקטון ה-13. למעשה, בלוח הספירה הארוכה השתמשו בני המאיה מהתקופה הקלאסית בלבד. אחד מזקני המאיה, אפולינריו צ'ילה פיקסטון, והארכאולוג המקסיקני גויילרמו ברנל, טוענים שניהם כי "אפוקליפסה" הוא מונח מערבי שלא קשור לאמונות המאייניות. הארכאולוג וחוקר תרבות המאיה, חוזה הוצ'ים, טוען כי בני המאיה המודרניים לא רואים שום חשיבות מיוחדת בשנה 2012, וכי אם היה נאמר להם שהעולם הולך להגיע לקיצו הם לא היו מאמינים לכך. "יש לנו דאגות יותר גדולות בימים אלה, כמו גשם" הם היו עונים לטענת הוצ'ים.

התייחסות המאיה לבקטון ה-13[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ברור איזו משמעות הייתה לבקטון ה-13 בעיני המאיה מהתקופה הקלאסית. רוב כתבי המאיה מתקופה זו הם בעלי אופי היסטורי ולא כוללים נבואות. אף על פי כן, קיימים שני ממצאים שייתכן ומזכירים את סופו של הבקטון ה-13; אלו הם מונומנט מספר 6 בטורטוגרו ועל פי מספר השערות, צ'ילאם באלאם.

טורטוגרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר טורטוגרו, השוכן בדרום מחוז טבסקו שבמקסיקו, מתוארך למאה ה-7 לספירה וכולל סדרה של כתובות המהללות את השליט של אותה תקופה. בקרב חוקרי תרבות המאיה קיימת הסכמה כי כתובת אחת, הידועה בשם מונומנט מספר 6, מתייחסת לבקטון ה-13. הכתובת שרדה באופן חלקי בלבד. חוקר תרבות המאיה, מרק ואן סטון, הציע את התרגום המלא ביותר לה:

Tzuhtz-(a)j-oom u(y)-uxlajuun pik

(הבקטון) ה-13 יסתיים

''ta Chan Ajaw ux(-te') Uniiw.

ב-4 אג'וו, השלישי ביניוו

Uht-oom Ek'-...

...שחור... [בלתי קריא]... יתרחש

Y-em(al)...Bolon Yookte' K'uh ta-chak-ma...

זו תהיה ירידתו של בולון יוקטה קוך ל... הגדול (או "האדום"?)... [בלתי קריא]...

מעט מאוד ידע על האל (או האלים) בולון יוקטה קוך. הוא מופיע במספר כתובות כאל המלחמה, העימות והעולם התחתון. במצבת אבן אחת הוא מופיע כשחבל כרוך סביב צווארו, ובאחרת עם שקיק מבושם. ההנחה הרווחת היא ששני הדימויים הללו מסמלים ביחד הקרבה לשם סיום תקופת זמן. למרות זאת, חוקרי תרבות המאיה מרקוס אברל וכריסטיאן פרגר, מאמינים כי ההתייחסות לבולון יוקטה קוך בטורטוגרו היא חיובית, מכיוון שלטענתם המילה המקוטעת שתורגמה כ"ירידתו" מקובלת בכתובות רבות של המאיה המשמשות כהקדשה.

צ'ילאם באלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצ'ילאם באלאם הינם קובץ של ספרי מאיה שנכתבו לאחר הכיבוש הספרדי. הספרים נכתבו בשפת המאיה אך תוך שימוש באלפבית הספרדי. הצ'ילאם באלאם של טיזימין תורגם ארבע פעמים במאה ה-20, וקיימות מחלוקות רבות לגבי משמעותם של רבים מהמשפטים שבו. משפט אחת במיוחד רלוונטי לפרשנות של הבקטון ה-13:

lic u tal oxlahun bak chem, ti u cenic u (tzan a cen/ba nacom)i (ciac/cha') a ba yum(il/t)exe

האסטרונומית וחוקרת תרבות המאיה, מעוד ווסטר מייקמסון, האמינה כי משפט זה מתייחס ל"אירוע חשוב ביותר שיגיע עם סיומו של הבקטון ה-13 בעתיד הלא רחוק". תרגומה למשפט זה הוא כדלקמן:

בקרוב הבקטון ה-13 ישוט לו, אם נדבר בצורה מטפורית, יביא את הקישוטים שעליהם דיברתי מאבותיכם.

המשך תרגומה לטקסט ממשיך כך: "אז האל יבוא לבקר את הקטנים שלו. ייתכן ש"לאחר המוות" יהיה הנושא שעליו ידבר". באותו זמן מייקמסון עדיין הסתמכה על תיארוכה של ה-13.0.0.0.0 לשנת 1752 ולכן הכוונה בדבריה לגבי "העתיד הלא רחוק" הוא למספר שנים לאחר כתיבת הצ'ילאם באלאם של טיזימין. התרגום העדכני ביותר של המשפט, שנעשה על ידי הבלשן והאנתרופולוג מונרו אדמונסון, לא תומך בפרשנותה של מייקמסון. אדמונסון טען כי לוח הספירה הארוכה כמעט ולא מאוזכר בספר. תרגומו למשפט הוא כדלקמן:

...כמו הגעתם של 13 ספינות שייט. כאשר הקפטנים יתלבשו בעצמם, אבותיכם ילקחו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לטענת מונרו הלוח הומצא על ידי המאיה בסיבות שנת 355 לפני הספירה