תוריט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תוריט
Thorit 1.jpg
תוריט במוזיאון הלאומי בפראג. הדגימה המקורית מנורבגיה
תכונות המינרל
הרכב כימי Th,U)SiO4)
מערך קריסטלוגרפי טטרגונלי
צורת הגביש הגבישים פריזמתיים ריבועיים קצרים המסתיימים בקצוות בצורת פירמידות, ואורכם המקסימלי עד 8 ס"מ. כמו כן כמסה חסרת צורה, כגרגירים חסרי צורה ובצורת כליה.
צבע בדרך כלל שחור, אבל גם חום, כתום, כתום צהבהב וירוק כהה
ברק זגוגי עד דמוי שרף או שמנוני
שקיפות אטום. שקוף למחצה בפיסה דקה מנוסרת
פצילות גרועה בשני כיוונים, אבל בפועל בלתי מובחנת
שבירה נשבר מצורת קונכייה ועד שבבים
קשיות 5-4.5 בסולם מוס
משקל סגולי בין 4 ל-6.7 (תלוי בטוהר, מינרל טהור 5.35)
שרטוט כתום עד חום בהיר
מידע נוסף המינרל פולט קרינה רדיואקטיביות חזקה ובשל כך הוא מטאמיקטי
מינרלים נלווים קוורץ, ביוטיט, בטאפיט, מונזיט, גדוליניט, אורתוקלז, אורניניט ואיטרליט
סוגים
אורנג'יט

קלציותריט
אורנותוריט

תוריט בצבע תפוז

תוריט המכיל סידן
תוריט עשיר באורניום

תוריט הוא מינרל נזוסיליקטי (סיליקט במבנה דמוי איים), השייך יחד עם הזירקון וההפנון לקבוצת הזירקון.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסחת המבנה הכימי של תוריט היא Th,U)SiO4). אף על פי שהקטיון העיקרי במינרל הוא בעיקר תוריום, כמעט תמיד נוכח בו גם אורניום, ולעתים זירקוניום, הפניום או איטריום. תוריום ואורניום, שניהם יסודות רדיואקטיביים גורמים לתוריט לפלוט קרינה רדיואקטיביות חזקה, ולכן חייבים לטפל במינרל בזהירות. הרדיואקטיביות גורמת למינרל להיות מטאמיקטי, כלומר לאבד את המבנה הגבישי. אם כי חיצונית לא ניכר שינוי למעט קצוות גביש מעוגלים וחלקים. לעתים מתבצעת במצב זה החלפה של ארבעה יונים של קבוצת ההידרוקסיל במקום יון סיליקה, והמינרל הופך למינרל אחר, תורוגמיט, אף הוא חבר בקבוצת הזירקון.

כמו שאר המינרלים בקבוצת הזירקון, התוריט מתגבש במערכת הטטרגונלית (חבורת סימטריות מרחבית I41/amd). תוריט טהור יכול לשנות צורה למינרל האטוניט (ThSiO4), שהרכבו הכימי זהה לתוריט, אבל המבנה הגבישי שלו הוא מונוקליני. הפרמטרים של תא היחידה הם: Å‏a=7.13‏, c=6.32Å.

התוריט מופיע בטבע בדרך כלל בגבישים פריזמתיים קצרים המסתיימים בקצוות בצורת פירמידות המעוגלות בקצוות בגלל תופעת המטאמיקטיזציה, חתך הרוחב של הגביש מרובע ואורכו המקסימלי עד 8 ס"מ. כמו כן כמסה חסרת צורה, מוטמע כגרגירים חסרי צורה במסת אם ובצורת כליה. הקשיות של המינרל נמוכה, 5-4.5 בסולם מוס, והמשקל הסגולי נע בין 4 ל-6.7 תלוי בטוהר, משקלו הסגולי של מינרל טהור הוא 5.35.

אופטית המינרל הוא חד-צירי שלילי. מקדם השבירה של התוריט נע בין 1.66 ל-1.84 (תופעת המטאמיקטיזציה גורמת להנמכת המקדם). צבעם של גבישי התוריט הוא בדרך כלל שחור, אבל גם חום, כתום, כתום צהבהב וירוק כהה

המינרל נתגלה לראשונה ב-1829 באי לובו (Løvø; Lövö; Lövöe) שבלנגסאונדספיורד (Langesundsfjorden), סמוך לעיירה פורסגרון (Porsgrunn), במחוז טלמרק שבנורבגיה והתפרסם לראשונה במאמר שכתב יונס יעקב ברצליוס (מגלה התוריום).[1] שם המינרל משקף את תכולת התוריום שבו, יסוד שנתגלה שנה קודם לכן, וקרוי על שמו של תור, אל הרעם במיתולוגיה הסקנדינבית.

המינרל מופיע גם בכמה סוגי משנה:

  • אורנג'יט – סוג בצבע כתום תפוז (מכאן השם) שסוחרי המינרלים הידועים ברגמן וקראנץ (Bergeman & Krantz) תיארו ב-1851 בטעות כמינרל חדש.
  • קלציותריט – תוריט המכיל כמויות זעירות של סידן.
  • אורנותוריט – תוריט עשיר באורניום, עד חצי מכמות התוריום מוחלפת באורניום.

מקור שימוש ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוריט הוא מינרל משני בסלעים געשיים פלסיים ובפגמטיטים הנלווים להם, בעורקים הידרותרמיים ובסלעים שעברו התמרת מגע. התוריט התגלה גם כגרגירים זעירים בחולות מִשְאָריים (דטריטיים, תוצר של שחק סלעים).

השימושים בתוריט מועטים. תוריט הוא המינרל הנפוץ ביותר המכיל תוריום, אבל הוא בצר משני להפקת תוריום משום שהפקת תוריום מהמינרל מונזיט זולה יותר. עם זאת, בשנים האחרונות הולכת וגדלה חשיבותו כמקור לתוריום. כמו כן החל התוריט לשמש למקור חשוב גם להפקת אורניום. כך למשל בבנקרופט (Bancroft) שבאונטריו שבקנדה מפיקים אורניום מסוג התוריט המכונה "אורנותוריט" העשיר במיוחד באורניום. שימוש נוסף הוא מכירה לאספנים למרות סכנת הרדיואקטיביות ממינרל זה.

תוריט הוא מינרל נדיר יחסית, המקומות לדוגמה בהם ניתן למצוא תוריט כוללים את לנגסאונדספיורד (Langesundsfjorden, המקום בו נמצא המינרל לראשונה), לומו (Lomo) וארנדל (Arendal) שבנורבגיה; מנדיג (Mendig) במחוז אייפל בגרמניה; בנקרופט (Bancroft) שבמחוז הסטינגס (Hastings) באונטריו שבקנדה; פגמטיט גבעת ברינגר (Baringer Hill pegmatite), מערבית לברנט, מחוז לאנו (Llano) בטקסס ורכס תומאס (Thomas Range) מחוז ג'ואב (Juab) ביוטה שבארצות הברית.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Berzelius, J.J. (1829): Über den Thorit ein neues Mineral....., Annalen der Physik und Chemie, Vol. 91, 633
  2. ^ לרשימה המלאה ניתן להיעזר בקישור לאתר Mindat.