תעוזת התקווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תעוזת התקווה
מחבר ברק אובמה
שם בשפת המקור The Audacity of Hope
שפת המקור אנגלית
הוצאה Crown / Three Rivers Press
שנת הוצאה 17 באוקטובר 2006 (כריכה קשה)
סוגה אוטוביוגרפיה, דעות פוליטיות
מספר עמודים 288
מסת"ב ISBN 0-307-23769-9

תעוזת התקווהאנגלית: The Audacity of Hope) הוא ספרו השני של נשיא ארצות הברית ברק אובמה בו משלב את סיפורו האישי לצד הצגת משנתו הפוליטית. הספר אשר יצא לשווקים לראשונה באוקטובר 2006 נכתב על ידי אובמה בזמן שכיהן כסנאטור של מדינת אילינוי. הספר הפך לרב מכר של הניו יורק טיימס ושל אמאזון לאחר שאופרה וינפרי הודיעה במהלך המירוץ לנשיאות ארצות הברית על תמיכתה באובמה. בשנת 2008, זכה אובמה בפרס גראמי על גרסת האודיו של הספר.

הרקע לכתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כותרת הספר לקוחה מדרשה אותה נשא הכומר הקודם של ברק אובמה, ג'רמיה רייט. בשנת 2004, בעת שהיה מועמד לסנאט, נשא אובמה את הנאום המרכזי בוועידת המפלגה הדמוקרטית תחת הכותרת: "The Audacity of Hope". הצלחת הנאום סללה לאובמה את הדרך לסנאט וכמועמד בפריימריז לקראת המרוץ הנשיאותי של 2008. הספר אשר יצא לשווקים באוקטובר 2006 הרחיב על מרבית הסוגיות אותן אובמה העלה בנאומו בוועידת המפלגה הדמוקרטית. הספר הפך לרב מכר יוצא דופן בשביל ספר עיון של פוליטיקאי‏[1]. אובמה יצא למסע קידום מכירות בציבור ובאמצעי התקשורת, ובמסגרתו, בראיון ל"Meet the Press" הודיע שלמרות הצהרותיו מהעבר הוא שוקל להצטרף למרוץ הקרוב לנשיאות ארצות הברית‏[2].

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר אובמה מתאר את התובנות העיקריות אליהם הגיע כתוצאה מהאירועים אשר עיצבו את חייו וכמו כן מציג את הסוגיות הפוליטיות העיקריות אשר לדעתו עומדות בפני החברה האמריקנית כיום ומספק פירוט לרפורמות אשר, לטענתו, נחוצות על מנת לשפר את המצב הקיים.

אובמה קורא בספר לשיתוף פעולה ולסולידריות בין הדמוקרטים לרפובליקנים. כמו כן, הוא טוען כי לאמריקה הפוטנציאל לספק תקווה לכל תושביה, ללא תלות ברקע שלהם ו/או בהתנסויות החיים שלהם, עם זאת הוא טוען כי על מנת להבטיח כי ההזדמנויות יהיו קיימות עבור כלל התושבים בסביבה פונקציונלית אשר ניתנת לקיום, יש ליישם מספר שינויים מהותיים במדיניות הממשל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג'ולי בוסמן והניו יורק טיימס, חוצפה של סנאטור, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2006
  2. ^ MTP Transcript for Oct. 22, באתר MSNBC,‏ 22 באוקטובר 2006