חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנשיא ברק אובמה, סגן הנשיא ג'ו ביידן ואנשי הצוות של הבית הלבן בעת קבלת הידיעה על כך שהצעת החוק אושרה בבית הנבחרים ב-21 במרץ 2010
אובמה חותם בבית הלבן על החוק, לאחר אישורו בקונגרס

חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה (אנגלית: Patient Protection and Affordable Care Act), הידוע בכינויו אובמה-קֶר (Obamacare), הוא חוק שנועד להסדיר מתן שירותי בריאות לתושבי ארצות הברית. החוק נועד למנוע את המצב בו עשרות מיליוני אמריקנים אינם מבוטחים, למנוע מאמריקנים שמבוטחים לאבד את ביטוח הבריאות שלהם עקב החלפת מקום העבודה דרכו הם מבוטחים, או עקב טענות חברות הביטוח שהטיפולים נובעים ממצב בריאותי שקדם לתחילת הביטוח, ונועד למתן את הגידול בהוצאות על בריאות.

החוק אושר בבית הנבחרים ב-21 במרץ 2010. נשיא ארצות הברית ברק אובמה אישר את החוק למחרת. אובמה הצהיר כי הוא מחשיב את החוק בתור ההישג הפוליטי הגדול ביותר שלו.

הרפורמה עשויה להבטיח לראשונה ביטוח בריאות ליותר מ-30 מיליון אמריקאים שעד לאישורו לא היו מבוטחים כלל.


תהליך החקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת ההבטחות הבולטות בקמפיין של אובמה לנשיאות הייתה ההבטחה לחוקק, אחרי ניסיונות כושלים רבים מאז ימי תאודור רוזוולט, רפורמה בביטוח הבריאות שתמנע את המצב בו כ-50 מיליוני אמריקנים אינם מבוטחים, תמנע מאמריקנים שמבוטחים לאבד את ביטוח הבריאות שלהם עקב החלפת מקום העבודה דרכו הם מבוטחים או עקב טענות חברות הביטוח שהטיפולים נובעים ממצב בריאותי שקדם לתחילת הביטוח, ותמתן את הגידול בהוצאות על בריאות.

אובמה הציב את הרפורמה בביטוח הבריאות בראש תוכנית החקיקה של ממשלו, אך בניגוד לניסיון של ממשל קלינטון להציג לקונגרס תוכנית מפורטת לרפורמה במערכת הבריאות, שהסתיים בכישלון, העביר אובמה את מלאכת הכנת התוכנית המפורטת לקונגרס, כשהוא פירט רק עקרונות כללים שהוא מצפה לראות בתוכנית: תוכנית שתתבסס על המערכת הקיימת ולא תכריח אף מבוטח לוותר על הביטוח הנוכחי שלו, שתבטיח כיסוי לכל האזרחים, שתמנע הפסקת הביטוח ושלא תגדיל את הגירעון. על מנת לקדם את התוכנית ערך אובמה כינוסים ציבוריים ודיונים פומביים, הקדיש לרפורמה רבים מנאומיו, ואף ערך מסיבת עיתונאים מיוחדת בבית הלבן בשעות ה"פריים טיים". שיא המאמץ הציבורי היה בנאום מיוחד בפני שני בתי הקונגרס ב-9 בספטמבר 2009.‏[1]

גיבוש החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקיץ של 2009 הרפורמה עמדה במרכז דיון ציבורי סוער, בו הימין התנגד לרפורמה, ובייחוד לניסיון לכלול בה "אופציה ציבורית" של ביטוח בריאות ממשלתי בנוסף לביטוחים הפרטיים, וטען שהתוכנית תוביל להלאמה של מערכת הבריאות ולגידול בגרעון. הדיון הפך לסוער וגלש להאשמות, כולל מפי דמויות כמו שרה פיילין שטענו כי אובמה מתכנן להעמיד קשישים בפני "ועדות מוות", ‏[2] ואפילו להשוואות של ממשל אובמה למשטר הנאצי‏[3]. הוויכוח הנמשך הביא לירידה בפופולריות של אובמה בסקרי דעת הקהל, והרפובליקנים התבצרו בעמדתם בתקווה שהפסד של הדמוקרטים במאבק "יהיה הווטרלו של אובמה", כפי שאמר אחד מהסנאטורים הרפובליקנים.[4]

הגרסה של בית הנבחרים לחוק הרפורמה עברה ברוב דחוק, עם התנגדות של מעל 30 חברי קונגרס דמוקרטים ותמיכה של חבר רפובליקני בודד, ב-8 בנובמבר 2009,[5] ואילו הסנאט אחרי מאמצים רבים לגייס את הרוב המיוחס של 60 סנאטורים שמאפשר לעצור פיליבסטר, אישר את הגרסה שלו לחוק בערב חג המולד. [6] כיוון ששני בתי הקונגרס אישרו גרסאות שונות, החל משא ומתן לגיבוש נוסח אחיד אותו יש צורך לקבל בשני הבתים.

מצב העניינים הסתבך כאשר המפלגה הדמוקרטית איבדה את הרוב המיוחס בסנאט עם בחירתו המפתיעה של הרפובליקני סקוט בראון בבחירות המיוחדות על המושב בסנאט של טד קנדי שנפטר בשנת 2009, ושהוחזק באופן זמני על ידי סנאטור שהמושל הדמוקרטי מינה עד לבחירות.‏[7] רבים טענו שהתפתחות זו סתמה את הגולל על רפורמת הבריאות, הן בגלל הצד הטכני של איבוד הרוב המיוחס בסנאט, והן כי העובדה שרפובליקני ניצח במרוץ לסנאט במסצ'וסטס הליברלית, על מצע של התנגדות לרפורמת הבריאות, מהווה הבעת אי אמון של הציבור ברפורמה.

גם בקרב הדמוקרטים עלו קולות שהציעו להסתפק ברפורמה מוגבלת, אולם אובמה החליט, כנראה בהשפעתה של יושבת ראש בית הנבחרים ננסי פלוסי, לא לוותר על העברת רפורמה מקיפה ולהטיל את כל כובד משקלו הפוליטי כדי להעביר אותה.[8] הוא ערך כינוס פומבי מיוחד עם נציגים בכירים של הדמוקרטים והרפובליקנים בשני בתי הקונגרס על מנת להעלות רעיונות אחרונים לשילוב ברפורמה, ואחר כך פרסם נוסח סופי של הצעת הרפורמה. כדי לעקוף את הבעיה של איבוד הרוב המיוחס בסנאט, הוחלט שבית הנבחרים יקבל תחילה כלשונה את גרסת הסנאט, ואז יעביר הצעת חוק לתיקונים בחוק שהתקבל, שתתמקד רק בשינויים בעלי משמעות תקציבית, אותם ניתן להעביר בסנאט במסלול עוקף פיליבסטר המכונה "Reconciliation". ההצבעה בבית הנבחרים נקבעה ל-21 במרץ, ולקראתה ביטל אובמה ביקור מתוכנן באינדונזיה ובאוסטרליה, נאם בכינוסים פומביים נוספים, ערך שיחות אישיות עם חברי קונגרס דמוקרטים מתנדנדים, ויום לפני ההצבעה הגיע לקונגרס על מנת לנאום בפני כינוס של כל חברי בית הנבחרים הדמוקרטיים. לאחר שאובמה חתם ביום ההצבעה על צו נשיאותי שהבטיח שגם לאחר קבלת החוק לא יהיה מימון פדרלי להפלות מלאכותיות הוסרה ההתנגדות של קבוצת דמוקרטים מתנגדי הפלות ונסללה הדרך לקבלה בבית הנבחרים של גרסת הרפורמה שעברה בסנאט בסוף 2009.

החוק התקבל ברוב של 219 צירים שכולם דמוקרטיים, מול 212 צירים שכללו את כל הרפובליקנים וכ-30 דמוקרטים. מיד אחר כך אישר בית הנבחרים את חבילת התיקונים לחוק, ושלח אותה לאישור הסנאט. [9]

ב-28 ביוני 2012 אישר בית המשפט העליון של ארצות הברית את החוק, וקבע שאינו מנוגד לחוקה. לפני הפסיקה רבים ציפו שבית המשפט העליון יפסול את החוק, שכן יש בו רוב לשופטים שמרנים שמונו בידי נשיאים מן המפלגה הרפובליקנית, אולם נשיא הבית המשפט העליון, ג'ון רוברטס הפתיע והצטרף לשופטים הליברלים בתמיכה בחוק, וכך נוצר רוב של חמישה נגד ארבעה שהתנגד לביטול החוק. בית המשפט פסק שאמנם בניגוד לטענת הממשל, אין לקונגרס זכות לחייב אדם להשתתף בפעילות מסחרית, ועל כן אין החוק יכול להעניש על סירוב לקנות ביטוח בריאות, בפלילים או בקנס שבא כעונש. עם זאת, נמצא שיש לקונגרס זכות להטיל על אזרח מס אם ימנע מקניית הביטוח, דבר המאפשר בעצם לסעיפי החוק להתקיים.


התפלגות ההצבעה בבית הנבחרים לפי נציגי המחוזות בקונגרס
111th Congress roll call 165.svg
 →  הנציגים הדמוקרטיים אשר הצביעו בעד
 →  הנציגים הדמוקרטיים אשר הצביעו נגד
 →  הנציגים הרפובליקנים אשר הצביעו נגד
 →  מחוזות ללא נציגים בקונגרס
התפלגות ההצבעה בסנאט לפי מדינות
111th Congress 1st session Senate roll call 396.svg
 →  שני נציגים דמוקרטים תמכו
 →  נציג דמוקרטי אחד תמך ונציג רפובליקני אחד נמנע
 →  נציג רפובליקני אחד נמנע ונציג רפובליקני אחד לא הצביע
 →  שני הנציגים הרפובליקנים הצביעו נגד החוק


יישום החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם זאת, גם לאחר אישורו, נתקל החוק בקשיים רבים הנוגעים ליישומו של החוק בפועל. בראשית אפריל 2014 הודיעה מזכירת מחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית, קתלין סבליוס על פרישתה מן התפקיד. פרישה זו הגיעה בעקבות קשיים חמורים ביישום החוק ובעיתוי של שבוע לאחר סיום תקופת ההרשמה הראשונה לרפורמת הבריאות‏[10].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]