תקופת הצרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הגהה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

תקופת הצרות היא תקופה בהיסטוריה של רוסיה, שנמשכה משנת 1598 ועד לשנת 1613. בתקופה זו התרחשו מפגעי אקלים קשים, פלישות של הליטאים, הפולנים והשבדים במקביל למשבר פוליטי, כלכלי וחברתי קשה.

איור על תקופת הצרות בטושינו

תחילת המשבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פטירת איוואן הרביעי בשנת 1584, יורש העצר פיודור הראשון לא התאים למלא את תפקיד הצאר ואילו אחיו דמיטרי היה ילד קטן. ב-1591, בהיותו בן 10, נהרג דמיטרי והמדינה נשלטה למעשה על ידי אחי אשתו של הצאר, בוריס גודונוב (למרות שעל הנייר תקופת שלטונו של פיודור הסתיימה רק ב-1598). השנים 1601 - 1603 היו שנות בצורת - אפילו בחודשי הקיץ היה קר, ובספטמבר כבר היה שלג. כתוצאה מכך פשט רעב כבד בקרב העם והופיעו מגפות רבות. המונים נהרו למוסקבה והממשלה החלה בחלוקת מזון. שמועות התפשטו על כך שהנסיך דמיטרי לא באמת נהרג ומכאן שהשלטון של בוריס גודונוב אינו חוקי.

דמיטרי הכוזב הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

על רקע זה הופיע דמיטרי הכוזב הראשון. בפגישה עם מלך פולין סיגיזמונד השלישי דמיטרי הבטיח לו שלאחר קבלת השלטון ברוסיה הוא יעביר לשליטת פולין שטחים משמעותיים, יתמוך בהפצת נצרות קתולית ברוסיה ויפעל בסופו של דבר לאיחוד בין המדינות. בהתאם לכך, הוא קיבל תמיכה ממלך פולין סיגיזמונד השלישי ובתמיכת האצולה הפולנית החל בפלישה לרוסיה הצארית. בעיצומה של מערכה צבאית, ב-13 באפריל 1605, בוריס גודונוב נפטר והשלטון הועבר לבנו. אמנם הצבא לא תמך בו ובתחילת יוני 1605 הוא נהרג במסגרת הפיכה שלטונית. ב-20 ביוני 1605 דמיטרי הכוזב הראשון נכנס עם צבאו למוסקבה. האצולה המוסקבאית ואף אלמנתו של איוואן הרביעי (אמו של הנסיך דמיטרי) הכירו בו כבנו של הצאר וכיורש העצר. אמנם לא כל האצולה תמכה במהלך. קבוצה בראשות ואסילי שויסקי החלה להפיץ שמועות שהצאר המיועד אינו הנסיך האמיתי. הקושרים נתפשו ורובם הוצאו להורג. שויסקי עצמו קיבל חנינה.

דמיטרי לא עמד מאחורי ההבטחות שנתן לפולנים. התנהגות הפולנים והעברת מספר תפקידי מפתח בשלטון לידם גרם לקרע בין השלטון לבין חלק משמעותי של האצולה הרוסית וכלל האוכלוסייה. בשנת 1606 שויסקי אירגן קשר נוסף. הפעם הוא נחל הצלחה וב-17 במאי 1606 דמיטרי הכוזב הראשון נהרג.

שלטון ואסילי שויסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואסילי שויסקי עלה אמנם לשלטון אך במדינה סערו הרוחות. בדרום החלה התקוממת איכרים. כמו כן, הופיע גם "נסיך שקר" חדש - דמיטרי הכוזב השני. לקראת סוף שנת 1608 רוב המדינה הייתה בשליטתו. בשליטת הצאר היו הערים מוסקבה, קולומנה, סמולנסק, ניז'ני נובגורוד, קאזאן וערים נוספות במזרח המדינה. כתוצאה מחולשת השלטון החלו פלישות של הורדת נוגאי וכוחות של חאנות קרים הגיעו עד לאזורים במרכז רוסיה, דבר שלא התרחש כבר תקופה ארוכה. במקביל, כוחות של פולנים וליטאים שהיו חלק מצבא דמיטרי הכוזב השני פלשו לערים רבות והטילו מיסים בערים שבשליטתם. בתחילת שנת 1609 לצבא הצאר בראשות מיכאל סקופין-שויסקי היו מספר הצלחות בשדה הקרב, אך הוא גם הפסיד במספר קרבות חשובים. ממשלת שויסקי חתמה על חוזה עם שבדיה לפיו הרוסים יעבירו שטחים נכבדים לשליטה שבדית בתמורה לתמיכה צבאית. כוחות של כ-15 אלף שכירי חרב שבדים הועברו לרוסיה. הצבא המשותף הצליח להתקדם בשדה הקרב והיו לו כמה הצלחות. המצור על מוסקבה הופסק. דמיטרי הכוזב השני נאלץ לעזוב את המחנה שלו בפרברי מוסקבה ולהימלט. ב-12 במרץ 1610 צבאו של מיכאל סקופין-שויסקי, אחיינו של הצאר ואסילי, נכנס למוסקבה. באופן מפתיע, ב-29 באפריל המפקד הצעיר והאהוד נפטר. קיימת גרסה לפיה הוא הורעל בהוראת ואסילי שויסקי עצמו שפחד מהתמיכה בו בקרב האצולה ומהאהדה לה הוא זוכה. הצבא, תחת פיקודו של דמיטרי שויסקי, אח הצאר, יצא ממוסקבה במטרה לשחרר את העיר סמולנסק ממצור של צבא סיגיזמונד השלישי, מלך פולין. ב-4 ביולי 1610 התרחש קרב קלושינו. הרוסים נחלו תבוסה מוחצת וצבאם התפזר. תוך זמן קצר ואסילי שויסקי סולק מהשלטון על ידי הבויארים, הפולנים נכנסו למוסקבה וכל משפחת שויסקי הועברה לוורשה.

שליטה בויארית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבוסת הצבא בקרב קלושינו הביא לכך שואסילי שויסקי סולק מן השלטון והשליטה הועברה למועצה של 7 בויארים (מסטסלבסקי, טרובצקוי, אובולנסקי, רומנוב, ליקוב ושרמטייב). האצולה המוסקבאית נשבעה אמונים לנסיך הפולני וולדיסלאב ובמהלך 20-21 בספטמבר 1610 הפולנים נכנסו למוסקבה. אמנם הביזה שביצעו הכוחות הפולנים וההבדלים בין האמונות ההקתולית והאורתודוקסית הביאו לכך שמספר ערים בצפון-מערב ובמזרח המדינה התנגדו למהלך ולא הסכימו להכיר בנסיך הפולני כצאר חדש. ב-17 במרץ 1611, כתוצאה מכך שהפולנים סברו שמהומות אשר התקיימו בשוק של מוסקבה מהוות את תחילתה של התקוממות, הם רצחו מעל 7,000 מתושבי העיר. כתשובה למצב התארגן צבא מתנדבים בראשות וויוודה של ריאזן פרוקופי ליאפונוב בערים שהתנגדו לנסיך וולדיסלאב. צבא המתנדבים הגיע לפרברי מוסקבה והחל קרב על כיבושה. בעקבות מאבקים פנימיים, ליאפונוב נהרג וצבא המתנדבים התפזר. באותה שנה כוחות של חאנות קרים פלשו לאזור ריאזן, העיר סמולנסק נפלה לידי הפולנים לאחר 20 חודשי מצור והשבדים הפסיקו להיות בני ברית והחלו בכיבוש ערים בצפון השטח הרוסי.

בשנת 1612 החל להתארגן צבא מתנדבים שני בראשות קוזמה מינים שהזמין את הנסיך דמיטרי פוז'ארסקי לניהול המערכה הצבאית. בפברואר 1612 הצבא כבש את ירוסלבל ובמשך 4 חודשים המתין תוך התארגנות ואימונים בעיר זו. בתקופה זו נשקלה מועמדות של נסיך שבדי לתפקיד הצאר, אך מועדמות זו לא הגיעה לכדי בשלות. בספטמבר 1612 כוח פולני כבש את וולגדה וכמעט כל תושביה נהרגו. ב-30 באוגוסט 1612 צבא המתנדבים יצא מירוסלבל לכיוון מוסקבה. בתחילת נובמבר 1612 הצבא כבש את העיר והכוחות הפולנים התבצרו בקרמלין. תוך מספר ימים הפיקוד הפולני חתם על הסכם וכוחותיו עזבו את העיר.

שחרור מוסקבה על ידי דמיטרי פוז'ארסקי

בחירת הצאר החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לכרוז שפורסם ב-10 בנובמבר 1612 הוחלט על אספת זמסקי סובור ועל בחירת צאר חדש. כל עיר הייתה צריכה לשלוח משלחת בהרכב של עשרה אנשים. מלך פולין סיגיזמונד ניסה לכבוש את מוסקבה מחדש, אך בהיעדר כוח גדול מספיק נסוג.

בינואר 1613 החלו הישיבות של זמסקי סובור. נשקלו 4 מועמדים: וסאילי שויסקי, וורטינסקי, טרובצקוי ומיכאל רומנוב. ב-7 בפברואר התקיימה בחירת הצאר החדש. ההכרזה הרשמית נדחתה עד ל-21 בפברואר במטרה לוודא שהבחירה (במיכאל רומנוב) מקובלת על כל שכבות האוכלוסייה.

עם בחירת הצאר החדש השלטון המרכזי השתרש והסתיימה תקופת הצרות.

השלכות תקופת הצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הסתיימה תוך אבידות טריטוריאליות קשות לרוסיה הצארית - אזור סמולנסק אבד לעשרות שנים, חלק משמעותי של מזרח חבל קרליה עבר לשבדיה. רוב אוכלוסיית קרליה עזבה ועברה לשטחים פנימיים של רוסיה. רוסיה איבדה את המוצא למפרץ הפיני. השבדים עזבו את נובגורוד רק בשנת 1617 והותירו אחריהם עיר הרוסה.

כלכלת המדינה סבלה קשות. השטח המעובד באזורים רבים קטן פי 20 ומספר האיכרים קטן פי 4. על-פי הערכות, אף במחצית המאה ה-17 אוכלוסיית מספר אזורים ראשיים הייתה קטנה מזו שהייתה במחצית המאה ה-16.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]