תקופת הצרות

		ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הגהה.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

תקופת הצרות היא תקופה בהיסטוריה של רוסיה, שנמשכה משנת 1598 ועד לשנת 1613. בתקופה זו התרחשו פגעי אקלים קשים, פלישות של הליטאים, הפולנים והשבדים במקביל למשבר פוליטי, כלכלי וחברתי קשה.

איור על תקופת הצרות בטושינו

תחילת המשבר

לאחר פטירת איוואן הרביעי בשנת 1584, יורש העצר פיודור הראשון לא התאים למלא את תפקיד הצאר ואחיו דמיטרי היה ילד קטן. ב-1591, בהיותו בן 10 נהרג דמיטרי והמדינה נשלטה למעשה על ידי בוריס גודונוב. השנים 1601 - 1603 היו שנות בצורת - אפילו בחודשי הקיץ היה קר, ובספטמבר כבר היה שלג. כתוצאה מכך היה רעב והתפשטות מגפות. המונים נהרו למוסקבה והממשלה החלה בחלוקת המזון. על רקע זה התפשטו השמועות שהנסיך דמיטרי לא נהרג וכתוצאה מכך השלטון של בוריס גודונוב אינו חוקי.

דמיטרי הכוזב הראשון

על רקע זה הופיע דמיטרי הכוזב הראשון. בפגישה עם מלך פולין סיגיזמונד השלישי דמיטרי הבטיח לו שלאחר קבלת שלטון ברוסיה הוא יעביר לשליטת פולין שטחים משמעותיים, יתמוך בהפצת נצרות קתולית ברוסיה ובסופו של דבר יפעל לאיחוד בין המדינות. בהתאם לכך, הוא קיבל תמיכה ממלך פולין סיגיזמונד השלישי ובתמיכת האצולה הפולנית החל בפלישה לרוסיה הצארית. בעיצומה של מערכה צבאית, ב-13 באפריל 1605, בוריס גודונוב נפטר. השלטון הועבר לבנו. אומנם הצבא לא תמך בו ובתחילת יוני 1605 הוא נהרג במסגרת הפיכה שלטונית. ב-20 ביוני 1605 דמיטרי הכוזב הראשון נכנס למוסקבה. האצולה המוסקבאית ואף אלמנתו של איוואן הרביעי (אמו של הנסיך דמיטרי) הכירו בו בן של הצאר ויורש העצר. אומנם לא כל האצולה תמכה במהלך. קבוצה בראשות ואסילי שויסקי החלה להפיץ שמועות שהצאר המיועד אינו הנסיך האמיתי. הקושרים נתפשו ורובם הוצאו להורג. שויסקי עצמו קיבל חנינה.

דמיטרי לא עמד מאחורי ההבטחות שנתן לפולנים. התנהגות הפולנים והעברת מספר תפקידי מפתח בשלטון לידם גרם לקרע בין השלטון לבין חלק משמעותי של האצלוה הרוסית וכלל האוכלוסייה. בשנת 1606 שויסקי אירגן קשר נוסף. הפעם הוא נחל הצלחה וב-17 במאי 1606 דמיטרי הכוזב הראשון נהרג.

שלטון ואסילי שויסקי

ואסילי שויסקי אומנם הגיע לשלטון אך לא היה שקט במדינה. בדרום החלה התקוממת איכרים. הופיע גם נסיך שקר חדש - דמיטרי הכוזב השני. לקראת סוף שנת 1608 רוב המדינה הייתה בשליטתו. בשליטת הצאר היו מוסקבה, קולומנה, סמולנסק, ניז'ני נובגורוד, קאזאן וערים במזרח המדינה. כתוצאה מחולשת השלטון החלו פלישות של הורדת נוגאי וכוחות של חאנות קרים הגיעו עד לאזורים במרכז רוסיה. דבר שלא התרחש כבר מספר רב של שנים. במקביל, כוחות של פולנים וליטאים שהיו חלק של צבא דמיטרי הכוזב השני פלשו לערים רבות והטילו מיסים בערים שבשליטתם. בתחילת שנת 1609 לצבא הצאר בראשות מיכאל סקופין-שויסקי היו מספר הצלחות בשדה הקרב, אך גם הפסידו במספר קרבות חשובות. ממשלת שויסקי חתמה חוזה עם שבדיה שבהתאם לסיכום הרוסים העבירו שטחים נכבדים לשליטה שבדית תמורה תמיכה צבאית. כוחות של כ-15 אלף שכירי חרב הועברו לרוסיה. הצבא המשותף הצליח להתקדם בשדה הקרב והיו לו מספר הצלחות. המצור על מוסקבה הופסק. דמיטרי הכוזב השני נאלץ לעזוב את המחנה שלו בפרברי מוסקבה ולהימלט. ב-12 במרץ 1610 צבא של מיכאל סקופין-שויסקי נכנסה למוסקבה. באופן מפתיע, ב-29 באפריל המפקד הצעיר והאהוד נפטר. קיימת גרסה שהוא הורעל בהוראת ואסילי שויסקי שפחד מהתמיכה שיש למפקד הצבא בקרב האצולה. הצבא בפיקוד של דמיטרי שויסקי, אח הצאר, יצאה ממוסקבה במטרה לשחרר את העיר סמולנסק ממצור של צבא סיגיזמונד השלישי. ב-4 ביולי 1610 התרחש קרב קלושינו. הרוסים נחלו תבוסה מוחצת וצבאם התפזר. תוך זמן קצר ואסילי שויסקי סולק מהשלטון על ידי הבויארים, פולנים נכנסו למוסקבה וכל משפחת שויסקי הועברה לוורשה.

שליטה בויארית

תבוסת הצבא בקרב קלושינו הביא לכך שואסילי שויסקי סולק מהשלטון והשליטה הועברה למוצעה של 7 בויארים (מסטסלבסקי, טרובצקוי, אובולנסקי, רומנוב, ליקוב, שרמטייב). האצולה המוסקבאית נשבעה אמונים לנסיך הפולני וולדיסלאב ובמהלך 20-21 בספטמבר 1610 הפולנים נכנסו למוסקבה. אומנם הביזה שבצעו כוחות הפולנים והבדלי האמונה הקתולית והאורתודוסקית הביאו לכך שמספר ערים בצפון-מערב ובמזרח התנגדו למהלך ולא הסכימו להכיר בנסיך הפולני כצאר חדש. ב-17 במרץ 1611 הפולנים סברו שמהומות שהיו בשוק של מוסקבה מהווים תחילת התקוממות הרגו מעל 7,000 מתושבי העיר. כתוצאה מהמצב התארגן צבא מתנדבים בראשות וויוודה של ריאזן פרוקופי ליאפונוב בערים שהתנגדו לנסיך וולדיסלאב. צבא המתנדבים הגיע לפרברי מוסקבה והחל קרב על כיבושה. בעקבות מאבקים פנימיים, לאפונוב נהרג וצבא המתנדבים התפזר. באותה שנה כוחות של חאנות קרים פלשו לאזור ריאזן, העיר סמולנסק נפלה לידי הפולנים לאחר 20 חודשי מצור, השבדים הפסיקו להיות בני ברית והחלו בכיבוש ערים בצפון.

בשנת 1612 החל להתארגן צבא מתנדבים השני בראשות קוזמה מינים שהזמין את הנסיך דמיטרי פוז'ארסקי לניהול המערכה הצבאית. בפברואר 1612 הצבא כבש את ירוסלבל ובמשך 4 חודשים המתין תוך התארגנות ואימונים בעיר זו. בתקופה זו נשקלה מועמדות של נסיך שבדי לתפקיד הצאר, אך מועדמות זו לא הגיע לבשלות. בספטמבר 1612 פולנים כבשו וולגדה וכמעט כל תושביה נהרגו. ב-30 באוגוסט 1612 צבא מתנדבים ברשות דמיטרי פוז'ארסקי יצאה מירוסלבל לכיוון מוסקבה. בתחילת נובמבר 1612 הצבא כבש את העיר והכוחות הפולנים התבצרו בקרמלין. תוך מספר ימים הפיקוד הפולני חתם על הסכם והכוחות שוחררו מהעיר.

שחרור מוסקבה על ידי דמיטרי פוז'ארסקי

בחירת הצאר החדש

בהתאם לכרוז שפורסם ב-10 בנובמבר 1612 הוחלט על אספת זמסקי סובור ולבחירת הצאר החדש. כל עיר הייתה צריכה לשלוח משלחת בהרכב של 10 אנשים. מלך פולין סיגיזמונד ניסה לכבוש את מוסקבה מחדש, אך בהיעדר כוח גדול מספיק נסוג.

בינואר 1613 החלו ישיבות של זמסקי סובור. נשקלו 4 מועמדים: וסאילי שויסקי, וורטינסקי, טרובצקוי ומיכאל רומנוב. ב-7 בפברואר התקיימה בחירת הצאר החדש. ההכרזה הרשמית נדחתה עד ל-21 בפברואר במטרה לוודא שהבחירה מקובלת על כל שכבות האוכלוסייה.

עם בחירת הצאר החדש השלטון המרכזי השתרש והסתיימה תקופת הצרות.

השלכות תקופת הצרות

התקופה הסתימה תוך אבידות טריטוריאליות קשות לרוסיה הצארית - אזור סמולנסק אבד לעשרות שנים, חלק משמעותי של מזרח חבל קרליה הועבר לשבדיה. רוב אוכלוסיית קרליה עזב ועבר לשטחים פנימיים של רוסיה. רוסיה אבדה את המוצא למפרץ הפיני. השבדים עזבו את נובגורוד רק בשנת 1617 והעיר הייתה הרוסה.

כלכלת המדינה סבלה קשות. השטח המעובד באזורים רבים קטן פי-20 ומספר האיכרים קטן פי 4. בהתאם להערכות, אף במחצית המאה ה-17 אוכלוסיית מספר אזורים הייתה קטנה מזו שהייתה במחצית המאה ה-16.