איוואן הרביעי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איוואן הרביעי
(25 באוגוסט 1530; קולומסקויה ליד מוסקבה - 18 במרץ 1584; מוסקבה) (בגיל 53)
Kremlinpic4.jpg

דיוקנו של איוואן האיום מהמאה ה - 16.
שם בשפת המקור Иван IV Грозный
מדינה נסיכות מוסקבה
מקום קבורה קתדרלת המלאך מיכאל
בת-זוג 8 נשים
שושלת רוריק
תואר האיום
אב ואסילי השלישי
אם הלנה
צאצאים 2 בנים
נסיך מוסקבה
תקופת כהונה 1533 - 1547 (כ־14 שנים)
הקודם בתפקיד ואסילי השלישי
צאר רוסיה
תקופת כהונה 1547 - 1584 (כ־37 שנים)
הבא בתפקיד פיודור הראשון

אִיוואן הרביעי (25 באוגוסט 1530 - 18 במרץ 1584) נודע גם כ"אִיוַואן האיום" (Ива́н Гро́зный, איוואן גרוֹזְנִי). במסורת הרוסית הוא נודע בפשטות כ"אִיאוֹאַן וַאסִילְיֶיבִיץ'" (Иоа́н Васи́льевич), בנו של ואסילי השלישי. היה שליט רוסיה מ-1533 ועד מותו. במהלך שלטונו הארוך נכבשו חאנות קאזאן, חאנות אסטרחן, וחאנות סיביר. בכך הפך את רוסיה למעצמה רב אתנית המתפרשת על פני שטח רב של כ-4 מליון קמ"ר. איוואן היה אחראי לאינספור שינויים שהובילו את רוסיה להתפתח ממדינה למעצמה אזורית, והיה השליט הראשון שאימץ את תואר הצאר של כל רוסיה.

מקורות היסטוריים הציגו עדויות שונות של אישיותו המורכבת של איוואן: הוא תואר כאינטליגנטי ומסור, אך נתון להתקפי כעס ונוטה להתפרצויות של מחלות נפש. התפרצות אחת בולטת גרמה למותו של היורש הנבחר שלו איוואן איוונוביץ אשר גרמה להעברת השלטון אל בנו הצעיר: החולה והסובל מפיגור שכלי (לפי מקורות מסוימים)‏[1] פיודור הראשון. אף על פי ששמו כתוב בדרך כלל בשפה האנגלית כאיוון האיום, המשמעות המקורית שלו קרובה יותר ל "המפחיד" ונשאה קונוטציה של כוח, יכולת, וגם הקפדה מאשר אכזריות.

ילדותו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

איוואן נולד בקולומנסקויה. כשהיה בן שלוש, נפטר אביו ואסילי השלישי כתוצאה מהתפשטות זיהום ברגלו והוא עלה על כס המלוכה; אך למעשה אימו, הלנה גלינסקיה, שימשה כעוצרת שלו. כשהיה בן שמונה מתה גלינסקיה, ככל הנראה הורעלה[2][3]. בויארים ממספר משפחות רבות עוצמה - שושלת שויסקי ושושלת בלסקי - שימשו עוצריו ולמעשה הגבילו את תנועותיו ובודדו אותו. כשהיה בן שלוש עשרה הפך מודע לכוחו, והחל לנקום בבויארים שהתעמרו בו: ב-29 בדצמבר 1543 פקד על משמרות הקרמלין לעצור את הבויאר אנדריי שויסקי ולתקוף אותו למוות עם כלבי המשמר. בגיל שש-עשרה הוכתר רשמית לצאר, ב-16 בינואר 1547 בקתדרלת העלייה לשמים.

תחילת שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקנו של איוואן הרביעי, 1897 מוסקבה.

למרות אסונות עקב השריפה הגדולה של 1547, תקופת שלטונו המוקדמת הייתה תקופה של רפורמות שלוות ושל מודרניזציה. איוואן עדכן את ספר החוקים, בנה צבא יציב (נקרא סטרלצי)‏[4]. הוא יזם את הקמת הזמסקי סובור שהייתה האספה המייעצת ליד הצאר, וייסד את מועצת האצילים שתפקדה באופן בלתי פורמלי כממשלה, בשנות ה-50 של המאה ה-16, והכפיף את הכנסייה למדינה, ביוצרו מערכת של טקסים ותקנות. הוא נתן למקומיים שלטון עצמי באזורים כפריים, בעיקר בצפון מזרח רוסיה, שאוכלס על ידי איכרי המדינה.

בפקודתו בשנת 1553 הוקם מכבש הדפוס הראשון ברוסיה, אם כי המדפיסים הרוסים הראשונים נאלצו לברוח ממוסקבה לליטא.

נגד חאנות קאזאן הוא ניהל 3 מערכות צבאיות. החל משנת 1547. בסופו של דבר בשנת 1552 הוא הצליח לכבוש את קאזאן ולספח את המדינה לרוסיה בהמשך, בשנת 1556 הוא כבש את חאנות אסטרחן וסיפח גם אותם לרוסיה. לציון הניצחון החשוב נגד חאנות קאזאן הוא הקים את כנסיית וסילי הקדוש במוסקבה. האגדה מספרת כי הוא כל כך התרשם מהמבנה, עד כי הורה לעקור את עיניו של האדריכל, פוסטניק יאקובלב, כדי שלעולם לא יוכל לתכנן עוד משהו כה יפה. למעשה, אין אמת באגדה ויאקובלב המשיך לתכנן מבנים לאחר כנסיית וסילי הקדוש. כיבושים אלה האיצו את ההגירה של הנוודים מאסיה לאירופה דרך הוולגה והפכו את רוסיה למדינה רב אתנית.

היבטים אחרים של שלטונו כללו את חקיקת החוקים הראשונים שהגבילו את ניידותם של האזרחים, מה שהוביל בסופו של דבר ליצירת מעמד הצמיתים.

בשנת 1547 סוכן של איוואן, גייס אומנים בגרמניה לעבודה ברוסיה. אולם כל האומנים הללו נעצרו בליבק לבקשתן של פולין וליבון. חברות הסחר הגרמניות התעלמו מהנמל החדש שנבנה על ידי איוון על נהר נרווה בשנת 1550 והמשיכו לספק סחורות לנמלי הים הבלטי שבבעלות ליבון. רוסיה נותרה מבודדת מסחר באמצעות הים.

איוואן ייסד קשרי מסחר חדשים, ופתח את הים הלבן ואת נמל ארכנגלסק לסוחרים אנגלים.

בנוסף איוואן הרביעי התכתב עם מנהיגים אורתודוקסים בחו"ל. בתגובה למכתב של יואכים הפטריארך של אלכסנדריה שביקש מהצאר לסיוע כספי עבור מנזר סנטה קתרינה בסיני, אשר סבל מן הטורקים, שלח איוואן הרביעי בשנת 1558 משלחת למצרים בראשות סגן בישוף גנאדי, אשר נפטר בקונסטנטינופול לפני שהספיק להגיע למצרים. מכאן ואילך המשלחת הונהגה בראשות וסילי פזוניאקוב, סוחר מסמולנסק. המשלחת של פוזניאקוב ביקרה באלכסנדריה, בקהיר וסיני, הביאה לפטריארך מעיל פרווה וסמל שנשלח על ידי הצאר.

השינוי באישיותו מקושר באופן מסורתי למחלתו הכמעט קטלנית בשנת 1553 ולמותה של אשתו הראשונה, אנסטסיה רומנובנה, בשנת 1560. איוון חשד בבויארים בהרעלת אשתו ושזממו להחליף אותו בבן דודו ולדימיר. בנוסף, במהלך מחלתו איוואן ביקש מהבויארים להישבע אמונים לבנו הבכור, תינוק באותו זמן. אצילים רבים סירבו, מעריכים שבריאותו של הצאר חסרת תקווה מדי לשרוד. זה הכעיס את איוואן והוסיף לחוסר האמון שלו בבויארים. בעקבות כך גרם להתנקשויות בבויארים, כולל אלה של מטרופוליטן פיליפ והנסיך אלכסנדר גורבטיי.

הוא יצר ב-1564 את ה"אופריצ'נינה", אזור ברוסיה שנשלט ישירות בידי איוואן בפיקוח אנשי צבאו, ה"אופריצ'ניקים". על פי היסטוריונים האופריצ'נינה נועדה לשמש ככלי נגד מעמד האצולה רב העוצמה שעבר בירושה, והתנגד לשאיפות האבסולוטיות של הצאר, בעוד חלקם פירשו זאת כסימן לפרנויה ולהתדרדרות הנפשית של הצאר.

המשך שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת שלטונו המאוחרת הייתה הרבה פחות מוצלחת. איוואן יצא למסע כיבושים לעבר הים הבלטי במסגרת מלחמת ליבוניה, אך מצא את עצמו נלחם בשבדים, במסדר הליבוני ובפולנים. המלחמה התמשכה על-פני עשרים וארבע שנים וגרמה נזק לכלכלה ולצבא הרוסי, אך לא הובילה לכיבוש שטחים חדשים. ב-1560 רוסיה סבלה משילוב של בצורת ורעב, מחיר התבואה גדל פי עשרה. התפרצויות של מגיפות הרגו 10,000 אנשים בנובגורוד. בשנת 1570 נהרגו מהמגפה 600-1000 אנשים באופן יומי במוסקבה. חברו הטוב ביותר ויועצו של איוואן, הנסיך אנדרי קורבסקי, ערק לפולין, ופגע קשות באיוואן. מצבו הנפשי התדרדר ובשבוע אחד הוא יכול לעבור מהאורגיה המושחתת ביותר לתפילות מיוסרות וצום במנזר מבודד בצפון.

אט אט, הוא הפך אלים ואיבד את שפיות דעתו. האופריצ'ניקים יצאו מכלל שליטה והפכו לכנופיית בריונים רצחנית. הם רצחו אצילים ופשוטי עם וגייסו בכפייה אנשים למלחמה נגד ליבוניה. התוצאה הייתה ירידה במספר התושבים ורעב. האזור, שהיה העשיר ביותר ברוסיה, הפך לעני ביותר. במהלך העימות עם העיר נובגורוד, איוואן הורה לאופריצ'ניקים לרצוח את תושבי העיר. אנשים רבים עד כ–60,000 נהרגו. עם זאת, מרשם ההרוגים הרשמי מנה רק 1,500 "אנשים גדולים" (אצילים) ומספר דומה של "אנשים קטנים". חוקרים מודרניים רבים מעריכים כי מספר הקורבנות נע בין 2000-3000 (לאחר הרעב והמגפות של 1560 אוכלוסיית נובגורוד ככל הנראה לא עלתה על 10,000-20,000 נפשות)

לאחר שדחה את הצעות השלום של אויביו, איוואן הרביעי מצא את עצמו במצב קשה ב-1579, כאשר ח'אנות קרים הרסה שטחים מוסקבאים ושרפה גם את מוסקבה. הפליטים שנמלטו מבתיהם במלחמה סבלו מהשפעות נוספות בו זמנית, הבצורת והמגיפות כתוצאה מהמלחמה גרמו לאובדן רב של חיי אדם.

המלחמה הממושכת כמעט והרסה את הכלכלה, האופריצ'ניקים שיבשו לחלוטין את הממשלה, בעוד הדוכסות הגדולה של ליטא התאחדה עם ממלכת פולין באיחוד לובלין, והפכה להאיחוד הפולני-ליטאי ורכשה מנהיג נמרץ, סטפאן באטורי, אשר נתמך על ידי האויב הדרומי של רוסיה, האימפריה העות'מאנית (1576). כעת ממלכתו של איוואן נמחצה על ידי שתי המעצמות הגדולות של זמנו.

לאחר שמשא ומתן עם איוואן נכשל, סטפאן באטורי פתח בסדרה של מתקפות נגד נסיכות מוסקבה בשנים 1579-1581, מנסה לחתוך את ממלכת ליבוניה מהשטחים של נסיכות מוסקבה. במהלך המתקפה הראשונה שלו בשנת 1579, הוא כבש את פולטסק עם 22,000 גברים. במתקפה השנייה, בשנת 1580, הוא לקח וליקי לוקי עם כוח של 29,000 גברים. לבסוף, הוא התחיל את המצור של פסקוב בשנת 1581 עם צבא של 100,000 חיילים. נרבה באסטוניה נכבשה מחדש על ידי שבדיה ב- 1581.

שלא כמו שבדיה ופולין, פרידריך השני התקשה להמשיך את המאבק נגד נסיכות מוסקבה. הוא הגיע להסכם עם ג'ון השלישי בשנת 1580, הנותן לו את השליטה בדוכסות ליבוניה. מלחמה זאת תימשך מ-1577-1582.
נסיכות מוסקבה הכירה בשליטת הדוכסות הגדולה של ליטא בדוכסות ליבוניה רק ב 1582.
לאחר שמגנוס פון לייפלנד מת ב 1583, פולין פלשה לשטחים שלו בדוכסות קורלנד ופרידריך השני החליט למכור את זכויותיו לירושה. מלבד האי סארמאה, הייתה דנמרק מחוץ לאזור הבלטי עד 1585.
נכון ל-1598, דוכסות ליבוניה (1561-1621) חולקה לשלושה וויוודים לכל אחד מן האזורים צסיס, טרטו ופרנו.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איוואן מעריץ את אשתו השישית, ציור משנת 1875.
איוואן האיום הורג את בנו, ציור משנת 1835 מאת הצייר איליה רפין

צאצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא היה נשוי לשמונה נשים. מאשתו הראשונה היו לו שבעה ילדים, וביניהם, הבן איוואן, שנהרג בשנת 1581 ופיודור הראשון שירש אותו בתפקיד. מאשתו האחרונה נולד לו הבן דמיטרי, שנהרג בהיותו ילד בשנת 1591.

  • מאשתו הראשונה אנסטסיה רומנובנה:
  1. אנה איבנובנה
  2. מריה איבנובנה
  3. דמיטרי איוונוביץ
  4. איוואן איוונוביץ
  5. אודוקסיה איוואנובנה
  6. הצאר פיודור הראשון
  7. ואסילי איוונוביץ
  • ממריה נאגאיה:
  1. דמיטרי איוונוביץ
  • מאישה לא ידועה
  1. קסניה שסטובה (ייתכן)

בשנת 1581 איוון הכה את כלתו שהייתה בהריון מכיוון שהייתה לבושה לא צנוע, ייתכן והוא גרם לה להפלה. לאחר שנודע על כך לבנו התעורר ויכוח סוער בינו ובין אביו, וכתוצאה מכך איוואן הכה את בנו בראשו עם מקלו, וגרם למותו. אירוע זה מתואר בציור המפורסם של איליה רפין, איוואן האיום ובנו איוואן ביום שישי 16 נובמבר, הידוע יותר בשם "איוואן האיום הורג את בנו".

אומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איוון היה פטרון של האמנויות והיה משורר ומלחין רב כישרון. המזמור שלו לכבודו של פטרוס הקדוס וחלקים ממכתביו שימשו את המלחין הסובייטי רודיון שצ'דרין, ההקלטה פורסמה ב - 1988, לאות המילניום לנצרות ברוסיה, והייתה לדיסק הסובייטי הראשון.‏[5][6][7]

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

איוון מת משבץ בעת משחק שחמט עם בוגדאן בלסקי ב -28 במרץ 1584. עם מותו של איוואן, ממלכתו המתפרקת נותרה לבנו ויורשו הלא כשיר וחסר הילדים, פיודור הראשון, תקופה זו נקראת תקופת הצרות.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כס המלכות משנהב של הצאר איוואן הרביעי האיום של רוסיה

במאות שלאחר מותו של איוואן, היסטוריונים פיתחו תאוריות שונות כדי להבין טוב יותר את שלטונו, אך למרות התיארויות הרבות, לא ניתן להכחיש כי איוון האיום שינה את ההיסטוריה הרוסית וממשיך להתקיים בתרבות הפופולרית. המורשת הפוליטית שלו שינתה לחלוטין את מבנה השלטון הרוסי, המדיניות הכלכלית שלו תרמה לסופו של שלטון שושלת רוריק, והמורשת החברתית שלו ממשיכה להתקיים במקומות בלתי צפויים.

ניתן לטעון כי המורשת החשובה ביותר של איוון הייתה השינויים הפוליטיים שהוא חקק ברוסיה. בליבה של המהפכה הפוליטית הזו עומד התואר החדש של הצאר. על ידי כך שהוכתר לצאר, איוון העביר מסר לעולם ולרוסיה: הוא היה עכשיו השליט העליון האחד והיחיד, ועל רצונו לא יערערו. "התואר החדש היה מקביל לתואר המוחזק על ידי הקיסר הביזנטי. השם החדש לא רק איבטח את כס המלכות, אלא גם העניק לאיוון מימד חדש של כוח, הקשור קשר הדוק לדת. עכשיו הוא היה מנהיג "אלוהי" מונה לחוקק את רצון האל, טקסטים מהכנסייה תיארו מלכים בתנ"ך כ" צארים" ואת ישו כ "הצאר השמימי".

באמצעות התרחבות לתוך פולין (למרות מסע כושל), הים הכספי וסיביר, הקים איוואן תחום השפעה שנמשך עד המאה ה -20. כיבושיו של איוואן הציתו גם קונפליקט עם טורקיה שהוביל למלחמות רצופות. "הניצחונות של רוסיה הגבילו את הכיבושים הטורקים לאזורי הבלקן והים השחור, אף על פי שההתפשטות הטורקית המשיכה להטיל צל על כל מזרח אירופה"‏[8].

ההשתלטות על טריטוריה חדשה גרמה לתחילת יחסים עם אירופה, בעיקר באמצעות סחר. אף על פי שהקשר בין רוסיה ואירופה נותר מצומצם בשלב זה, הוא היה עתיד לגדול, ולאפשר את החלחול של האידאלים האירופים מעבר לגבול. פטר הגדול בהמשך יהפוך את רוסיה למעצמה אירופית, וקתרין השנייה תקדם את רוסיה להפוך למובילה באזור כולו.

חייו של איוואן האיום היו נושא למספר סרטים בתעשיית הקולנוע הרוסית, כמו "מותו של איוואן האיום" (מ-1909) וכן שני סרטים מפורסמים של הבמאי סרגיי אייזנשטיין (מ-1944) וסרטים כגון "האיום על רוס" מ-1992, "הצאר איוואן האיום" מאותה שנה וסרט הקולנוע "הצאר" מ-2009 וסדרת הטלוויזיה "איוואן האיום" מאותה שנה.

סטלין נהג לקרוא לו "מורהו" והרבה לקרוא את הביוגרפיה שלו, תוך כדי שהוא רושם הערות בשוליים.

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ History International Channel coverage, 14:00–15:00 EDST on 10 June 2008
  2. ^ Martin, 331
  3. ^ Pushkareva, Women in Russian History, 65–67.
  4. ^ Michael C. Paul, "המהפכה הצבאית ברוסיה 1550–1682", היומן של ההיסטוריה הצבאית 68 מס. 1 (ינואר 2004): 9–45, esp. עמ'. 20–22.
  5. ^ Иван IV Грозный / Родион Константинович Щедрин – Стихиры (Первый отечественный компакт-диск).
  6. ^ Raritet-CD.
  7. ^ Kuzin, Viktor. Первый русский компакт-диск.
  8. ^ Shrynnikov, Ruslan G. "Conclusion" in Ivan the Terrible, translated by Hugh F. Graham. Moscow: Academic International, 1975, 199.
שליטי רוסיה
נסיכי קייב | נסיכי ולדימיר | נסיכי מוסקבה | צארים של רוסיה | קיסרי רוסיה | שליטי ברית המועצות | נשיאי הפדרציה הרוסית
דניאל | יורי | איוואן הראשון "שק הכסף" | סמיון איוואנוביץ' | איוואן השני "האדום" | דמיטרי דונסקוי | וסילי הראשון | וסילי השני | איוואן השלישי "הגדול" | וסילי השלישי | איוואן הרביעי "האיום"
שליטי רוסיה
נסיכי קייב | נסיכי ולדימיר | נסיכי מוסקבה | צארים של רוסיה | קיסרי רוסיה | שליטי ברית המועצות | נשיאי הפדרציה הרוסית
איוואן הרביעי "האיום" | פיודור הראשון | בוריס גודונוב | פיודור השני | דמיטרי הכוזב הראשון | דמיטרי הכוזב השני | ואסילי שויסקי | מיכאיל הראשון | אלכסיי הראשון | פיודור השלישי | איוואן החמישי | פיוטר הראשון "הגדול"


הקודם:
ואסילי השלישי
צארים רוסיים הבא:
פיודור הראשון