9 עד 5 (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

9 עד 5אנגלית 5 ‏to ‏9) הוא סרט קומי אמריקאי משנת 1980 בכיכובן של ג'ין פונדה, לילי טומלין, דולי פרטון ודבני קולמן. הסרט עוסק במסע נקמה של שלוש נשים בבוס הסקסיסטי שלהן. הסרט גרף למעלה מ-3.9 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון שבו יצא לאקרנים בארצות הברית, והוא מדורג במקום ה-20 ברשימת סרטי הקומדיות הרווחיים ביותר, נכון ליוני 2011.

דולי פרטון, אשר מגלמת את אחת הנשים בסרט, שרה גם את שיר הנושא המפורסם "9 עד 5". השיר הגיע לראש מצעד בילבורד הוט 100, זכה בשני פרסי גראמי והיה מועמד לאוסקר בקטגורית השיר הטוב ביותר.

הסרט עובד לתוכנית טלוויזיה ולמחזמר שעלה בברודוויי בשנת 2009.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ודי ברנלי (ג'ין פונדה), עקרת בית אשר בעלה נוטש אותה לטובת המזכירה שלו, פוצחת עם גירושיה בקריירת מזכירות משלה, במסגרת תאגיד גדול. מכיוון שג'ודי מעולם לא עבדה, היא נלחצת מכל משימה פשוטה בעבודתה, כגון תיוק מסמכים, מענה לשיחות טלפון ובמיוחד שימוש במכונת צילום.

באותה החברה עובדת גם ויולט ניוסטד (לילי טומלין), אלמנה ואם לארבעה ילדים, שנמצאת בחברה מזה 12 שנים. ויולט מוצגת כעובדת חרוצה מאוד, שאינה מקבלת קידום בשל מעסיקהּ השוביניסט פרנקלין הארט (דבני קולמן), אשר בז לכל הנשים העובדות במחלקה.

מזכירתו האישית של הארט היא דורלי רודס (דולי פרטון), שנמצאת במצוקה מתמדת בעקבות הטרדות מיניות מצידו של הארט; הארט הצליח לשכנע רבים בחברה שהיא המאהבת שלו.

שלוש הנשים מתיידדות, ולאחר שהארט פוסח על ויולט בקידומה, השלוש נפגשות בבר מקומי לאחר שעות העבודה, ומפנטזות על מסע נקמה בהארט. ויולט מפנטזת, בדומה לסיפור שלגיה ושבעת הגמדים, על כך שתגיש להארט קפה מורעל. העלילה מסתבכת כשהן מאמינות שאכן הרעילו בטעות את הקפה של הארט. הן יוזמות תוכנית לטשטוש עקבותיהן, וחוטפות מבית החולים את מה שהן תופסות כגופתו של הארט. בדרך הן נתקלות במכשולים רבים: תאונת דרכים, שוטרים וצוות רופאים בעבודתם.

הארט מתגלה חי בבוקר שלמחרת, ומסתבר שהוא לא שתה את הקפה. ויולט, דורלי וג'ודי נשבעות לשכוח את אירועי אותו לילה, אך רוז העובדת במשרדן מאזינה לשיחתן בשירותים, ומספרת על כך להארט. כדי למנוע מהארט להזמין את המשטרה, הן חוטפות אותו ומחזיקות בו כבן ערובה. הן מסתירות את סיבת היעדרותו מרוז, ומנצלות של היעדרו כדי לבצע מספר שינויים בסביבת העבודה.

כשאשתו של הארט חוזרת מחופשה, הארט נמלט בחזרה למשרד. לפני שהשלוש נתפסות, מגיע יושב ראש ועד החברה לביקור במשרד, ומביע את שביעות רצונו מהשינויים שבוצעו. הוא מניח שהארט אחראי לכך ומציע לו תפקיד בסניף החברה בברזיל.

בסיום הסרט, ויולט מקבלת קידום לתפקידו של הארט; ג'ודי מתאהבת בנציג מכונת צילום; דורלי מתפטרת והופכת לזמרת קאנטרי; והארט נחטף על ידי שבט באמזונאס בברזיל.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ין פונדה - ג'ודי ברנלי
  • לילי טומלין - ויולט ניוסטד
  • דולי פרטון - דורלי רודס
  • דבני קולמן - פרנקלין הארט
  • סטרלינג היידן - ראסל טינסוורטי
  • אליזבט וילסון - רוז קית'
  • הנרי ג'ונס - מר הינקל
  • לורנס פריסמן - דיק ברנלי
  • מריאן מרסר - גברת הארט
  • ריין וודס - ברברה
  • נורמה דונלד - בטי
  • רוקסנה בונילה ג'יאניני - מריה דלגאדו
  • פגי פופ - מרגרט פוסטרץ
  • ריצ'רד סטאהל - מיד
  • ריי ווית' - אדי סמית'

שיר הנושא[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר "תשע עד חמש" בביצועה של דולי פרטון הפך לאחד מהלהיטים הגדולים ביותר של שנות ה-80. הוא דורג שבועיים ברציפות בראש המצעד של "בילבורד הוט 100" והיה מועמד למספר פרסים. ב-1981 זכה בפרס בחירת הקהל בקטגוריית שירי הנושא לסרטים, וב-1982 זכה בשני פרסי גראמי.

בטלוויזיה ובתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היווה השראה לסדרת טלוויזיה ששודרה בין השנים 1982-1983 וכן בין השנים 1986-1988. הסדרה לא זכתה להצלחה רבה. ב-2009 עלה מחזמר בשם זה בברודוויי, שזכה לפופולריות רבה.