Baker Street

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Picto infobox music.png
Baker Street
Disco de vinilo 45 RPM Baker Street Gerry Rafferty retouched.png
סינגל מאת ג'רי ראפרטי
מתוך האלבום City to City
תאריך יציאה 3 בפברואר 1978
תאריך הקלטה 1977
סוגה רוק
אורך 4:10 (גירסת הסינגל)
6:01 (גירסת האלבום)
6:23 (גירסת הרמיקס)
חברת תקליטים United Artists Records
כתיבה ג'רי ראפרטי
לחן ג'רי ראפרטי
כרונולוגיית סינגלים - ג'רי ראפרטי
Baker Street
‏(1978‏)
Night Owl
‏(1979‏)

Baker Street ("בֶּיְיקֶר סְטְרִיט, אנגלית: ’רחוב בייקר’) היא בלדת רוק שנכתבה ובוצעה לראשונה בשנת 1978, על ידי הזמר הסקוטי ג'רי ראפרטי. השיר הגיע לסגנות המצעד האמריקאי ולמקום השלישי במצעד הבריטי. הוא ידוע בקטעי נגינת הסקסופון שבו, שאותם ניגן רפאל רייבנסקרופט. לשיר יצאו גרסאות כיסוי רבות – המפורסמת בהן של להקת Undercover משנת 1992.

הרקע לכתיבת השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השיר הוא כשם הרחוב הנודע בלונדון. השיר נכלל באלבומו השני של ראפרטי "City to City", שיצא שלוש שנים לאחר שעזב את להקת Stealers Wheel – שנים שבמהלכן היה מצוי בסכסוך משפטי עם הלהקה ולא יכל להוציא חומרים חדשים.‏[1] באותה תקופה הִרבה בנסיעות בין בית משפחתו שבקרבת גלאזגו לבין לונדון, שם נערכו הדיונים המשפטים. בלונדון שהה פעמים רבות אצל מכר ברחוב בייקר. בספרו על התקופה אמר: "כולם תבעו את כולם, וכך יצא שביליתי זמן רב ברכבת הלילה מגלאזגו ללונדון בדרכי לפגישות עם עורכי דין. הכרתי בחור שגר בדירה קטנה ברחוב בייקר. נהגנו להעביר את הלילות בשיחה ובנגינה בגיטרה".(תרגום חופשי)[2]

שורות הבית האחרון בשיר מבטאות את שמחתו על פתרון הסכסוך.‏[3]

כשאתה קם משנתך, זהו בוקר חדש
השמש זורח, זהו בוקר חדש
שב אתה, שב אתה הביתה.

– (ממילות הבית האחרון, בתרגום חופשי)
Cquote1.svg

And when you wake up it's a new morning
The sun is shining it's a new morning
And you're going, you're going home

Cquote2.svg

הפקת השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר הופק על ידי ראפרטי ויו מרפי.‏[4] הוא כולל מספר קטעי סולו גיטרה וסולו סקסופון. קטע הסקסופון בן שמונה התיבות, המנוגן בידי רפאל רייבנסקרופט בין בתי השיר, הפך לסימן ההיכר שלו.‏[5] התכנון המקורי היה לשיר את קטע המלודיה, אך בעקבות ניסיון נגינה שלו בגיטרה הוחלט שלא לשיר בו. נגן הגיטרה איחר להקלטת השיר ורייבנסקרופט, ששהה באולפן לצורך הקלטת קטע סקסופון סופרן קצר, הציע לנגן את קטע הנגינה המפורסם באמצעות סקסופון אלט שנמצא עִמו במכוניתו.‏[3][5] בעוד ראפרטי טען כי הלחין את קטע הסקסופון, רייבנסקרופט טען כי לא קיבל קטע נגינה שלם וכי בנגינתו כלל גם קטעי בלוז ישנים. על נגינתו קיבל המחאה על סך 27 שלטענתו חזרה, ומלבד לתשלום זה לא קיבל תמלוגים נוספים.‏[6]

תחילה התקשו ראפרטרי ומרפי לשכנע את חברת התקליטים להוציא את השיר גם כסינגל.‏[7] השיר שהופיע לבסוף בגירסת הסינגל ונועד להשמעה בתחנות הרדיו, היה מהיר וקצבי יותר ממקבילו באלבום ובוצע בחצי טון גבוה יותר. על פי נתוני ה-BPI (ארגון "תעשיית הפונוגרפיה הבריטית") הסינגל נמכר בלמעלה מ-400,000 עותקים וזכה בשל כך למעמד של סינגל זהב.‏[8]

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר הוביל למה שכונה בבריטניה בשם "תופעת בייקר סטריט" – עלייה במכירות הסקסופונים ובשימוש בהם במוזיקת פופ מיינסטרימית ובפרסומות.‏[5]

בנוסף לתופעה זו נפוצה באי הבריטי בשנות ה-80 אגדה אורבנית שגרסה כי השחקן והמגיש בוב הולנס היה נגן הסקסופון בשיר. מקובלת הסברה כי מקורו של המיתוס במתיחה שהופיעה במגזין המוזיקה NME, אם כי ישנן השערות נוספות למקורו, ובהן הסברה כי מקורו ברייבנסקרופט עצמו.‏[9][10]

על פי הגיטריסט סלאש, נגינתו בשירה הידוע של להקת Guns N' Roses‏, "Sweet Child o' Mine", הושפעה מהשיר.‏[11]

באוקטובר 2010 ציין איגוד זכויות היוצרים האמריקאי BMI חמישה מיליון השמעות לשיר ברחבי העולם.‏[12]‏ 30 שנה אחרי צאת השיר המשיך ראפרטרי לקבל בגינו תמלוגים שנתיים של כ-80 אלף פאונד.‏[4]

גרסאות כיסוי והכרה בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'רי ראפטרי, המבצע המקורי של השיר

השיר זכה לגרסאות כיסוי רבות, המפורסמת שבהן היא זאת של להקת Undercover הבריטית משנת 1992. הביצוע המחודש היה ללהיטה הגדול של הלהקה ודורג במקום השני במצעד הסינגלים הבריטי לאותה שנה (מיקום גבוה מהביצוע המקורי).‏[13] ביצועים מוכרים נוספים הם של להקת הצלליות, של להקת פו פייטרס ושל חצוצרן הג'אז מיינרד פרגוסון.‏[14]

השיר זכה גם למספר מחוות בתרבות הפופולרית ובהן ביצועו בידי דמותה של ליסה באחד מפרקי משפחת סימפסון והופעתו בסרטים כמו סיפורו של ויל האנטינג וזודיאק. נגינת הסקסופון בשיר סומפלה בידי הרכב הדאנס הגרמני סקוטר לשירם "Nessaja", ששימש גם כשיר הנושא בסרט ברונו.

נגנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סקסופון - רפאל רייבנסקרופט
  • גיטרות - יו בארנס ונייג'ל ג'קינס
  • תופים - הנרי ספינטי
  • גיטרת בס - גרי טיילור
  • קלידים - טומי אייר
  • כלי הקשה - גלן לה-פלר
  • כלי מיתר - גרהאם פרסקט

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bruce Eder, Stealers Wheel biography, in Allmusic.com
  2. ^ Martin Chilton, Gerry Rafferty and his songs of alienation, Daily Telegraph, January 5 2011.
  3. ^ 3.0 3.1 Ken Emerson, Gerry Rafferty's 'Baker Street' Blues: Rolling Stone's 1978 Feature, Rolling Stone, August 24, 1978.
  4. ^ 4.0 4.1 Michael Gray, Gerry Rafferty obituary, 4 January, 2011. The Guardian.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Richard Ingham (1998), "Rock and the saxophone", The Cambridge companion to the saxophone, p. 156.
  6. ^ Martin Chilton, Gerry Rafferty's Baker Street: the story of the song, Daily Telegraph, January 5 2011.
  7. ^ Ben Cromer, Hugh Murphy Gets It Right With Gerry Rafferty, Billboard Magazine, June 12, 1993, p.66A.
  8. ^ על פי חיפוש באתר ה-BPI.
  9. ^ David Thair, HIGNFY Guest interview: Stuart Maconie, May 22, 2009. the BBC site.
  10. ^ News Magazine, Why do we think Bob Holness was the Baker Street saxophonist?, January 5, 2011. the BBC Site.
  11. ^ "The 100 Greatest Guitar Songs of All Time". Rolling Stone, May 28, 2008. מטמון ברשת.
  12. ^ 2010 BMI London Award Winners. October 5, 2010.
  13. ^ Chart Stats – Undercover – Baker Street
  14. ^ ראו גם רשימת גרסאות כיסוי באתר Allmusic.