פו פייטרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניכר כי נעשה שימוש בתרגום מכונה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פו פייטרס
Foo Fighters 2007.jpg
מידע כללי
מקור סיאטל, וושינגטון, ארצות הברית
שנות פעילות 1994עד היום
סוגה רוק אלטרנטיבי, פוסט-גראנג'
חברת תקליטים RCA Records, Capitol Records
חברים
דייב גרוהל
טיילור הוקינס
נייט מנדל
כריס שיפלט
פאט סמיר
חברים לשעבר
ויליאם גולדסמית'
פרנץ סטאהל

פו פייטרס (Foo Fighters) היא להקת רוק אלטרנטיבי מצליחה שהוקמה בשנת 1994 כפרויקט צדדי של אדם אחד על ידי דייב גרוהל, בעבר המתופף של להקת הגראנג' נירוונה, עוד בימיו בנירוונה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הלהקה ואלבום הבכורה - Foo Fighters[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחלתה של הלהקה עוד בימיו של גרוהל בנירוונה, אחת מהלהקות הגראנג' הידועות והמצליחות ביותר בשנות התשעים. גרוהל עוד כמתופף בנירוונה, כתב והקליט חומרים משלו אשר יצאו לאור בשנת 1992 בקלטת דמו מוערכת מאוד שאת כולה יצר בעצמו שנקראת Pocketwatch. כדי שהקלטת לא תקושר אליו הוא לא הוציא אותה תחת שמו אלא תחת השם Late! כאשר בקרדיטים נכתב רק דייב ג' במקום דייב גרוהל. זו הייתה למעשה ההתחלה האמיתית של הפו פייטרס. עם התאבדותו של סולן להקת נירוונה, קורט קוביין, הפסיקה הלהקה להתקיים. גרוהל חיכה מספר חודשים לפני שפתח בקריירה מוזיקלית משלו כדי לא לקשר בין תחילת הקריירה הזו להתאבדותו של קוביין ולאחר תקופה קצרה מאוד שבה אף שקל לפרוש מעסקי המוזיקה.

בשנת 1994, לאחר מותו של קורט קוביין והתפרקותה של נירוונה, גרוהל קיבל הצעות לעבוד עם אמנים שונים, אך מיד דחה אותן. במקום זה הוא נכנס לאולפני רוברט לאנג באוקטובר 1994 כדי להקליט 12 מתוך 40 השירים שכתב. עם קצת עזרה בגיטרה בשיר X-Static מהגיטריסט גרג דולי מלהקת The Afghan Whigs, גרוהל הקליט כמעט לגמרי בעצמו את השירים וניגן בכל הכלים בשירים. בסופו של דבר, גרוהל סיים להקליט את האלבום לאחר חמישה ימים בודדים.

גרוהל רצה להישאר אנונימי ולהוציא לאור את החומרים שלו תחת השם "Foo Fighters", שזה לקח את השם ממושג ממלחמת העולם השנייה שנקרא "Foo fighter", ששימש כשם לעצם בלתי מזוהה. גרוהל הקים להקה כדי לתמוך באלבום, ולאחר ששמע על התפרקותה של להקת Sunny Day Real Estate (שהייתה חתומה בחברת ההקלטות סאב פופ שבה גם נירוונה הייתה חתומה), צירף גרוהל את הבסיסט של הלהקה נייט מנדל והמתופף וויליאם גולדסמית'. גרוהל פנה גם אל הגיטריסט פאט סמיר שניגן עם נירוונה במופע האנפלאגד ובסיבוב ההופעות של אלבומם משנת 1993, In Utero. לבסוף נוסדה רשמית להקת Foo Fighters. גרוהל חתם על האלבום בקפיטול רקורדס, והוציא אותו לאור בחברת הקלטות חדשה משלו, "Roswell Records".

האלבום יצא לאור ביולי 1995 תחת השם Foo Fighters וכלל את הסינגלים "I'll Stick Around", "For All The Cows", "Big Me" ו-"This Is a Call", שיצא חודש לפני יציאת האלבום, ביוני 1995.

The Colour and the Shape[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996, גרוהל נכנס לסטודיו בוושינגטון עם המפיק גיל נורטון, כדי להקליט את אלבומה השני של הלהקה. גם באלבום הזה גרוהל כתב את כל השירים. כשההקלטות כמעט הסתיימו, דייב לקח אותן איתו ללוס אנג'לס כדי לסיים את חלקו בגיטרה ובשירה. גרוהל לא היה ממש מרוצה מההקלטות, וטען שצריך להקליט מחדש כמעט הכול. במהלך שהייתו בלוס אנג'לס, גרוהל הקליט מחדש את קטעי התופים בשירים. גולדסמית' טען שגרוהל לא סיפר לו על כך שהקליט מחדש את התופים, ועזב את הלהקה. גולדסמית' הוחלף על ידי טיילור הוקינס, שהיה באותו זמן המתופף של הזמרת אלאניס מוריסט בסיבוב ההופעות שלה. האלבום לבסוף יצא זמן קצר לאחר הצטרפותו של הוקינס תחת השם The Colour and the Shape, במאי 1997. האלבום כלל את הסינגלים "Monkey Wrench", "My Hero" ו-"Everlong". כמה חודשים לאחר יציאת האלבום, בספטמבר 1997, סמיר הודיע רשמית על עזיבתו והציג את המחליף שלו, פרנץ סטאהל, מקים להקת Scream, להקה שגם גרוהל ניגן בה עוד לפני שהיה בנירוונה.

There Is Nothing Left to Lose[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998, הלהקה נסעה לוירג'יניה, לביתו של גרוהל, כדי לכתוב שירים לאלבום הבא. גרוהל וסטאהל לא יכלו לשתף פעולה בכתיבת שירים, וזה היה נראה כאילו גרוהל ושאר חברי הלהקה הלכו בכיוון אחד וסטאהל הלך בכיוון אחר, כך אמר גרוהל למגזין "Kerrang!". גרוהל היה מוטרד מההחלטה לפטר את סטאהל, שהיה חברו מאז הילדות. לאחר פיטוריו, שאר חברי הלהקה עבדו במשך כמה חודשים בהקלטת האלבום השלישי באולפן הביתי של גרוהל. האלבום יצא תחת השם There Is Nothing Left to Lose, וכלל כמה סינגלים, מתוכם הסינגל "Learn to Fly", שהגיע לרשימת ה-100 הלוהטים של ארצות הברית.

לפני שחרור האלבום, נשיא חברת התקליטים "קפיטול" גארי גרש הוצא מהחברה. בעקבות עזיבתו של גארי, הלהקה עזבה את החברה וחתמה בחברת תקליטים אחרת, RCA Records.

לאחר הקלטת האלבום, הלהקה עשו אודישנים לגיטריסטים, ולבסוף בחרו גיטריסט אחד, כריס שיפלט, שהופיע בעבר עם הלהקה No Use for a Name, וכיום מופיע גם עם הלהקה Me First and the Gimme Gimmes.

One by One[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001, הלהקה החלה בהקלטת האלבום הרביעי שלה. לאחר ארבעה חודשים של הקלטה בסטודיו בלוס אנג'לס, חברי הלהקה חשבו שהאלבום לא נשמע טוב ושהוא לא כל כך יצליח במכירות. כשהאלבום לא הגיע לציפיות שלהם, גרוהל הלך לעזור ללהקה Queens of the Stone Age להשלים את אלבומם "Songs for the Deaf" שיצא בשנת 2002. פו פייטרס היו ממש על סף פירוק כשסיבוב ההופעות שלהם החל. גרוהל כינס מחדש את הוקינס, שיפלט ומנדל להופיע באוסטרליה. הוקינס וגרוהל חשבו על לנסות להקליט מחדש את One by One ולראות לאן הם יגיעו אחרי זה. הלהקה לבסוף הקליטה מחדש כמעט את כל האלבום בעשרה ימים באולפן הביתי של גרוהל.

האלבום הופץ באוקטובר 2002 תחת השם One by One, וכלל את הסינגלים "All My Life", "Times Like These", "Low" ו-"Have It All".

In Your Honor, סיבוב הופעות אקוסטי ו-Skin and Bones[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנה וחצי של סיבוב הופעות של האלבום One by One, גרוהל לא רצה למהר להוציא עוד אלבום, ורצה להתעמק בכתיבת שירים אקוסטיים, אבל בסופו של דבר זה הפך לדבר של כל הלהקה. הלהקה נסעה ללוס אנג'לס כדי להקליט את אלבומם החמישי, ובנתה שם אולפן שנקרא "Studio 606 West". גרוהל רצה שהאלבום יצא בשני דיסקים - דיסק אחד שיהיה כולו שירי רוק, ודיסק אחד שיהיו בו שירים אקוסטיים. האלבום יצא ביוני 2005 תחת השם In Your Honor, וכלל את הסינגלים "Best of You", "DOA", "Resolve", "No Way Back/Cold Day in the Sun" ו-"Miracle".

בשנת 2006 הלהקה החליטה לארגן סיבוב הופעות אקוסטי קצר בשביל הקיץ, שכלל את הגיטריסט הקודם פאט סמיר, שלאחר מכן הצטרף ללהקה כגיטריסט נוסף, פטרה היידן על כינור, דרו הסטר על כלי הקשה, ורמי ג'פי על קלידים. השירים שנוגנו היו בעיקר מ"In Your Honor", אך הלהקה גם ניגנה שירים פחות מוכרים כגון "Aint It the Life", "Floaty" ו-"See You". הלהקה גם ניגנה את השיר "Marigold", שיר במקור מ-Pocketwatch אבל ידוע גם כצד השני בסינגל "Heart-Shaped Box" של נירוונה.

בנובמבר 2006, הלהקה הוציאה את הדיסק הראשון שלה של הופעה חיה, שנקרא Skin and Bones, שכלל חמש-עשרה הופעות שצולמו במשך שלושה ימים בלוס אנג'לס. גם DVD של ההופעה הופץ, והכיל שירים שלא היו בדיסק הראשון.

Echoes, Silence, Patience & Grace ו-Greatest Hits[עריכת קוד מקור | עריכה]

להקלטת האלבום השישי שלה, הלהקה החליטה לפנות אל מפיק האלבום The Colour and the Shape, גיל נורטון, כדי להפיק את אלבומם השישי. האלבום יצא לאור ב-25 בספטמבר 2007 תחת השם Echoes, Silence, Patience & Grace. הסינגל הראשון מהאלבום, "The Pretender", הופץ לרדיו בחודש אוגוסט של אותה השנה, והיה במצעד שירי הרוק המודרניים של בילבורד במשך 18 שבועות. הסינגל השני, "Long Road to Ruin", הופץ בדצמבר 2007 יחד עם וידאו קליפ שביים ג'ס פרץ, לשעבר חבר להקת The Lemonheads.

בשנת 2008, הלהקה הייתה מועמדת לחמישה פרסי גראמי. הלהקה זכתה בפרס "אלבום הרוק הטוב ביותר" ובפרס "הופעת הרוק הכבד הטובה ביותר", על השיר "The Pretender". שאר הקטגוריות שהלהקה לא זכתה בהן היו "אלבום השנה", "שיר השנה" ו"הקלטת השנה" על השיר "The Pretender".

בנובמבר 2009, הלהקה שיחררה אלבום להיטים שנקרא Greatest Hits, שכלל שני שירים חדשים - "Word Forward" והסינגל "Wheels".

Wasting Light[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה החלה להקליט את אלבומה השביעי באוגוסט 2010 עם המפיק בוץ' ויג. ויג הפיק עם נירוונה, להקתו הקודמת של גרוהל, את האלבום האגדי Nevermind, וגם הפיק את שני השירים החדשים שהיו באלבום האוסף מ-2009. האלבום הוקלט במוסך של גרוהל תוך שימוש בציוד אנלוגי. פאט סמיר ניגן בכל שיר באלבום והפך שוב לחבר להקה.

הסינגל הראשון מהאלבום, שנקרא "Rope", יצא לאור ב-23 בפברואר 2011. 11 ימים לפני שחרורו של "Rope", העלתה הלהקה לעמוד היוטיוב שלה את השיר "White Limo" מאותו אלבום, יחד עם קליפ לשיר. בקליפ משתתפף למי קילמיסטר, הסולן והבסיסט של להקת מוטורהד.

האלבום הופץ תחת השם Wasting Light לקניה באינטרנט ב-11 באפריל, אחרי הופעת הלהקה בתוכנית היומית של ג'ון סטיוארט, ויום אחרי הופץ האלבום גם בדיסק.

סרט דוקומנטרי על ההיסטוריה של הלהקה, Back and Forth שזכה גם בגראמי, יצא לאקרנים ב-5 באפריל יחד עם מופע תלת מימד של האלבום Wasting Light. הלהקה גם הוציאה לאור אלבום קאברים, Medium Rare, ב-16 באפריל לזמן מוגבל בשביל ה-"Record Store Day".

ב-15 באפריל, הלהקה ניגנה את האלבום במלואו באולפן של דייב גרוהל "Studio 606" והעלתה את ההופעה ליוטיוב במלואה.

ב-2 ביוני הלהקה שיחררה קליפ לשיר Walk מהאלבום Wasting Light.

ב 12 בפברואר הלהקה זכתה בהופעת הרוק הטובה ביותר, שיר הרוק הטוב ביותר, אלבום הרוק הטוב ביותר,הקטע הטוב ביותר מקליפ וידאו ובהופעת ההארד רוק/מטאל הטובה ביותר בטקס פרסי הגראמי ה54. כמו כן הלהקה הייתה מועמדת לפרס אלבום השנה אך הפסידה לאדל

באוקטובר 2012 אחרי כשני עשורים שהלהקה פועלת הודיע גרוהל כי הם לוקחים הפסקה מסיבובי הופעות אך הלהקה לא מתפרקת.

בפברואר 2013 הודיע גרוהל כי הלהקה מתחילה לעבוד על אלבום חדש והוא מתוכנן לצאת במהלך שנת 2014.

Sonic Highways[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2013 החלה הלהקה לעבוד על אלבומה ה-8. אלבומה ה-8 של הלהקה הוקלט בצורה שונה ולא רגילה. גרוהל ביים את הסדרה התיעודית שלו למשך שנה וחצי ובמהלכה הקליטו חברי הלהקה כל שיר מהאלבום בסטודיו אחר בערים שונות. גרוהל הגדיר את סדרתו כ"מפה מוזיקלית של אמריקה". ב-10 בנובמבר יצא כאמור אלבומם השמיני של הלהקה, בהפקת בוץ' ויג, האיש מאחורי האלבום "Nevermind" של נירוונה, בה שימש גרוהל כמתופף. לכל שיר באלבום יש עטיפה שונה שמייצגת את אותה העיר שבה הוקלטו השירים.

חברי ההרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברים לשעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2009 - Greatest Hits
  • 2011 - Medium Rare

EPs[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2003 - DVD/EP
  • 2005 - Five Songs and a Cover
  • 2008 - Let It Die

אלבומי הופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2006 - Skin and Bones

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]