Candida albicans

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgCandida albicans
Candida albicans.jpg
מיון מדעי
ממלכה: פטריות
מערכה: Ascomycota
מחלקה: Ascomycetes
סדרה: Saccharomycetales
משפחה: Saccharomycetaceae
סוג: Candida
מין: Candida albicans
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Candida albicans

Candida albicans (קנדידה אלביקנס) הוא מין של שמר (פטרייה) דיפלואידי. C. albicans גורמת לזיהומים מזדמנים בבני אדם, לרוב בחלל הפה ובנרתיק. במצב פתוגני כפטרת, היא התגלתה כגורם חשוב בתחלואה ואף מוות במחלות כשל חיסוני (כגון איידס וסרטן).

הגנום של C. albicans[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו גורם פתוגני חשוב, הגנום של C. albicans נחקר רבות, ונעשו השוואות רבות בינו לבין שמרים נחקרים אחרים: שמר האפייה ושמר הביקוע. אחד המאפיינים המעניינים אשר נמצאו בגנום הוא ריבוי השינויים המבניים בכרומוזומים של C. albicans אשר יוצרים מגוון גנוטיפי רחב. אלה כוללים הרחבה וצמצום של מספר הרצפים החוזרניים, טרנסלוקציות כרומוזומליות, מחיקות וטריזומיה בכרומוזומים מסוימים. שינויים אלה גורמים גם לשינויים בפנוטיפ ובכך תורמים להסתגלות אבולוציונית של הפטרייה לתנאי סביבה משתנים.

זיהום קנדידה בנרתיק- candida vulvovaginitis[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיהום של קנדידה בנרתיק הינו תופעה שכיחה אשר אחראית לכשליש מהמקרים של vulvovaginitis (דלקת הנרתיק). גורמי הסיכון למחלה זו הינם בין היתר שימוש באנטיביוטיקה, אשר מפרה את האיזון בפלורה הטבעית של הנרתיק, סוכרת, נשאיות איידס, ונשים בהריון, בעיקר בטרימסטר השלישי ולקראת הלידה.

קנדידה מסוג אלביקנס גורמת לכ-80% מכלל זיהומי הקנדידה בנרתיק (קנדידה גלברטה וקנדידה טרופיקליס אחראיות ל-10% ו-5% מהזיהומים הקנדידיאליים, בהתאמה). באופן כללי, הקנדידה מצויה בנרתיק ומהווה חלק מהפלורה הנורמלית. חוסר איזון בפלורה למשל יגרום לזיהום קנדידיאלי כאמור לעיל.

סימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימפטומים הקשורים בקנדידה נרתיקית הינם הפרשת יתר וגינלית, אודם באזור הווגינה, גרד וצריבה, במיוחד בזמן מתן השתן, הפרעה בקיום יחסי מין ולעתים התפשטות סביב אזור פי הטבעת. המחלה אינה נחשבת למחלת מין, למרות שאפשר להדביק את בן הזוג על הפין (balanitis). מקובל לחלק את המחלה בהתאם לתדירותה: במרבית המקרים הזיהום אינו חוזר לאחר טיפול תרופתי, אך כ-10%-20% מהנשים לוקות בזיהומים חוזרים 3–4 פעמים ואף יותר במהלך שנה. במקרה של זיהומים חוזרים הפתוגן הנפוץ הוא קנדידה מסוג גלברטה ופחות קנדידה אלביקנס. במצב של זיהומים חוזרים ייתכנו סימפטומים נוספים הנובעים מהחלשת המערכת החיסונית על ידי הפטרייה: חולשה ועייפות, בעיות בעיכול, צינון וכאבי גרון, בעיות עור ועוד. הסימפטומים משתנים מאדם לאדם ויכולים להתפרש כסימפטומים של מחלה אחרת, ובדרך כלל מאובחנים כקנדידה לאחר שנפסלו יתר האפשרויות הסבירות. במקרה כזה על הטיפול בפטריה לכלול דיאטה אנטי-פטרייתית.

אחת השיטות לאבחון מהיר היא בדיקת קלקופלור.

וירולנטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וירולנטיות הינה מידת האלימות של הקנדידה, כלומר באילו גורמי אלימות היא משתמשת כדי להתרבות ולהיצמד לרקמה. לקנדידה יש מספר גורמי אלימות:

  • יכולת מעבר מצורת השמר לצורת קורים (למעט קנדידה גלברטה בה אין קורים).
  • הפרשת פרוטאינזות מסוג sap — אנזימים אקסוגניים.
  • יכולות היצמדות לרקמה.

בדיקת דם לאבחון קנדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקת דם לאבחון קנדידה היא בדיקת דם מהירה (rapid blood test), המבוססת על טכנולוגיה חדשנית ומאפשרת אבחון מדויק של מחלת הקנדידה במערכות הגוף השונות (סיסטמית), כמערכת העיכול, הנשימה, הנרתיק, והעור. הבדיקה מהירה ופשוטה לביצוע, ומאבחנת נוגדני IgG בדם לזנים הפתוגניים (תוקפניים) של פטריית הקנדידה כגון: candida albicans, candida glabrata, candida parapsiloiss, candida krusei. רמת הנוגדנים בדם מעידה על רמת הזיהום המערכתית של הפטריה. כל עוד הפטריה היא בגדר גבולות הנורמה, תגיב הבדיקה בתוצאה שלילית. האבחון, ביחד עם שקלול התסמינים מהם סובל המטופל, מאפשר לקבוע סוג הטיפול הדרוש ומשך הזמן הדרוש לטיפול.

בדיקת הדם לקנדידה פתרה לא מעט בעיות דיוק שהיו קשורות באבחון קנדידה. עד כה נהוג היה לאבחן את הקנדידה באמצעות בדיקות משטח מקומיות, אשר לא בהכרח מעידות על בעיה רב מערכתית וכן באמצעות בדיקת צואה, הלוקה לעתים ביכולת דיוקה. דבר זה נובע מאופיה של הפטריה להיצמד בחוזקה אל דופן המעי ולתת בשל כך מופע חלקי בלבד בצואה עצמה.

בדיקת הדם נעשית באמצעות לקיחת טיפת דם קטנה מקצה האצבע (סרום ופלזמה). תוצאות הבדיקה מתקבלות תוך כ-10 דקות. הבדיקה מאושרת על ידי משרד הבריאות בישראל גם כבדיקה עצמית ביתית (OTC).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איתי נבו, מחקר ישראלי: רבייה מינית מסייעת לפטריה מסוכנת לפתח עמידות לתרופות, המאור הקטן, רשת ב', פברואר 2013

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.