אדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בן אדם)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgאדם נבון מודרני
Men montage.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: פרימטים
על־משפחה: הומינואידים
משפחה: הומינידיים
שבט: הומיניניים
סוג: אדם
מין: אדם נבון
תת־מין: אדם נבון מודרני
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Homo sapiens sapiens
גולגולת של אדם (משמאל) לעומת גולגולת של אורנגאוטן
ולדימיר פוטין - אחד האנשים המשפיעים ביותר היום
אישה ושימפנזה. אבות האדם התפצלו לפני מיליון שנה מהשימפנזה
זיגמונד פרויד מהחשובים שבחוקרי נפש האדם
כלבי שלג גוררים מזחלת. האדם הוא החיה היחידה שמבייתת חיות אחרות כלומר: עושה אותם לשונים עקב קרבתם אליה

אדם או אדם מודרני הוא מין או תת-מין של יונקים השייך למשפחת ההומינידים, והיחיד מהסוג Homo ששרד עד ימינו; לפי חלוקה אחת הוא שייך לתת-המין אדם נבון מודרני (Homo sapiens sapiens), ולפי חלוקה אחרת הוא מהווה מין הקרוי אדם נבון (Homo sapiens). חלוקות אלה והפופולריות שלהן מושפעות בעיקר מממצאים על הקשר בין האדם המודרני לאדם ניאנדרתלי. האדם נמצא כיום בכל היבשות, והוא חי דרך קבע בכולן למעט אנטארקטיקה. האדם נחשב למין מהנדס סביבה שמשנה את סביבתו ואת אזור מחייתו כך שיתאימו לצרכיו.

את האדם מכנים גם "בן-אדם" או "בן-אנוש", ועל מנת לאפיין את תכונותיו אומרים שיש לו תכונות "אנושיות". המילה אדם משמשת הן לתיאור הטקסון, הן לתיאור פרט בודד של אדם מודרני והן לתיאור התרבות האנושית. בהקשר זה, פרהיסטוריה מציינת את תולדות האדם עד המצאת הכתב והיסטוריה מציינת את תולדותיו מהמצאת הכתב עד ימינו.

נכון לאפריל 2014 יש בכדור הארץ כ-7.2 מיליארד בני אדם, כאשר השפות הנפוצות ביותר כשפת אם הן סינית מנדרינית (13.22%), ספרדית (4.88%) ואנגלית (4.68%).[1]

תכונות אנושיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כל יצור חי, תכונות האדם, לרבות התנהגותו מושפעות מגורמים תורשתיים ומגורמים סביבתיים (כגון גורמים חברתיים). התחום העוסק בחקר תפוצות האדם נקרא אנתרופולוגיה. חקר הנפש והתנהגותו של האדם נקראת פסיכולוגיה. סוציולוגיה עוסקת בהתנהגותו החברתית של האדם, ואתנולוגיה עוסקת בתרבות והאמונה של האדם. בנוסף לזאת, גוף האדם נחקר יותר מאשר גופם של יצורים חיים אחרים בביולוגיה ובמדעי הרפואה. כל המחקר נעשה על ידי האדם עצמו, כלומר, האדם חוקר את עצמו.

ניתן לייחס לאדם מספר תכונות מאפיינות. חלק מהתכונות מופיעות בלא ספק גם אצל בעלי חיים אחרים. יש חוקרי בעלי חיים, כמו טמפל גרנדין שטוענים שאם נחפש היטב, סביר שנגלה שכל תכונה אנושית בודדת מצויה גם אצל בעל חיים אחר כל שהוא ומה שבעצם מייחד את האדם הוא צירוף כל התכונות האלה.

  • לאדם יכולת למידה מפותחת של החוקיות על פיה פועל העולם. חלק ניכר מן הלמידה, ההופך אותה לשונה מהלמידה הנפוצה בעולם החי, היא רכישת מידע תאורטי רב, הזכור בתבניות זיכרון כלליות וניתן להשלכה על מגוון רחב של מצבים. המידע האנושי מסוגל להתייחס לעצמו כאל אובייקט ולא רק למצבים במציאות, על ידי תהליך הפשטה, תפיסת אובייקטים מופשטים. לדוגמה: אדם מסוגל להתייחס למונחים תאורטיים כלליים כמו חופש, כסף, לוגיקה וצדק, שהם בזכות עצמם אגורים כמידע תאורטי, להשוותם זה לזה ולהתייחס אליהם כאל אובייקטים, למידע.
  • לאדם יכולת חברתית מפותחת. האדם מסוגל ליצור שימוש מוסכם בסמלים, המאפשרים לו לקיים מערכת תקשורת חברתית מורכבת ביותר, החורגת ממטרותיה האופרטיביות. השימוש בסמלים יוצר לאדם תרבות, על בסיסה הוא מקיים את חשיבתו, בתהליך הנקרא חינוך.
  • התרבות והיכולת להתייחס לתבניות מידע כאל אובייקטים בעולם, מייצרות את היכולת האנושית לקיים עולם רוחני. העולם הרוחני מכיל התייחסות לעולם המורכב מיסודות שאינם פיזיים, כמו, השכלה, אמונה, חוק ונורמה, זהות וכו'. חקר העולם הרוחני של האדם נקרא פסיכולוגיה.
  • לאדם יכולת שימוש בשפה מילולית על מנת לתקשר עם בני אדם אחרים, כלומר, יכולת שימוש בסימנים שונים (שהעיקריים בהם קוליים, כתובים וסימני תנועות) קבועים ומוסכמים חברתית, אותם אפשר לצרף לתחביר בעל משמעות. לשפה המילולית מצטרפים סימנים שונים המרחיבים אותה (תמרורי דרכים, סימנים תעשייתיים וכדומה).
  • בזכות התרבות והשפה, לאדם יכולת עיצוב סובייקטיבית של אמונה בעולם ערכים, הקובע את מטרותיו, שאיפותיו, והגורמים במציאות להם הוא מייחס חשיבות, ברמתם הרוחנית. כחלק בלתי נפרד מקיומם של ערכים, מסוגל האדם למצוא את ביטויים של הערכים בו הוא מאמין בחייו החומריים. הגדרת עולם ערכי רוחני מהווה חלק ממונח האמת, כלומר- מבחינת האדם ערכיו הם יסודות מכוננים של הקיום.
  • לאדם יכולת רגשית גבוהה, כלומר- יכולת לחוות את המציאות על ידי רגשות (אהבה, עצב, שמחה, כעס וכו'), באופן לא תכליתי-רציונלי, אף כי לרוב שימוש ברגשות הנו, אובייקטיבית, תכליתי ורציונלי באופן עקיף, וזאת בניגוד לתחושות (כאב פיזי, רעב, עייפות, וכו'), שהן תכליתיות ורציונליות. רגשות הם סובייקטיביים, ואינם ניתנים לכימות, אך משמשים כאובייקטים במציאות האנושית.
  • לאדם יכולת חברתית לשלב הסמלה ורגש באופן מסוים היוצר אובייקט התייחסות שאינו כלי אלא ישות עצמאית, המבטאת על ידי הסמלה חלק מעולם הרגש של בני האדם המעורבים בה. אובייקט שכזה נקרא יצירת אמנות.
  • לאדם יכולת לארגן מידע אובייקטיבי באופן חברתי, כלומר, יכולת של החברה האנושית לנסח חוקים מוחלטים בהם מסביר האדם את חוויותיו, וחוזה את התנהלותן. חוקים אלו מהווים גם הם חלק ממונח האמת (כלומר- גם הם יסודות מכוננים של הקיום), חלק המתקרא מדע ובהגדרתו הרחבה, הכוללת מטאפיזיקה.
  • לאדם יכולת חברתית לנסח חלק מהמידע האובייקטיבי על ידי תפיסת תכונות רוחניות בטבע באופן שאינו נתפס ישירות על ידי החושים (כגון, שדים, אלים, גורמי טבע בעלי תכונות אנושיות וכו'). תפיסה זו, השייכת לתחום המטאפיזיקה, יוצרת בשילוב עם עולם ערכים תואם את הדת.
  • לאדם יכולת לייצר כלים, כלומר: לעבד את הטבע בצורה היוצרת עצמים מלאכותיים, שאינם תוצרי תהליכים גאולוגיים שונים או חלקי גוף המשמשים את בעל הגוף. עצמים אלו מפתחים את היכולות הגופניות הטבעיות של האדם, ומתווכים בינו ובין השגת מטרותיו (לדוגמה: כלי חקלאות מתווכים בין הצמחים הנאכלים לבין האדם הניזון מהם) כלים אלו יכולים להיות חפצים (את, מכונית, חרב וכו') או ארגון מחדש של גורמים טבעיים (בניין, שדה וכו'). ייצורם ושימושם של כלים מתקרא טכנולוגיה. (אם כי נצפו חיות שיש להם יכולת פרימיטיבית ליצור כלים, כמו קופי שימפנזה ועורבים מזן מסוים). בניגוד לרוב החיות האחרות המייצרות כלים, האדם מייצר כלים בעזרת כלים.
  • לאדם יכולת לנסח באופן חברתי חלק מן האמת כך שיוכל לעשות בה שימוש אופרטיבי. הניסוח, השימור, והשימוש במידע אובייקטיבי על ידי החברה על מנת לשפר את התועלת אותה מפיק האדם מן הכלים, נקראים מדע יישומי והנדסה.
  • לאדם היכולת להתעלות מעל עצמו ולהתבונן מבחוץ על קיומו האישי ברפלקציה, כאילו היה אדם זר.
  • לאדם יכולת הומור והיכולת להתבדח ולצחוק בשל מצב מסוים או סיפור בדיחה.
  • לאדם יש מצפון שעיקרו ביכולת לחוות רגשי אשמה בשל מעשה, שלתפיסתו של האדם הוא רע או שתוצאותיו היו רעות.
  • לאדם יש יכולת מפותחת ביותר לביית חיות ולתרבת צמחים.

מוצא האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצא האדם בדתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב הדתות גרסאות שונות לגבי מוצא האדם.

ביהדות ובנצרות על פי הכתוב בספר בראשית מוצאו של האדם הוא בידי האל הבורא, שבורא אותו בצלמו, "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א כז), ואשר יוצר אותו מהאדמה ונופח בו נשמת חיים, "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב, ז). גם באסלאם ישנו תיאור דומה, שבו האדם נוצר מחימר ולאחר נתינת צורה לו נפח בו האל מנשמתו (סורה 32, 6, 8).

על פי המיתוס הבבלי אנומה אליש, האלים שניצחו את המפלצת תיאמת יצרו את האדם מגופתו של קִינְגוּ‏ - משרת של תיאמת.

במיתולוגיה המצרית, האלים הילדים, שו אל האוויר ותפנוט אלת הערפל והלחות הלכו לאיבוד בטיול. אתום אביהם האל הבורא דאג להם ושלח את עינו רואת-הכל כדי לחפש אחריהם. כששבו הביתה, התרגש אתום והחל לבכות משמחה. דמעותיו טפטפו על האדמה והפכו לאדם הראשון.

במיתולוגיה הכנענית בראשית היו הרוח, הכאוס (תוהו ובוהו), התהום והרקק. בשלב מסוים נולדה והתלקחה ה"חמדה" וה"תשוקה", שהיא "ראשית התהוות כל הדברים". ב"רוח" אל ה"ראשית", אל ה"כאוס", ומזיווגם נולד "מוֹת", ממנו נתהוו כל הברואים, ובהם האדם. אגדה כנענית אחרת מספרת שבראשית היו הזמן, החמדה והערפל. מזיווג ה"חמדה" עם ה"ערפל" נולדו ה"אוויר" וה"רוח", מהם נוצרה "הביצה" - היא ה"ביצה הקוסמית", או "ביצת העולם", ממנה נבראו כל הברואים.

בריאת האדם, על פי המיתולוגיה היוונית, מיוחסת לרוב לפרומתאוס, הטיטאן. במשלי איזופוס פרומתאוס מוזכר מספר פעמים בתור בורא האדם, אם כי במקרה אחד מוזכר דווקא זאוס בתפקיד זה. לפי גרסאות מסוימות, פרומתאוס הוא זה שברא את גוף האדם אבל האלה אתנה היא זו שהעניקה להם נשמה.

על פי המיתולוגיה של שבט האינקה האינדיאני, האל הבורא היה וירקוצ'ה, אשר ברא תחילה עולם ללא שמש, ירח וכוכבים. תחילה הוא גילף באבן יצורים ענקיים, אך החליט להרוס אותם, כיוון שחשש מפניהם. במקומם הוא יצר יצורים יותר קטנים- בני האדם, אך כעבור מספר שנים, גם אותם הוא השמיד, כיוון ששכחו אותו. אחרי החורבן הגדול, ניגש וירקוצ'ה שוב למלאכה, והפעם, קודם ליצירת האדם, הוא ברא אור, שמש, ירח וכוכבים. שוב הוא גילף בני אדם מתוך הסלע, והפעם הוא הוסיף אליהם גם את בעלי החיים. לאחר הבריאה, הצהיר וירקוצ'ה בפני בני האדם שהוא האל הבורא וכי אותו יש לעבוד לנצח ונעלם אל תוך הים.

מוצא האדם על פי המדע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אבולוציה של האדם

צ'ארלס דרווין, בספרו מוצא האדם מ-1871, היה הראשון לטעון כי האדם לא נוצר כמו שהוא, אלא נוצר תוך התפתחות אבולוציונית, מיצור שנכחד, אשר היה אב קדמון לאדם ולקופי האדם.

במחקרים שנעשו מאוחר יותר, הוכח כי הדי-אן-איי של האדם דומה מאוד לדי-אן-איי של כל קופי האדם ובמיוחד לזה של השימפנזה. משערים שההיפרדות בין הענף שממנו התפתח האדם ובין שאר קופי האדם התרחש לפני 7 עד 5 מיליון שנים. מאובנים של הומינידים שהתגלו ביבשת אפריקה מצביעים על כך שהסוג Homo החל להתפתח מהסוג אוסטרלופיתקוס לפני כ-2 מיליון שנה.

בני הסוג Homo שהתפתחו באפריקה הם אוכלי כל שידעו להכין כלים והשתמשו בהם באופן נרחב ביותר. המין הומו ארקטוס היה בן הסוג Homo הראשון שיצא מחוץ לאפריקה. הוא היה גם הראשון שהשתמש באש באופן נרחב לצורכי חימום, הגנה ותזונה.

לפי עדויות גנטיות מקורו של האדם הנבון, ההומו סאפיינס, שהתפתח מהומו ארקטוס, באפריקה. במשך תקופה מסוימת הוא התקיים במקביל לאדם הניאנדרתלי, שנכחד לפני כ-28 אלף שנים.

החל מלפני 49 אלף שנה ועד ימינו האבולוציה של בני האדם הייתה כמעט כולה תרבותית, ולא ביולוגית.[2]

מיוקן פליוקן פלייסטוקן שימפנזה שימפנזה מצוי שימפנזה ננסי גורילה גורילה פראנתרופוס סהלאנתרופוס צ'אדנסיס אורורין טוגננסיס ארדיפיתקוס רמידוס אוסטרלופיתקוס אדם (סוג) אדם ניאנדרטלי אדם ניאנדרטלי אדם מודרני אדם מודרני הומו ארקטוס הומו הביליס ארדיפיתקוס קדבה אוסטרלופיתקוס אפריקנוס אוסטרלופיתקוס אנמנסיס אוסטרלופיתקוס אפרנסיס אוסטרלופיתקוס גרהי הומו פלורסיינסיס הומו היידלברגנסיס הומו אנטקסטור קניאנתרופוס פלטיאופוס הומו גאורגיקוס הומו ארגסטר הומו רודולפנסיס אוסטרלופיתקוס בהרלגזלי פרנתרופוס אתיופיקוס פרנתרופוס בויזאי פרנתרופוס רובוסטוס
לוח זמנים של שושלת האדם על פי מיני הומינידים מאובנים (פסים כהים). המינים מסודרים אנכית על פי דמיון כללי ביניהם, אך קשה לקבוע במדויק איזה מין התפצל מאיזה מין אחר. מינים שמהם נמצאו מאובנים רבים יותר מסומנים בפסים יותר רחבים אנכית. העץ הפילוגנטי (ירוק) משחזר את יחסי הקרבה ותאריכי הפיצול על פי רצפי הגנום של אדם מודרני, שימפנזה מצוי, שימפנזה ננסי, גורילה ואדם נאנדרטלי (מיצוי דנ"א מעצמות מאובנות).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]