פטריות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פטרייה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgפטריות
Fungi collage.jpg
מיון מדעי
על־ממלכה: איקריוטיים
ממלכה: פטריות
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Fungi
פטריות על גזע עץ ביער בן שמן
פטריה שצמחה מתחת לשורש של עץ

פטריות (שם מדעי: Fungi) הן אורגניזמים איקריוטיים המעכלים את מזונם מחוץ לגופם, וסופגים את הרכיבים התזונתיים מהמזון המפורק אל תוך תאיהם.

הפטריות, יחד עם החיידקים ההטרוטרופים ופרוטיסטים שונים, מרכיבות את קבוצת המפרקים של הביוספרה. הן רקיבות ברובן (ניזונות מחומר אורגני לא חי) וחלקן טפילות (נזונות מרקמותיו של יצור חי). מרבית הפטריות הן רב-תאיות, אך ישנן פטריות בנות תא אחד בלבד, כדוגמת השמרים.

קיימים בעולם למעלה ממאה אלף מיני פטריות. ניתן למצאן באוויר, במים, באדמה ובמזון, ואף קיימות פטריות הזוהרות בחושך. התחום בביולוגיה העוסק בפטריות נקרא מיקולוגיה.

מבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפטריות הרב-תאיות מחזור חיים הכולל שלב הפלואידי ודיפלואידי. השלב ההפלואידי הוא בדרך כלל הדומיננטי, הוא מתחיל בנבג שנובט ומתפתח לקור, המורכב משרשרת תאים המשתפים את הציטופלסמה שלהם ובכך מאפשרים תנועה יעילה של נוזלים ומומסים באורכו של הקור. הקור מתפצל ומתפתח לתפטיר, מבנה המזכיר שורשי צמחים.

ניתן למצוא פטריות בסביבות מחיה שונות. אם כי רוב הפטריות צומחות ביבשה, יש פטריות הצומחות במים. רוב הפטריות מתקיימות בטווח טמפרטורות של 10-35 מעלות צלזיוס, אולם ניתן למצוא פטריות בטמפרטורות שמתחת ל-0 ובטמפרטורות של 60 מעלות. רוב הפטריות מעדיפות לחות גבוהה אולם יש כאלו המתקיימות אף בתנאי יובש קשים.

טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר, הפטריות סווגו כצמחים, אולם הפטריות אינן צמחים אמיתיים מכיוון שהם יצורים הטרוטרופיים (צורכים פחמן מתרכובות אורגניות שאחרים יצרו ולא מייצרים אותן בעצמם כמו צמחים הנעזרים בתהליך בעזרת פוטוסינתזה). הפטריות שונות גם מבעלי חיים שמעכלים את מזונם באופן פנימי. כמו כן יש לפטריות מאפיינים נוספים שמייחדים אותן מיצורי ממלכות אחרות: הן מייצרות תפטיר ודפנות תאיהן מחוזקות בכיטין.

מסיבות אלו, הפטריות מסווגות היום כממלכה בפני עצמה, ממלכת הפטריות. חלוקה מקובלת של ממלכת הפטריות היא ל:

  1. פטריות אמיתיות (Eumycota) כמו ה-Neurospora
  2. רירניות (Myxomycota).

מבחינה טקסונומית נחלקות הפטריות האמיתיות למספר מערכות:

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטריות מורכבות מגוף רבייה, העשוי מתפטיר אשר מורכב מקורים (hyphae).

"אש השועל": פטריות מאירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטרייה מהמין Panellus stipticus, מפיקה את הזוהר המכונה "אש השועל".
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אש השועל

"אש השועל" (מוכרת גם בשמות "זוהר הפיה ו"אש הפיה") היא תופעת טבע שבה מפיקים מיני פטריות מסוימים אור עמום בגווני ירוק וכחול. זו מופקת מהריקבון העצים עליהם הן שוכנות (הן מופיעות גם על גבי הקרקע או גזעים ישנים באזורים הלחים של היער). אש השועל מופיעה ביער כאשר מזג האוויר מתקרר עם בוא הסתיו (אצל רוב המינים).

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטריות שונות מקיימות שתי צורות של רבייה, רבייה זוויגית (מינית) ואל זוויגית. חלקן מקיימות רק צורה אחת של רבייה ורובן מקיימות את שתי הצורות. צורת הרבייה נקבעת לרוב על פי הקבוצה אליה שייכת הפטרייה ועל פי תנאי הסביבה.

רבייה אל-זוויגית מתבצעת באמצעות נבגים מסוג conidia, הנוצרים על קורים, (קורי גוף רגילים או קורים מיוחדים).

ברבייה זוויגית, קור אחד, שנסמנו באופן אקראי קור מסוג +, נפגש עם קור מסוג - (יש הבדל בין הקורים, אך מכיוון שהוא אינו מורפולוגי, נהוג לסווגם באופן אקראי). הקורים מתאחים לקור אחד בעל שני סוגי גרעינים (אחד מכל קור מקורי; הגרעינים הם, כאמור, הפלואידיים), מהקור מתפתח מנבג (גוף יוצר נבגים), שבפטריות הבסיסה הוא הפטרייה המוכרת לכולנו. הגרעינים מתאחים אך ורק בתאים המצויים בראש המנבג, העתידים לעבור מיד אחרי כן מיוזה ולהתפתח לנבגים חדשים.

נבג "הנופל" מהדפים (באזידיוספרה) מוציא קור ראשוני רב תאי הפלואידי (בעל סט כרומוזומים יחיד), כששני קורים נפגשים ומתרחשת פלאזמוגמיה (איחוי ציטופלזמות) נוצר קור משני, דו קריוני (בעל שני גרעינים). בסביבה לחה ייווצר במהרה תפטיר מפותח ואף גוף פרי (ספוריוקרפ) שכל תאיו דו קריוניים. בתאי הבסיסה (בעלי שני הגרעינים) שיתפתחו בדפי הכובע של גוף הפרי שנוצר תתרחש מיוזה (חלוקת הפחתה), ועקב כך יתקבלו 4 תאים הפלואידים. לאחר נדידת הגרעינים והתפתחות מבנה דמוי עוקץ (sterigamata), שבקצהו הבזידיוספרה שיכולה כעת להתפזר, יוכל המחזור להתחיל מחדש.

אופורטוניסטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק כ-50-60 סוגים של פטריות חיות עם האדם בסימביוזה, ממש בתוך גופו או עליו. קבוצה מצומצמת זו של פטריות מחולקת לשלוש תת-קבוצות: שמרים, עובשים ודרמטופיטים.

פטריות אלו, החיות עם האדם בסימביוזה, הן אוֹפּוֹרטוּניסטיות: בדרך כלל הן אינן מזיקות לבריאות, אולם כשנפגעת המערכת החיסונית של האדם או נחלשת מסיבה כלשהי (למשל - עקב נטילת אנטיביוטיקה ופגיעה בחיידקים ה"טובים" המאזנים את כמות הפטריות), עלולות הפטריות להתרבות יתר על המידה ולפגוע במקומות שונים בגוף. הפטרייה קנדידה אלביקנס, לדוגמה, משגשגת בעיקר לאחר נטילת אנטיביוטיקה.

פטריות והאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטריות מיובשות

פטריות רבות משמשות את האדם:

  • פטריות מועילות לצמחים רבים וכן לגידולים חקלאיים.
  • ישנן פטריות המשמשות לפירוק חומרים מזיקים.
  • השימוש הנפוץ והפשוט ביותר הוא למאכל. פטריות מהסוג הצומח ביערות, בין אם מקורן ביער או כגידול חקלאי, נקטפות ונאכלות באופן ישיר על ידי האדם, ומשמשות מרכיב חיוני במזונות רבים, כגון מרקים, רטבים ומוצרי מאפה (כגון פיצות).
  • מוסיפים פטריות למאכלים כתבלינים
  • פטריות משמשות בתעשיית המזון. השמרים, למשל, מפיקים אנרגיה באמצעות תסיסה כוהלית, בה מתקבלים שני תוצרים סופיים: אתנול, אשר נמצא בכל המשקאות האלכוהוליים, ופחמן דו-חמצני, המשמש להתפחת הבצק באפיית לחם ומוצרי מאפה אחרים. עובשים, אשר מעידים בדרך-כלל על התיישנות וריקבון של מזון, מצורפים למרות זאת לגבינות רבות ומקנים להן טעם ייחודי.
  • פטריות מרפא: פטריות משמשות כמקור לתעשיית התרופות, בייחוד תרופות אנטיביוטיות.

לעומתן יש פטריות שהאדם רואה כמזיקות:

  • פטריות מסוימות הן רעילות לאדם ואכילתן עלולה לסכן חיים.
  • פטריות מתפתחות על מזונות וגורמות לשינוי טעמם (לרוב לרעה) ולעתים אף הופכות אותו לרעיל.
  • פטריות מסוימות הגורמות להזיות רבות עוצמה (פטריות הזיה), רשומות בפקודת הסמים המסוכנים במדינות רבות כאסורות, ומוגדרות כסם מסוכן.
  • פטריות שונות גורמות לנזקים בצמחים, כגון קימחון, פייחת, בוטריטיס ועוד, ועלולות לפגוע ביבולים חקלאיים.

הפטריות ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפטריות מוזכרות בתלמוד ביחד עם הכמהין. חכמי התלמוד עמדו על כך שהפטריות אינן צמחים, ולפי הגדרת הגמרא הן דבר ש"אינו נזרע ומצמיח"‏[1] ואינו יונק מהארץ, אלא מהאוויר.‏[2] מסיבה זו הן אינן חייבות בתרומות ומעשרות[1] וברכתן "שהכל נהיה בדברו"[3], שלא כצמחים שברכתם "בורא פרי האדמה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 תלמוד ירושלמי, מסכת מעשרות, פרק א', דף ב' עמוד א', הלכה א'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, פרק ז' דף נ"ה עמוד ב': "אמר אביי: מירבא רבו מארעא מינקי לא ינקי מארעא. והא על דבר שאין גדולו מן הארץ קתני? תני: על דבר שאין יונק מן הארץ".
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ עמוד ב.