Ein feste Burg ist unser Gott, רי"ב 80

Ein feste Burg ist unser Gott (גרמנית: "מבצר איתן אלהינו") היא קנטטה דתית, כוראלית, מאת יוהאן סבסטיאן באך. הקנטטה נכתבה במסגרת משרתו בלייפציג עבור יום הרפורמציה החל ב-31 באוקטובר, ובוצעה לראשונה בין השנים 1735 – 1740.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרקים הראשון, השני, החמישי והשמיני, הם כל ארבעת בתי המנון מאת לותר, והקנטטה נושאת כותרתו^[1]. ואילו הפרקים השלישי, הרביעי, השישי והשביעי חוברו על ידי סלומון פרנק (Salomon Franck).

ראשית סיפורה של רי"ב 80 בקנטטה האבודה – Alles was von Gott geboren, רי"ב 80a. עם זאת, ידוע כי גם הלברית לקנטטה זו חוברה על ידי סלומון פרנק. היא הולחנה עבור יום ראשון השלישי אחרי תחילת תקופת התענית ובוצעה לראשונה ב-15 במרץ 1715.

בין השנים 1728 – 1731 עיבד אותה באך לקנטטה רי"ב 80b במסגרת משרתו בלייפציג עבור יום הרפורמציה. מקנטטה זו שרד רק קטע מהפרק הראשון, וגם מילותיו הן הבית הראשון של ההמנון הלותרני: ”Ein feste Burg ist unser Gott”. יחד עם העובדה שרי"ב 80b ורי"ב 80 נכתבו עבור אותו המועד, ניתן להסיק כי לברית השתיים משותפת אם לא זהה לחלוטין.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנטטה כתובה לסופרן, אלט, טנור, בס, מקהלה, שני אבובים, שני אבובי ד'אמורה, שני אבובי ד'אקצ'ה, שני כינורות, ויולה, חטיבת הבס מחולקת לצ'לו ולויולונה אובליגטו ולעוגב בקונטינואו. מאוחר יותר הוסיף, ככל הנראה, וילהלם פרידמן בנו של באך תפקידים לשלש חצוצרות ולטימפני.

פרקי היצירה:

כוראל (מקהלה) Ein feste Burg ist unser Gott
אריה וכוראל בדואט (בס וסופרן בהתאמה) ,Alles, was von Gott geboren (כל ברואי האל)
רצ'יטטיב ואריוזו (בס) ,Erwäge doch, Kind Gottes, die so große Liebe (זכור לנו, ילד האלהים, האהבה הגדולה)
אריה (סופרן) ,Komm in mein Herzenshaus (בוא לתוך זבול לבי)
כוראל (מקהלה) ,Und wenn die Welt voll Teufel wär (גם תמלא תבל שטנים)
רצ'יטטיב ואריוזו (טנור) ,So stehe dann bei Christi blutgefärbten Fahne (אז עמדי לאות הדם של הצלוב)
דואט (אלט וטנור) ,Wie selig sind doch die, die Gott im Munde tragen (כמה מבורכים אלה הנושאים דבר אלהים בפיהם)
כוראל (מקהלה) Das Wort sie sollen lassen stahn (המילה ראוי שלא תשכח)

היבטים ביצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנטטה היא יצירה קוהרנטית, כשבארבעה משמונת פרקיה חוזר לחן הכוראל המסורתי כל פעם בשיבוץ אחר, במעין ווריאציות על נושא הכוראל, כל אחת בעלת אופי ייחודי לה, דוגמה לחופשיותו של באך וליצירתיות הבלתי נדלת בכתיבתו הפוליפונית. מאוחר יותר הוסיף, ככל הנראה, וילהלם פרידמן, תפקידים לשלש חצוצרות ולטימפני, ייתכן בזוכרו תהילת שתי הקנטטות האבודות שהיו המקור לקנטטה זו, אם מתוך צורך, רצון או תושייה אישית.

הכוראל הפותח כתוב בקונטרפונקט חופשי בצורה הנושאת אופי אלתורי של פנטזיה. הוא נפתח בשירת הזמרים לחן הכוראל המסורתי, עם ההרמוניה (כנהוג בכוראלים). בשזירת קולות הזמרים והכלים באך עושה שימוש בטכניקה המקובלת בהלחנת מוטטים. המנצח קרייג סמית' כתב ”בַּצּוּרָה בה באך הוא רב האומן המוחלט, זהו בוודאי המוטט-כוראל המיטבי”^[2].

הפרק השני נפתח בכלי הקשת באוניסונו, המנגנים מוטיב ריטורנלו עירני מעל קונטניאו, כליווי למשך האריה. מוטיב זה שואב מהכתיבה הפוליפונית של אופרות, ומסוגת הקונצ'רטו גרוסו^[3], שתיהן בעלות נופך של המסורת האיטלקית. ניתן להזכיר את הקנטטה החילונית "אפולו ודפנה" מאת הנדל (HWV 122) העושה שימוש דומה במספר פרקים שלה במוטיבים קרובים ובטכניקה דומה. בתיבה התשיעית נכנס הבס ובתיבה העשירית, נוסף לאריה (או מעל האריה) לחן הכוראל המסורתי, מעט מקושט, בתפקידי הסופרן והאבוב. תפקיד זמר הבס שופע שימוש במליסמה (חילוף צלילים בהגיית הברה אחת) והוא קישוטי בעיקרו, לעומת תפקיד הסופרן הנוטה למתינות ובעל צלילים ארוכים יותר. הפרק מסתיים בדומה לאופן בו נפתח, כלי הקשת באוניסונו המוטיב העירני וקונטינאו בלבד.

הרצ'יטטיב הראשון "יבש" (Secco). לראשונה מתחלף הסולם מרה מז'ור בפרקים הקודמים לסי מינור היחסי. לאחר 13 תיבות הרצ'יטטיב מתחלף באריוזו בו באך עושה שימוש באלמנט פוגאלי בין תפקיד זמר הבס ותפקיד הקונטינואו, כאשר הבס שר "Christi Geist" ("רוח ישוע") והקונטינואו בתיבה הבאה מחקה אותו בסקוונצה נמוכה בטרצה קטנה (מינורית).

האריה השנייה בקנטטה, חוזרת לסולם המז'ורי, והיא הפרק הראשון שאינו כתוב במשקל מרובע אלא בשתים-עשרה שמיניות (באופן מפתיע האריה הראשונה, על תפקיד כלי הקשת באחד חלקי שש-עשרה לא כתובה במשקל "מהיר"). האריה כתובה לסופרן ולקונטינואו בלבד, כשתפקיד הקונטינואו פותח בריטורנלו אליו מצטרף תפקיד הסופרן בחיקוי. בתיבה השביעית מופיע ביטוי מוזיקלי נוסף, כשתפקיד הסופרן שר במליסמה ארוכה ונפתלת, מוטיב שיחזור אך בכל פעם יסתים המשפט (פראזה) המוזיקלי להרמוניה שונה, לה ביטוי רגשי אחר.

הפרק החמישי הוא כוראל, הכתוב, בפעם הזו, במשקל שש שמיניות והוא פותח באוניסונו גורף, במעיין הקדמה מתונה, אז נפרדת נגינת האוניסונו והאבובים וכלי הקשת מנגנים לסירוגין סקוונצות עולות ויורדות באורך אחד חלקי שש-עשרה, כלומר מהר יותר, בעוד הקונטינאו ממשיך להתקדם במתינות. בתיבה השלש עשרה נכנס תפקיד המקהלה, השרה באופן חריג למדי באוניסונו, בדומה להקדמה התזמורתית. המקהלה שבה ושרה לחן הכוראל המסורתי שגם בפרק זה הוא אחד מהקולות העצמאיים.

הרצ'יטטיב השני כתוב לטנור, והוא מתחיל "יבש", מלווה בנקודות עוגב ומדי פעם תפקיד הטנור מקושט בקטע עצבני וזריז שלבסוף מ"עתיק" הקונטינואו, אז, בתיבה השתים עשרה במעבר הרמוני הפרק מתחלף לאריוזו ו"מואר" בשירה מנחמת, בדומה למוטיב העצבני ברצ'יטטיב שקודם לו, מופיעה מליסמה זריזה ששר הטנור וכשמסיים "מועתקת" על ידי הקונטינואו.

הדואט לאלט ולטנור, מתחיל בריטורנלו ובפשטות, בסוג של ריקוד מתון במשקל משולש. הכינור והאבוב ד'קאצ'ה מנגנים סולו כשהם פותחים הפרק בתבנית פוגאלית בשני קולות, עוברים ללוות זה את זה לסירוגין ולנגן בקונטרפונקט מקביל. עם התקדמות הפרק הדואט נארג לכדי מבנה מורכב בחמישה קולות.

הכוראל הקצר המסיים היצירה, שב ללחן המסורתי, בסולם בו נפתחה היצירה גם נחתמת.

ביצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין ההקלטות השונות ליצירה ניתן לציין את אלו של פיטר יאן לסינק וקולגיום באך הולנד, של טון קופמן וסולני הבארוק אמסטרדם, של מסאקי סוזוקי וקולגיום באך יפן, של פיליפ הרווחה ולה שאפל רויאל וקולגיום חנט, ועוד רבות.