התענית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דמות התענית מוענשת במהלך קרנבל - ציור משנת 1559 שנקרא: "הקרב בין הקרנבל והתענית" של פיטר ברויגל האב

בנצרות המערבית "התענית" ("לנט" - Lent) הינה התקופה שבין יום רביעי של האפר לבין יום שבת הקדוש שלפני יום ראשון בו חל חג הפסחא. בנצרות המזרחית, התקופה שלפני חג הפסחא נקראת "התענית הגדולה" על מנת להבדילה מתענית החורף המכונה "צום המולד".

חג הפסחא חל תמיד בין ה-22 במרץ ל-25 באפריל, ולכן יום רביעי של האפר חל בין ה-4 בפברואר ל-10 במרץ - 46 ימים לפני חג הפסחא. יחד עם זאת תקופת התענית נמשכת תמיד 40 ימים, מאחר שימי ראשון אינם נספרים כחלק מימי התענית מהיותם יום קדוש לנצרות.

בלטינית תקופת התענית התייחסה במקור ל- quadragesima - היום ה-40 שלפני חג הפסחא, ומכאן מקור השם בחלק מהשפות הרומאניות - (בספרדית: cuaresma, בצרפתית carême, ברומנית păresimi, ובשפות הקלטיות - אירית: Carghas ובוולשית: Carawys) באנגלית נקראת התענית Lent, מילה שמקורה במילה האנגלית העתיקה lencten שמשמעה "אביב".

בעוד שחג הפסחא נועד לחגוג את תחייתו של ישו, התענית הינה זמן בו מתכוננים לשבוע הקדוש בו מזכירים הנוצרים את האירועים שקדמו לצליבתו של ישו.

מקור החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופה של ארבעים יום הינה תקופה סימבולית המצוייה פעמים רבות במקורות היהודיים. משה שהה 40 יום על הר סיני עת קיבל את התורה, ולאחר חטא העגל שהה 40 ימים נוספים על הר סיני. אליהו שהה 40 ימים במדבר. ובני ישראל שהו במדבר סיני 40 שנה. יונה ניבא על נינוה שתתהפך תוך 40 יום.

כך גם בברית החדשה ישו צם במדבר 40 יום.

במקור, מקורה של תקופת התענית במילה הלטינית quadragesima - שמשמעה 40 שעות, שהכוונה ל-40 השעות של הצום שקדמו לחג הפסחא. מאוחר יותר הוארכה תקופת ההכנה לחג הפסחא משלושה ימים (40 שעות) ל-6 ימים - התקופה המקבילה לששת השבועת בהן חנכו את הנוצרים החדשים בחוקי הדת.

מאוחר יותר, במאה הרביעית לספירה, הוארכה תקופת החניכה לשבעה שבועות (תקופה של 49 יום) בהם נערכו מידי יום שיעורים שנמשכו מספר שעות, בהם למדו המתנצרים על הנצרות.

במאה הרביעית, משהפכה הנצרות לדת האימפריה הרומית, הצטרפו רבים לדת החדשה, ולכן נדרשה מכולם תקופה זו של 40 יום של לימוד כללי הדת.

מנהגי תקופת התענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר, בתקופת התענית היו נוהגים נוצרים אדוקים להימנע ממזון ומחגיגות. בתקופה זו נהוג להתפלל (לבקש מחילה מהאל), לצום (לבקש מחילה מהנפש) ולבקש מחילה מהשכנים. כיום מנהגים אלה אינם נפוצים, והמנהגים הנפוצים ביותר הם ויתור על מאכל או מנהג כלשהו בזמן התענית וגם מתן צדקה.

פסטיבלים שקודמים לתענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מסורות שקדמו לנצרות, היו בתקופה שקדמה לתענית תקופה של פסטיבלים. תקופה זו שולבה בדת הנוצרית ושיאה מגיע ב"יום שלישי השמן" או מרדי גרא. גם הקרנבל (מילה שמשמעותה המילולית היא "סילוק בשר") מציין במקור את סיום הזמן שבו מותר לאכול בשר לפני התענית.

צום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הקדומה הצום בתקופת התענית היה מחמיר - נאסר על כל מאכל מן החי, והותרה אכילת ירקות בלבד. מאוחר יותר הותרה אכילת דגים וציפורים. במקרים מסוים נאסרה אכילת פירות וביצים - והותרה אכילת מאפים בלבד. בימי הביניים היו כתות נוצריות שצמו כל היום, ואכלו ארוחה אחת בשעות הלילה (בדומה לחודש הרמדאן), והיו שנהגו לאכול הכול משעת אחר הצהריים. במרבית אירופה עד סוף ימי הביניים נהגו להימנע מאכילה כל היום, ולאכול כל יום ארוחת ערב מבלי בשר, ביצים, מאכלי חלב או אלכוהול.

בנצרות הקתולית, החל מסוף ימי הביניים, נקבע שבעת התענית יש לאכול ארוחת ערב גדולה, ושתי ארוחות קטנות ביום - ובלבד ששתיהן יחד תהיינה פחות מארוחה אחת רגילה. התענית חלה על כל גבר מעל גיל 18.

בגרמניה נהגו לאכול זנב של בונה, כי הוא נראה כמו דג. במהלך ימי הביניים והעת החדשה מספר חיות אחרות הותרו למאכל בזמן הצום על בסיס היתר דתי: אווזים מסוג מסוים (ברנטה לבנת לחיים) הותרו באירלנד עד המאה ה-11, על בסיס אגדת עם כי אווזים אלו נולדים משיירי עצים הצפים במים, ולפיכך מוצאם מהעץ ודינם כפרי וירק; הקפיברה, יונק המבלה זמן נכבד מחייו במים, הוכשר על ידי הכנסייה הקתולית במאה ה-15 כדג לכל דבר ועניין, ולפיכך הותר בצום.

כיום, בנצרות האורתודוקסית נהוג לשמור על הכללים שהיו נהוגים בימי הביניים, ולאכול בתקופת התענית ארוחות צימחוניות בלבד. בנצרות הפרוטסטנטית לא נהוג לצום כלל.

בארצות הברית ובאירלנד, נוהגים להפסיק את התענית ביום פטריק הקדוש (יש שמפסיקים בכל יום שכזה ויש רק אם הוא חל ביום שישי), שכן המאכל המסורתי של החג הוא בשר כבוש וכרוב.

מרבית הפרוטסטנטים והאנגליקנים אינם צמים או נמנעים מאוכל בתענית. יש הנמנעים ממאכל אחד בלבד - כגון מיני מתיקה, או שוקולד, ויש הנמנעים ממנהג או פעילות (כגון הליכה לקולנוע).

ימים קדושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך תקופת התענית ישנם מספר ימים הנחשבים קדושים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]