אבו כישכ (שבט בדואי)
עַרַבּ אַבּוּ כִּשְׁכּ (בערבית عرب أبو كشك) היה שבט בדואי בארץ ישראל שמוצאו במצרים או בצפון סיני. בני השבט היגרו לארץ בסוף המאה השמונה-עשרה.[1] הם נטו את אוהליהם בעמק חפר והשרון עד חיפה.[2]
עד מחצית המאה ה-20 נטה את אוהליו בנפת יפו וליד המושבה פתח תקווה. בשל כך, התקיימו יחסים כלכליים בין אנשי השבט לבין אנשי היישוב, שכללו מסחר והעסקה. במאורעות תרפ"א (1921), תקפו לוחמים חמושים מאנשי השבט את פתח תקווה, והתפתח קרב, שבמהלכו נפלו חללים משני הצדדים ורבים אחרים נפצעו.
על פי מפקד האוכלוסין של ממשלת המנדט בשנת 1931, השתייכו אליו 1,007 נפש.[3] בסקר הכפרים המנדטורי משנת 1945 נאמדה אוכלוסיית הכפר אבו כישכ בכ־1,900 נפש.[4]
אנשי השבט הקימו את היישוב אבו כישכ בשרון הדרומי. במהלך מלחמת העצמאות תקף כוח של אצ"ל מאהל אחד של השבט וגירש את יושביו. ב-30 במרץ 1948 עזב השבט את השרון מתוך פחד מפני התקפה יהודית.[5][6]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודה אידלשטיין, אברהם שפירא, א-ב, תל אביב: הוצאת ידידים, תרצ"ט 1939, עמ' 413-353.
- אבי ששון ורועי מרום, ביארת שניר - מפרדס לשכונה: התפתחות ההתיישבות בעורף החקלאי של העיר לוד, לוד - עיר האלוהים 6, 2020, עמ' 75-49
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רמתיים - מושבה באדמות אבו קישק, מתוך: סיפורי מושבות, באתר כותר
חתונה באוהלי אבו קישק. צולם בשנת 1929, ימים בודדים לפני פרעות תרפ"ט- מפת אדמות אבו כישכ באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Roy Marom, ההתיישבות הערבית המחודשת באזור רעננה (ספר רעננה, הוצאת יד בן-צבי(, משממה למושבה פורחת - רעננה, דגם להתיישבות פרטית בארץ-ישראל, 1981-1922
- ^ יצחק בן-צבי, כתבי יצחק בן-צבי, ה: אוכלוסי ארץ ישראל, תל אביב: הוצאת מצפה, תרצ"ז 1937, עמ' 175.
- ^ יצחק בן-צבי, כתבי יצחק בן-צבי, ה: אוכלוסי ארץ ישראל, תל אביב: הוצאת מצפה, תרצ"ז 1937, עמ' 237.
- ^ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 81.
- ^ לעדות על נסיבות עזיבתם, ראו ערך אליהו בנימיני.
