אאוגן סנקאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הונגריההונגריה זהו שם הונגרי; שם המשפחה הוא Szenkár.
אאוגן סנקאר
Szenkár Jenő
Eugène Szenkar.jpg
לידה 9 באפריל 1891
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 במרץ 1977 (בגיל 85)
דיסלדורף, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הונגריה, ברזיל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מנצח, מלחין עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת פורטוגזית עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים קלאודיו סנקאר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אאוגן (ינה) סנקאר, (בהונגרית: Szenkár Jenő, מחוץ להונגריה: Eugen Szenkar; בודפשט, 9 באפריל 1891[1]דיסלדורף, 25 במרץ 1977)[2] היה מנצח, מלחין יהודי-הונגרי, אחיו הגדול של המנצח והמלחין דז'ה סנקאר, ושל המנצח מיהאי סנקאר.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו, נאנדור סנקאר (18571927) היה מנצח מקהלה, מנהל המקהלה של כמה בתי כנסת, ואמו הייתה רחל רוטנשטרייך (18621935). הוא למד באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט, שם למד הלחנה אצל יאנוש קוסלר ולאחר מכן אצל ויקטור הרצפלד. בשנת 1911 הוזמן לבית האופרה של בודפשט למשך עונה כקורפטיטור (פסנתרן חזרות), אך מהעונה שלאחר מכן ועד סוף ימיו, למעט כמה שנים, חתם חוזים רק בחו"ל.

בשנת 1912 קיבל חוזה שנתי בתיאטרון הגרמני בפראג, ואחר-כך חזר לבודפשט בין השנים 19131915 והפך למנצח "אופרת העם" (Népopera) של בודפשט, שנקראת היום תיאטרון ארקל. לאחר מכן היה מנצח בזלצבורג באוסטריה ואחר כך באלטנבורג בגרמניה. בשנת 1920 עבר לאופרה של פרנקפורט לשלוש עונות, שם היה פאול הינדמית הכנר הראשון של הלהקה באותה תקופה. אחר כך עבר להיות המנהל הפולקסאופר של ברלין למשך עונה ומשנת 1924 בקלן ירש את תפקיד המנצח מאוטו קלמפרר. שם ב-27 בנובמבר 1926 הציג את המחול של בלה ברטוק המנדרין המופלא ואת המחזמר של זולטאן קודאי יאנוש הארי. לאחר הבכורה, עבודתו של ברטוק הוצאה מהרפרטואר בהוראת ראש העיר קונראד אדנאואר, עקב מחאות מצד הקהל השמרני בעיקר. התוצאה מרחיקת הלכת של שערוריית קלן הייתה שהצגת עבודתו של ברטוק בהונגריה נדחתה. בשנת 1928 הופיע סנקאר כאורח עם להקת האופרה של קלן בווינר סטאטסאופר עם האופרה של מוצרט כך עושות כולן, (Così fan tutte) ושל הנדל "יוליוס קיסר במצרים" (Giulio Cesare in Egitto) והאופרה של דביסי "פליאס ומליסנדה" (Pelléas and Mélisande) שהתקבלו בהתלהבות על ידי הקהל. באותה שנה, חתמה איתו חוזה חברת התקליטים אודיאון להקליט במלאת 100 שנה למותו של בטהובן את הסימפוניה החמישית של בטהובן בביצוע האופרה הממלכתית של ברלין. ב-1928 וב-1932 נתן קונצרטים אורחים בתיאטרון קולון בבואנוס איירס.

בשנת 1933 ברח לווינה לאחר עליה לשלטון של היטלר והנאציונל-סוציאליסטים. שם בווינה ניצח על הסימפומיה השלישית של מאהלר עם הפילהרמונית של וינה וכן ניצח על האופרה ההולנדי המעופף (Flying Dutchman) של וגנר. מ 1934 עד 1939, הוא כיהן כמנצח הראשי של התזמורת הפילהרמונית של מוסקבה ולימד ניצוח בקונסרבטוריון צ'ייקובסקי במוסקבה. תלמידו הידוע מאוחר יותר היה קיריל פטרוביץ' קונדראשין. במהלך שהותו בברית המועצות התיידד עם המלחינים סרגיי פרוקופייב וניקולאי יעקובלביץ' מיאסקובסקי. בשנת 1937, שנת הטיהורים הגדולים, עובדים אורחים במוזיקה שהיו חשודים בריגול גורשו כולם מברית המועצות ולכן גם הוא נאלץ לעזוב את הארץ. בשנים 1938 ו-1939 הופיע עם התזמורת הסימפונית הארץ ישראלית, שהוקמה על ידי ברוניסלב הוברמן, בתל אביב, חיפה, ירושלים, קהיר ואלכסנדריה.

בתמונה עם אֶחיו של אאוגן סנקאר (באמצע), והמנצחים דז'ה סנקאר (משמאל) ומיהאי סנקאר (מימין)

בשנת 1939 הוזמן כמנצח אורח במוזיאון התיאטרון בריו דה ז'ניירו. עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשל היותו יהודי, הוא נשאר בברזיל, יחד עם כמה מעמיתיו, והקים שם את התזמורת הסימפונית הברזילאית. בתקופה זו ארגן שם חיי מוזיקה בסגנון אירופי, יזם קונצרטים לנוער והקים מקהלת זמרים חובבים. מאוחר יותר נבחר לאזרח כבוד של העיר בהופעת אורח בשנת 1958. הוא נשאר בריו דה ז'ניירו עד 1949, אך ניצח גם במטרופוליטן אופרה בניו יורק. הוא חזר לאירופה בסוף שנת 1949. עבד שתי עונות במנהיים ובקלן, ומשנת 1952 זכה בחוזה הקבע האחרון שלו בתיאטרון דיסלדורף. בשנת 1958 הפך הקונצרט שלו לאחד האירועים הבולטים ביותר בשבועות המוזיקה בבודפשט. הפעם ניצח על הקונצ'רטו לפסנתר השלישי של ברטוק בביצוע התזמורת הסימפונית של בודפשט, ואילו סולנית הערב הייתה הפסנתרנית אנני פישר. בשנת 1960 התפטר מתפקידו כמנהל מוזיקלי. בשנה שלאחר מכן ניצח על סלומה – אופרה מאת ריכרד שטראוס, המבוססת על המחזה מאת אוסקר ויילד ב"אופרה של בודפשט". הוא ניצח בפעמים האחרונות בשנת 1963 ובשנת 1964 בבודפשט, בשתי הפעמים בבית האופרה הממלכתי ההונגרי. בפעם האחרונה החזיק שרביט מנצח לרגל יום הולדתו ה -80, כאשר ניצח על האופרה כרמן של ז'ורז' ביזה בקלן. הוא עבד גם כמלחין: בנוסף ליצירות סימפוניות וקאמריות כתב שירים ויצירות לפסנתר.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בת זוגו הראשונה הייתה אדל לבר, לה נישא ב-19 באפריל 1915 בבודפשט. התגרש כעבור שש שנים.[3] אשתו השנייה הייתה מרגיט לבנטל, איתה התחתן בפרנקפורט ב-9 במאי 1923[4] בנו קלאודיו סנקאר היה מפיק ומלחין מוזיקלי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אאוגן סנקאר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]