אבהות בגיל הרך
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים מסורבלים.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים מסורבלים. | |
.jpg)
"אבהות בגיל הרך" הוא מושג המתאר את השלב בחיים בו הופך הופך גבר להורה. אבות ואימהות עשויים להגיב באופן שונה לאותה התנהגות אצל פעוט, והפעוט עשוי להגיב להתנהגות ההורים באופן שונה בהתאם לזהות ההורה.[1]
נקודות מבט תאורטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
התאוריה הפסיכואנליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – התאוריה הפסיכואנליטית
זיגמונד פרויד פירט בתאוריה הפסיכואנליטית לגבי 5 שלבים בהתפתחות האדם, בכל שלב כזה האדם לומד משהו חשוב על עצמו ועל העולם שקשה ללמוד אותו תקופת חיים מאוחרת יותר ואם לא תתרחש למידה באותה תקופת חיים, הדבר מאוד יקשה על האדם להשלים את החסר בתקופה מאוחרת יותר ולכן התייחס פרויד לכל שלב ושלב כאל תקופה מכרעת, קריטית. זיגמונד פרויד הניח באופן כללי ש-5 השנים הראשונות הן השנים המכריעות ביותר בהתפתחות האדם, ובשלב מוקדם בחיים, אובייקט ההתקשרות הראשוני של התינוק יהיה אמו משום שהיא ממלאת את תשוקותיו האוראליות של הילד באמצעות הנקתו. אולם, הוא האמין שהאב מתחיל למלא תפקיד חשוב בהתפתחות כשהילד נכנס לשלב הפאלי של ההתפתחות, שלרוב מתרחש סביב גיל 3. לפי פרויד, במהלך השלב הפאלי, ילדים מתחילים ליצור תשוקה של גילוי עריות כלפי ההורה מהמין השני ויריבות עוינת כלפי ההורה מאותו מין. פתרון שלב ההתפתחות הזה מתרחש כשהילד, לרוב בגיל 6, מוותר על תשוקתו להורה מהמין השני ומתחיל להזדהות עם ההורה מאותו מין. תפקידו של האב עבר תהפוכות רבות במהלך ההיסטוריה של החשיבה הפסיכואנליטית. התסביך האדיפלי נגלה לפרויד במהלך האנליזה העצמית שלו אשר נערכה החל משנת 1897.[2] אבותיה המייסדים של הפסיכואנליזה ראו באב דמות מרכזית בהתפתחות הפסיכולוגית.
תאוריית ההתקשרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – תאוריית ההתקשרות
תאוריית ההתקשרות מבוססת על ההנחה שבנפש הפעוט טבוע הצורך ליצור קשר עם הדמות המטפלת בו. זאת בניגוד לתאוריה הפסיכואנליטית של פרויד, לפיה מה שמניע את התינוק הוא סיפוק דחפים וצרכים פיזיים, הצורך בקרבה להורה כדי לקבל הגנה הוא ראשוני על פי התאוריה, ואינו צורך משני שתפקידו לספק צרכים פיזיים. ג'ון בולבי מושפע מתאוריית האבולוציה הדרוויניסטית, ומניח שלדחף ליצור קשר ולחפש קרבה יש ערך הישרדותי רב, ועל כן הפך לחלק אינטגראלי באישיות האנושית כבר בראשית היווצרותה. ההתנהגויות האופייניות לתינוק - בכי, חיוך וצחוק, אינן אלא ביטוי לדחף זה. במחקר מפורסם שערך הפסיכולוג הארי הארלו הושמו גורי קופים בכלוב ובו בובת אם מלאכותית העשויה חוטי תיל המספקת מזון ומים, וכן בובת אם מלאכותית רכה, העשויה ספוג רך, המזכירה אם אמיתית. הארלו הראה כי הקופים אמנם מתקרבים לאם המאכילה בכל פעם שהם רעבים, אך כשהם עייפים או מפוחדים הם הולכים ישירות לאם הרכה. בצורה כזו הוכיח הארלו כי הצורך בהגנה ובקרבה נפרד מן הצורך הפיזי במזון, ובכך נתן אישור אמפירי לדבריו של בולבי. אף על פי שתאוריית ההתקשרות מתרכזת בדמות הראשונית, בדרך כלל באם, כיסוד לרווחת ובריאות הילד, כל זה לא נעשה בריק, או ללא אב או שותפים. לרוב, בהתקדמות של התפתחות התינוק, התפקיד הראשוני של האב מתמקד בסיוע לאם בניסיונה לטפל בתינוק. אבל זה לא מפסיק בזה. ככל שהתינוק רוכש עוד מיומנויות, האב הופך להיות מרכזי יותר, והתפקיד שלו מתפתח לעיתים קרובות לנקודת הזינוק הבטוחה לפשיטות הגוברות של הילד על העולם החיצוני. ביישום של תאוריית ההתקשרות, התינוק מחובר לאם ומחובק על ידי התמיכה של אנשים רבים המשפיעים על גדילה והתפתחות בצורה שונה בכל שלב ושלב.[3][4]
גורמים מנבאים וקורלציות של יחסים אב-ילד[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
שני מודלים שימשו לזיהוי מנבאים פוטנציאליים מרכזיים של התקשרות אימהות ואבות עם ילדיהם: מודל ג'וזף פלק (Joseph Pleck) שהתייחס לגורמי המעורבות של האב, ומודל התהליך של ג'יי בלסקי (Jay Belsky) על הורות.[5][6]
מודל פלק הציע ארבע קטגוריות של השפעה על מעורבות האב:
- מוטיבציה (למשל, רצון אבות למעורבות)
- מיומנויות וביטחון עצמי (למשל, יעילות עצמית של הורות)
- תמיכה חברתית
- גורמים מוסדיים (למשל, מדיניות מקום העבודה).
מודל התהליך תיאר שלוש קטגוריות של השפעה על התנהגויות הורות:
מאפייני הילד[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאפייני הילד הם חשובים להבדלים אינדיבידואליים במעורבות הורית - במיוחד לאבות. בנים יעדיפו את האב כדמות התקשרות יותר מאשר בנות. ילדים עם רמות גבוהות יותר של שליטה מאומצת, שיכולים לשלוט טוב יותר ברגשותיהם ובהתנהגותם, עשויים להפוך את המעורבות ההורית יותר מתגמלת, ובכך לחזק את המוטיבציה של ההורים להמשך המעורבות. מחקרים על שליטה מאומצת בילדים והשתלבות הורית נעדרים בספרות, אך מספר מחקרים רלוונטיים מצאו קשר פוטנציאלי בין הרגשת ילדים לקויה לבין רגולציה התנהגותית לבין איכות הורית ירודה יותר. המחקר של אזוסא יושידה (Azusa Yoshida)[7] מצא קשר בין סדר הלידה ומין הילד עם מעורבות ההורים. כאשר מעורבות ההורים גדולה יותר עם הבכור מאשר עם ילדים שנולדו מאוחר יותר. סדר הלידה במשפחה של הילד ומין הילד היו רלוונטיים גם להבנת המעורבות ההורית. אבות היו נוטים יותר לעסוק בפעילות סוציאליזציה עם ילדים בכורים.[8]
ההבדלים לפי מין הילד לא תמיד נמצאים, אך כאשר הם נמצאים, מין הילד קשור יותר עם האב מאשר עם מעורבות האם, ואבות הבנים מעורבים יותר מאבות הבנות מגדר ילדים וסדר לידה עשויים גם הם להיות קשורים זה בזה. המחקר דיווח כי אבות היו מעורבים יותר בטיפול פיזי כאשר היה ילד צעיר (מתחת לגיל 5) במשפחה, אך נוכחותם של ילדים מבוגרים יותר בגיל בית הספר הפחיתה את מעורבותם של האבות. מזגו של הפעוט יכול להשפיע על התפקיד שהאבא ממלא בגידול הילד. מחקרים רבים הראו שאבות פחות מעורבים בקשר עם הפעוט אם יש לו מזג קשה.[9][10]
האב[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקרים שבדקו האם רגישות הורית משפיעה על רמת הביטחון של ההתקשרות בין אב לילד הפיקו תוצאות מעורבות. יש מחקרים שהראו קורלציה מובהקת בין רגישות הורית ובין התקשרויות בטוחות בין אב לילד. מחקר אחד מעלה שרגישות האב בזמן שהוא משחק עם הילד חשובה מאוד להתקשרות בין האב לילד בדיוק כמו שרגישות אימהית בזמן מתן טיפול חשובה לקשר ההתקשרות בין האם לילד. זאת ועוד, מחקר אחד מצא שניתן למתן את הנזק שהתנהגויות מפחידות של האב גורמות להתפתחות העתידית של הילד, אם לאב יש גם רמות גבוהות של רגישות הורית.[11]
סגנון ההתקשרות של האב עצמו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רמת הביטחון בהתקשרות שהייתה לאב עם הוריו כשהוא היה ילד עשויה להשפיע על רמת הביטחון של ילדו בהתקשרות, כך שלילד יכולה להיות לבסוף אותה מידת ביטחון בהתקשרות. אולם, הכי סביר שהשפעה זו תקרה כאשר לאב יש משמורת בלעדית על הילד.[12] גם רמת הביטחון בהתקשרות של האב במערכות היחסים הבוגרות שלו יכולה להשפיע באופן עקיף על ההתקשרות בין האב לילד. זאת כיוון שלאבות שיש להם סגנון התקשרות בטוח במערכות יחסים בוגרות יש רמות נמוכות יותר של לחץ הורי, רמות נמוכות יותר של פוטנציאל להתעללות, ויותר ידע לגבי התפתחות ילדים. רמות נמוכות של לחץ הורי נמצאו במיוחד כקשורות לרמות גבוהות של ביטחון בהתקשרות בקשר ההתקשרות בין האב לילד.[13]
אמונות האב באשר לחשיבות מתן הטיפול ההורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקר אחד מצא שהשאלה אם אמונות האב לגבי חשיבות הטיפול ההורי משפיעות על רמת הביטחון בהתקשרות הילד לאב, תלויה במזג של הילד. לאבות שמאמינים שתפקיד המטפל ההורי הוא חשוב לרוב יהיו פעוטות בעלי התקשרות בטוחה במקרה של פעוטות רגזנים. כותבי המחקר מציעים שהסיבה שממצא זה מוגבל רק לפעוטות רגזנים יכול להיות משום שילדים הנחשבים לבעלי מזג "קשה" עשויים להיות יותר רגישים גם להשפעות החיוביות וגם להשפעות השליליות של סביבת הגידול שלהם מאשר ילדים בעלי מזג אשר אינו נחשב לקשה.[14]
ההקשר המשפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
גורמים בזוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שני גורמים חשובים בזוגיות נמצאו קשורים לרמת הביטחון בהתקשרות בין האב לילד: אינטימיות זוגית והורות משותפת ותומכת. במקרה של אינטימיות זוגית, מחקרים הראו שרמות גבוהות יותר של אינטימיות קשורות לקשר התקשרות בטוח יותר בין האב לילד, ושאינטימיות נמוכה קשורה לאינטראקציה שלילית בין האב לילד. בכל הנוגע להורות משותפת ותומכת, מחקר אחד מצא שהורות כזו, גם כזו שעולה מתצפיות וגם בדיווח עצמי, מנבאת התקשרות אב-ילד בטוחה יותר, אפילו כששולטים במשתנה הרגישות של האב. במחקר זה לא נמצא קשר בין הורות משותפת ותומכת ובין ההתקשרות של האם והילד. אולם, כשחילקו את פעוטות המחקר לפי מגדר וניתחו את הנתונים בנפרד, התוצאות היו די שונות. כשהפעוט היה בן, תצפיות של הורות משותפת ותומכת היו קשורות לביטחון גבוה יותר בהתקשרות בין האם לפעוט, והורות כזו כפי שדווחה בדיווח עצמי הייתה קשורה לביטחון גבוה יותר בהתקשרות בין האב לפעוט.[15] כשהפעוטה היא ילדה, הורות משותפת ותומכת לא הייתה קשורה לא להתקשרות בין האם לפעוטה ולא להתקשרות בין האב לפעוטה. כותבי המחקר מציעים שהסבר אפשרי אחד להבדל זה בין המינים הוא שייתכן שההורים מנסים להסתיר את המשבר הזוגי שלהם יותר מהבנות מאשר מהבנים, מה שגורם לבנים להיות יותר רגישים להבדלים בנושא האם ההורים עוסקים בהורות משותפת ותומכת או לא.[16]
מאפיינים ייחודיים להתקשרות בין אב לילד[עריכת קוד מקור | עריכה]
באופן כללי, המחקרים מצאו[דרוש מקור] שבהשוואה לאימהות, אבות מילאו תפקיד יותר "של חבר למשחק" עבור ילדיהם, מאשר תפקיד של "מטפל". מחקרים רבים מצאו[דרוש מקור] שהאבות, יותר מהאימהות, מעודדים לקיחת סיכונים וחקירה אצל ילדיהם על ידי כך שהם מערבים את ילדיהם הצעירים במשחק פיזי ויוזמים משחקים שהם גם בלתי צפויים וגם מהנים. רוב הפעוטות נוטים להעדיף מגע עם האימהות שלהם כשהם במצוקה ומחפשים נחמה, ומגע עם האבות שלהם כשהם במצב רגשי חיובי ומחפשים משחק. זאת ועוד, מחקר על התנהגויות מפחידות העלה[דרוש מקור] שילדים צעירים עשויים להפנים אינטראקציות עם האם והאב באופן שונה שמשקף את התפקידים השונים האלה.
המחקר מצא שכאשר אבות רגישים עוסקים בהתנהגויות מפחידות, הרגישות ההורית ממתנת את ההשפעות השליליות של ההתנהגויות המפחידות, אולם, כאשר אימהות עוסקות בהתנהגויות מפחידות, הרגישות האימהית לא ממתנת את ההשפעות השליליות. יש חוקרים שמאמינים שזה קורה כי התנהגויות מפחידות מתאימות יותר לתפקיד "החבר למשחק" של האב מאשר לתפקיד האם של מתן נחמה כשהילד במצוקה. הם מציעים שזה עשוי להזיק יותר כאשר האדם שאליו הילד אמור לגשת כשהוא במצוקה הוא זה שגורם את המצוקה.[17] מחקרים הראו שאבות, בהשוואה לאימהות, פחות מסוגלים לזהות רמות נמוכות של מצוקה אצל הפעוט, מה שעשוי לתרום לנטייה המוגברת של האם למלא תפקיד "טיפולי" יותר עבור הילד. אולם, כשאבות נדרשים לפעול כמטפלים עבור ילדיהם, כמו למשל במצבים שבהם האם עובדת, מהר מאוד הם נהיים אחראיים ומסוגלים מאוד למלא את כל התפקידים שבאופן מסורתי שייכות לאם, והם אפילו מתחילים לשמש כבסיס בטוח לילדם כשהוא חוקר את הסביבה.[18]
השפעות של סוגי ההתקשרות בין האב לילד על ההתפתחות בעתיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
התקשרות בטוחה לאב לעומת התקשרות לא בטוחה לאב[עריכת קוד מקור | עריכה]
לילדים שיש להם התקשרות בטוחה עם אביהם יש נטייה לתוצאות התפתחותיות טובות יותר במגוון דרכים, כולל יכולות חברתיות טובות יותר עם בני גילם, פחות בעיות התנהגותיות, וההשפעות ההוריות על פיתוח רמה גבוהה יותר של ויסות עצמי רגשי מובהקות במיוחד. יתרה מכך, מחקר אחד מצא שפעוטות בני 11–13 חודשים שיש להם התקשרות בטוחה עם אביהם היו יותר חברותיים עם זרים במבחן "המצב הזר".לעומת זאת, לביטחון בהתקשרות בין האם לפעוט לא הייתה השפעה על החברותיות עם זרים במחקר זה. בנוסף, קשר התקשרות בטוח בין האב לילד יכול לעזור לפצות על השפעות בעלות פוטנציאל מזיק כתוצאה מקשר התקשרות לא בטוח בין האם לילד.[19][20][21]
היעדר האב[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבחינת הפסיכולוגיה התפתחותית, יש תפיסות המדברות על חשיבות האב כמודל הזדהות עבור הילד, מתוך הנחה שכך הוא לומד את תפקידי מין הגברי לעומת הנשי. למול המציאות, מוצאות עצמן האימהות היחידניות מקיימות לעיתים את תפקידי האב והאם גם יחד. כך שגם דרך ראייה זו ניתן להניח שהילד יכול ללמוד על תפקידים אלו ואלו.
מחקר אחד מצא שלהיעדרות אבהית יש מגוון השפעות שליליות על ילדים. השפעות אלה כוללות רמות נמוכות של הישגיות בבית הספר, התנהגויות סיכון מוגברות, ורמות גבוהות יותר של תוקפנות בקרב בנים.[22] מחקר אחר מצא שלפעוטות זכרים שיש להם מעט אינטראקציה או אין להם אינטראקציה כלל עם אביהם, יש רמות נמוכות משמעותית של תגובתיות חברתית, פחות תגובות למעגלים השונים, ורמות נמוכות יותר של העדפה לגירויים חדשים ובלתי מוכרים, בעוד פעוטות נקבות לא הושפעו מהיעדר האב. אולם, המחקר השני בחן משפחה חד הורית הכוללת אם בלבד בנסיבות סוציו-אקונומיות נמוכות, כך שייתכן שלא ניתן להכליל את התוצאות לאוכלוסייה הכללית.[23] במחקריהם של קים ג'ונס (Kim Jones)ושל ג'ודית דאן, (Judith Dunn) אשר מצאו כי ילדים אשר גדלו במשפחות ללא אב הפגינו יותר בעיות התנהגות ותפקוד כולל לקוי יותר ביחס לילדים אשר גדלו במשפחות עם אב.[24][25] כן נמצא במחקר, שנערך על ידי הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה, כי היעדר אב עלול לגרום לבעיות קוגניטיביות, סוציאליות ורגשיות אצל הילדים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ .Freeman, H., Newland, L.A., & Coyle, D.D. (2010). New directions in father attachment. Early Child Development and Care, 180(1-2), 1-8
- ^ Shaffer, D. (2008). Social and personality development. (6th ed.). Belmont, CA: WADSWORTH CENGAGE Learning.
- ^ Bowlby, J. (1982 [1969]). Attachment and loss – Vol. 1. Attachment (2nd ed.). New York: Basic Books.
- ^ 7. Cassidy, J., & Shaver, P.R. (Eds.) (1999). Handbook of attachment: Theory, research and clinical applications. New York: Guilford Press.
- ^ 1 2 Pleck, J. H. (2004) paternal involvement by US residential fathers. In, M.E. Lamb (Ed.). The role of the Father in Child Development (4rd. Ed) (pp. 222-271)
- ^ Volling, B., Belsky, J. (1991). Multiple determinants of father involvement during infancy in dual-earner and single-earner families.
- ^ יושידה א. אבות שעושים חיתולים: גורמים המשפיעים על טיפול בילדים צעירים על ידי אבות. כתב עת לענייני משפחה. 2011
- ^ Hoboken, NK: Wiley.Volling, B., & Belsky, J. (1991). Multiple determinants of father involvement during infancy in dual-earner and single-earner families.
- ^ Paquette D. Theorizing the father-child relationship: Mechanisms and developmental outcomes. Human Development. 2004;47:193–219.
- ^ Manlove, E. E., & Vernon-Feagans, L. (2002). Caring for infant daughters and sons in dual-earner households: Maternal reports of father involvement in
- ^ McBride, B. A., Schoppe, S. J., & Rane, T. R. (2002). Child characteristics, parenting stress, and parental involvement: Father versus mothers. Journal of Marriage and Family, 64, 998–1011.
- ^ Wong, M. S., Mangelsdorf, S. C., Brown, G. L., Neff, C., & Schoppe-Sullivan, S. J. (2009). Parental beliefs, infant temperament, and marital quality: Associations with infant-mother and infant-father attachment. Journal of Family Psychology, 23, 828 – 838. doi:10.1037/a0016491
- ^ Hazen, N. L., McFarland, L., Jacobvitz, D., & Boyd-Soisson, E. (2010). Fathers’ frightening behaviours and sensitivity with infants: Relations with fathers’ attachment representations, father-infant attachment, and children’s later outcomes. Early Child Development and Care, 180, 51– 69. doi:10.1080/03004430903414703
- ^ Bernier, A., & Miljkovitch, R. (2009). Intergenerational transmission of attachment in father– child dyads: The case of single parenthood. Journal of Genetic Psychology, 170, 31–51.
- ^ Howard, K.S. (2010). Paternal attachment, parenting beliefs and children’s attachment. Early Child Development and Care, 180(1-2), p. 157-171
- ^ Brown, G. L., Schoppe-Sullivan, S. J., Mangelsdorf, S. C., & Neff, C. (2010). Observed and reported supportive coparenting as predictors of infant-mother and infant-father attachment security. Early Child Development and Care, 180, 121–137. doi:10.1080/03004430903415015
- ^ רבקה נרדי, חן נרדי, (2010), שיחה זוגית הוצאת הדים, פרק ראשון: "אתה יכול בבקשה לעזור לי" עמ' 21–56. 306.872 נרד. שי תש"ע (1189889)
- ^ Cabrera, N., Fitzgerald, H.E., Bradley, R.H., & Roggman, L. (2007). Modeling the dynamics of paternal influence on children over the life course. Applied Developmental Science, 11(4), 185–189.
- ^ Grossmann, K., Grossmann, K.E., Kindler, H., & Zimmermann, P. (2008). A wider view of attachment and exploration: The influence of mothers and fathers on the development of psychological security from infancy to young adulthood. In J. Cassidy and P.R. Shaver (Eds.), Handbook of attachment: Theory, research, and clinical applications (2nd ed., pp. 880–905). New York: Guilford Press
- ^ Cabrera Al-Yagon, M. (2014). Child-Mother and Child-father Attachment Security: Security: Links to Internalizing Adjustment among Children with Learning Disabilities. Child Psychiatry and Human Development, 45 (1), 119-131
- ^ Coley, R.L., & Medeiros, B.L. (2007) Reciprocal longitudinal relations between non-resident father involvement and adolescent delinquency. Child Development, 78, 132-147
- ^ Bretherton, I. (2010). Fathers in attachment theory and research: a review. Early Child Development and Care, 180(1-2), 9-23.
- ^ Dunn, J., O'Connor, T.H., & Cheng, H. (2005). Children's responses to conflict between their different parents: mothers' stepfathers, nonresident fathers, and nonresident stepmothers. Journal of clinical child and adolescent psychology. (34) 2 223-234
- ^ Verschueren, K., & Marcoen, A. (1999). Representations of self and socioemotional competence in kindergarten: Combined and differential effects of attachment to mother and to father. Child Development, 70, 183-201
- ^ Jones, K. (2004). Assessing psychological separation and academic performance in nonresident father and resident father adolescent boys. Child and adolescent social work journal. (21) 4