אבוריג'ינים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבוריג'ינים
Indig1.jpg
אוכלוסייה
458,920
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
ניו סאות' ויילס: 134,888
קווינסלנד: 125,910
אוסטרליה המערבית: 65,931
הטריטוריה הצפונית: 56,875
ויקטוריה: 27,846
אוסטרליה הדרומית: 25,544
טסמניה: 17,384
טריטוריית הבירה האוסטרלית: 3,909
אחרים: 233
שפות
אנגלית אוסטרלית
שפות אבוריג'יניות
דת
מיתולוגיית זמן החלום
נצרות
קבוצות אתניות קשורות
תמונות אבוריג'ינים בספר לימוד מ-1914

אַבּוֹרִיגִ'ינִים הם עם ילידי באוסטרליה. האבוריג'ינים חצו את הים מדרום מזרח אסיה והגיעו לאוסטרליה לפני כ־40,000 שנה‏[1], שם הם חיו במנותק משאר האנושות ופיתחו תרבות פרהיסטורית ייחודית, המבוססת על העברה בעל פה ובציור של מיתולוגיה המכונה "זמן החלום". החל מ-1995 נמנה דגל האבוריג'ינים עם דגלי אוסטרליה הרשמיים.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם "אבוריג'ינים" הוא במונח הלטיני ab-origin ("מהמקור"), אשר בו השתמשו הרומאים הקדמונים לראשונה בהתייחסם לתושביה האטרוסקים של איטליה, שחיו בה טרם כינונה של הרפובליקה הרומית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגעת האבוריג'ינים לאוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים גנטיים מראים כי ההתפצלות של האבוריג'ינים מאוכלוסיית אפריקה ואסיה החלה לפני כ-62,000–75,000 שנים, כ-24,000 שנים לפני התפצלות אוכלוסיית אירופה. בין הממצאים הקדומים ביותר שלד אדם, שנמצא בסמיכות לאגם מונגו ותוארך ל-45,000 שנה טרם זמננו, וכלי אבן, שנמצאו במחצבה בפנרית' (Penrith) בניו סאות' ויילס ותוארכו אף הם לתאריך קרוב.

הציוויליזציה האבוריג'ינית נשארה בתקופת האבן עד הגעת האירופאים ליבשת. האבוריג'ינים התקיימו על ציד ולקט, וחיי החברה התנהלו במשפחות קטנות של נוודים למחצה, כשהקשר בין משפחה למשפחה רופף.

לאחר הגעת האירופאים לאוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת המגע הראשון עם האדם הלבן חיו ביבשת כפי הנראה בין 350,000 ל-750,000 אבוריג'ינים, אם כי ההערכה הגבוהה ביותר טוענת שהיו כ-1.25 מיליון. סביר להניח שמספר זה היה יציב לאורך תקופה ארוכה גם קודם לכן.

האירופאים הראשונים שהגיעו לאוסטרליה היו ההולנדים בשנת 1606. עם זאת, היישוב הלבן באוסטרליה החל להתקיים רק מ-1860, כאשר הבריטים כבשו את אוסטרליה. האימפריה הבריטית ניצלה את היבשת להפקת צמר וכמושבת עונשין[1].

עם יישוב היבשת על ידי האדם הלבן, נושלו האבוריג'ינים מאדמותיהם לטובת הקמת ערים, חוות, ומכרות. במקביל, החל הרס הציוויליזציה האבוריג'ינית: המתיישבים הבריטים התייחסו אל האבוריג'ינים כאל תת-אדם, ובמקומות מסוימים צדו אותם כבעלי חיים. כתוצאה מכך, הידרדר מספרם עד תחילת המאה ה-20 בכ-90%, והיום הם מהווים רק 2.7% מאוכלוסיית היבשת. האוכלוסייה הילידית של טסמניה הוכחדה לחלוטין במהלך המאה ה-19. אף שאלפים מתושבי האי מזהים את עצמם כילידים טסמנים, הם למעשה צאצאים של כמה נשים טסמניות שנישאו ללבנים, והיום כמעט שלא ניתן להבחין בטסמנים ממוצא ילידי בתווי הגזע המקורי.

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 שונתה גישת השלטונות, ונעשו ניסיונות לדאוג לאבוריג'ינים על ידי הטמעתם בחברה הלבנה. לשם כך הוקמו מיסיונים, וננקטה מדיניות של לקיחת ילדים בני תערובת ממשפחותיהם ללא הסכמתם, גידולם במוסדות, ובחלק מהמקרים אימוצם בידי משפחות לבנות שגידלו אותם כלבנים לכל דבר. מדיניות זו, שנמשכה עד שנות ה-70 של המאה ה-20, מכונה "הדור הגנוב" ("The Stolen Generation").

למרות היותם תושביה הילידים של הארץ, עד אמצע המאה ה-20 האבוריג'ינים כלל לא נחשבו לאזרחים אוסטרלים. החל מסוף שנות ה-60, החל ניסיון לתקן את העוול. הוקמו בתי דין מיוחדים להשבת אדמות על סמך הוכחת קשר היסטורי. כך הוחזר הר אולורו ("איירס רוק") לידי השבטים הילידיים שלהם היה זה מקום מקודש, אולם אלה מיד החכירו אותו בחזרה לממשלה. רק בשנות ה-80 נאסרה בחקיקה ההפרדה לפי גזע, שהייתה נהוגה עדיין במספר בתי ספר באוסטרליה.

נושא היחס אל האבוריג'ינים ותיקון העוול כלפיהם הפך לנושא מרכזי בשיח הפוליטי באוסטרליה בעשורים האחרונים. מאז 1998 מצוין במדינה מדי שנה "יום ההתנצלות" על עוולות אלה. במיוחד עורר כעס סירובו של ראש הממשלה ג'ון הווארד להתנצל על פרשת "הדור הגנוב". המחאה נגד סירובו זה הובעה גם בטקס הנעילה של אולימפיאדת סידני בשנת 2000 על ידי להקת Midnight Oil שעל בגדיהם הופיע המילה "סליחה".

אמנות אבוריג'ינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך זמן רב היה הבומרנג אחד הדברים היחידים שהעולם הלבן הכיר מהתרבות האבוריג'ינית. אולם בעשורים האחרונים נחשף העולם גם לתרבות האבוריג'ינית, הן למוזיקה הייחודית ולכלי הנגינה כדוגמת הדידג'רידו והן לציור האבוריג'יני, המבוסס על שימוש בנקודות צבע, שבמקורו נועד למטרות פולחניות ולהעברת מסורות "זמן החלום".

החל משנות ה-70 החלה ההתעוררות של האמנות האבוריג'ינית המודרנית, לאחר שג'פרי ברנדון, מורה לאמנות מסידני, הגיע לפאפוניה על מנת להקים בית ספר לאמנות. ברנדון לא כפה על הילידים את סגנון הציור המערבי, אלא עודד אותם לצייר מוטיבים מסורתיים בצבעי אקריליק. בשנות ה-80 החלו האמנים המבוגרים יותר להעביר את הטכניקות החדשות לדור הצעיר, ולראשונה גם נשים החלו לצייר‏[1].

המפגש בין האמנות האבוריג'ינית לאמנות המערבית יצרה קונפליקטים שנובעים מהתפיסות השונות של היצירה והיוצר בשתי התרבויות. בעבר שימשו היצירות לפולחן הדתי של השבטים האבוריג'יניים, וחלו עליהן "זכויות יוצרים" שאפשרו רק לאנשים נבחרים מתוך השבט להעתיקן‏[1]. מהרגע שהיצירות והסמלים האבוריג'ינים נמכרו והוצגו במוזיאונים, השליטה בהן הופקעה מידי השבטים. אחד המקרים הקיצוניים התרחש כאשר אמן אבוריג'יני בשם טרי יומבולול מכר ברשות שבטו את זכויות השעתוק של "כוכב הבוקר" – אביזר המשמש בטקסי הלוויות של אנשים חשובים, והכנתו חייבת להתבצע על פי כללים דתיים. הסוכנות שלה מכר את "כוכב הבוקר" מכרה בתורה את זכויות השעתוק של הסמל לבנק המרכזי האוסטרלי, וזה הדפיס אותו על שטרות בערך של עשרה דולרים במהדורה מיוחדת‏‏‏[2].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרלו מורגאן, "מסר האנשים האמיתיים", הוצאת אופוס, 1999
  • אברהם שקד, "האבוריג'ינים - מסע אל זמן החלום", הוצאת מפה, 2004
  • ברוס צ'טווין, "נתיבי שיר" הוצאת ספרית פועלים-הקיבוץ המאוחד, 2003
  • קייט גרנוויל, "הנהר הסודי", הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2009, תרגום עדה פלדור
  • רוף סמית, חולות הזמן, נשיונל ג'יאוגרפיק, גיליון 148, ספטמבר 2010

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ‏‏אביבה משמרי, הקרב על זמן החלום (חלק א'), האייל הקורא, 25 בדצמבר 2003‏‏‏
  2. ^ ‏‏אביבה משמרי, הקרב על זמן החלום (חלק ב'), האייל הקורא, 28 בדצמבר 2003‏‏‏