אביבה מולר-לנצט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

אביבה מוּלֶר-לַנצֶט (Muller-Lancet; ‏1921 - 30 בדצמבר 2015) הייתה חוקרת עדות ישראל, המייסדת והאוצרת של המחלקה לאתנוגרפיה יהודית במוזיאון ישראל. כלת פרס ירושלים לטיפוח מורשת עדות ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בטרנסילבניה ליוסף ויהודית לנצט. אחיה היה משה לנצט. בשנת 1925 עלתה לארץ ישראל עם משפחתה, שהייתה בין משפחות החלוצים שייסדו את העיר הרצליה. בשנות ה-40 למדה סוציולוגיה וארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר מכן נסעה ללמוד תולדות האמנות בפריז. בסוף שנות ה-50 שבה לישראל. היא הוזמנה על ידי ראש עיריית חיפה אבא חושי ופרופ' דב נוי לשמש כאוצרת במוזיאון לאתנולוגיה ולפולקלור שהוקם בחיפה. היא סירבה לקבל את התפקיד, ועבדה במוזיאון באיסוף חפצי נוי ולבוש. היא החלה להתעניין ביהודי תימן וחקרה את לבושיהם וחפציהם. לשם כך הסתובבה במשך תקופה ארוכה ביישובי עולי תימן שסביב העיר רחובות, שם שהתה בבית אחיה פרופ' משה לנצט.

בשנת 1963 שהתה בשנת השתלמות באתנולוגיה בפריז. בשנת 1964 הוזמנה על ידי מוזיאון בצלאל לטפל באוספי החפצים האתנוגרפיים מתימן וממרוקו לקראת העברתם למוזיאון ישראל. עם פתיחת מוזיאון ישראל בירושלים, בשנת 1965, ייסדה מולר-לנצט את המחלקה לאתנוגרפיה יהודית במוזיאון ושימשה האוצרת של המחלקה שנים רבות, עד לפרישתה לגמלאות בשנת 1984. במשך השנים חקרה את לבושי העדות, אספה ושימרה פריטי לבוש ונוי רבים, אותם השיגה ברחבי העולם. היא התמקדה במחקר ארבע עדות: תימן, מרוקו, עיראק ובוכרה.

בשנת 2010 יצא לאור בהוצאת יד בן צבי ספרה של מולר-לנצט "כסות ומסר - לבושם של יהודים בארצות האסלאם" במהדורה אלבומית, ובו אוסף מאמרים אתנולוגיים פרי מחקריה, מלווים בתמונות רבות של פריטי לבוש ונוי של העדות השונות.

מולר-לנצט נפטרה ב-30 בדצמבר 2015, בגיל 94.