אברהם זלץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברהם זלץ (1930)

ד"ר אברהם אדולף זָלְץ (נכתב גם זאלץ; Abraham Adolph Salt;‏ פברואר 18643 בפברואר 1941) היה עורך דין, מראשוני התנועה הציונית וחובבי ציון, וממנהיגי ציוני גליציה. שימש ציר מטעם הרוויזיוניסטים בקונגרס הציוני העולמי הראשון בו נבחר לסגן נשיא שני, אחרי תיאודור הרצל ומכס נורדאו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זלץ נולד ב-1864 בעיר טרנוב שבגליציה, אז תחת שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית, בן לאהרן. בשנת 1887 סיים לימודי משפטים באוניברסיטת וינה, בתואר דוקטור למשפטים, ולאחר מכן עבד כעורך דין בעיר הולדתו. כתב מאמרים והיה שותף, יחד עם אברהם קורקיס, לייסודו של השבועון הציוני בשפה הפולנית Przyszłość ("פּשישלוֹשץ'", 'עתיד').

משנת 1884, בעת לימודיו בווינה, היה פעיל באגודת הסטודנטים "קדימה". ב-1897 נשלח כציר לקונגרס הציוני העולמי הראשון בבזל, ונבחר כחבר הוועד הפועל הציוני.

זלץ תמך בהתיישבות יהודית בארץ ישראל וקיבל סיוע מהרב של צ'ורטקוב בהפצת רעיונותיו ותוכניתו להתיישבות. הוא כיהן כסגן נשיא האגודה "אהבת ציון" שנוסדה בטרנוב בשנת 1891 ותמך בנתן בירנבוים בעבודת ההכנה להקמת "אגודת ציון".

ב-35 בספטמבר 1893 נכח לצד מרדכי אהרנפרייז, וילי במבוס, צבי בלקובסקי, ראובן בריינין ונתן בירנבוים, בוועידה מקדימה שהתקיימה בדירתו של בירנבוים בסמטת מיסבאך 12 בווינה, שנועדה להיות בסיס לכינוס קונגרס ציוני כללי בברלין (ואשר, בהיעדר תמיכה נוספת, כשלה). בנוסף, כיהן כיושב-ראש הראשון של המפלגה הלאומית היהודית של גליציה.

בשנת 1899 היה אחד משני המקימים של ההתיישבות מחניים בגליל ולשם כך השיג בחשאי את הסכמת הרצל (בשנת 1897 רכש בפריז 10 אלף דונם של אדמה מאדמונד רוטשילד בלי התייעצות מוקדמת, וכנגד עמדת הקונגרס).

זלץ השתתף באחד עשר הקונגרסים הציוניים הראשונים, ובקונגרס השמיני, שהתקיים באוגוסט 1907 בהאג, נבחר לוועד הפועל. בנוסף, הוא רץ לפרלמנט הפולני ללא הצלחה בשנים 1907 ו-1911.

בשנת 1934 הוציא ספר זיכרונות על פועלו הציוני בטרנוב מהשנים 18841914 לכבוד חגיגות היובל לתנועה הציונית בטרנוב.[1]

זלץ נפטר בראשית שנת 1941 בטרנוב, בן 77 במותו. מקום קבורתו לא נודע.[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "חלקה של עיר טרנוב בציונות גליציה", חיפה: הוצאת י' פגי, תשכ"א (על אברהם זלץ וזאב ברקלהמר, מראשוני ציוני גליציה, תדפיס מתוך: ישראל כהן ודב סדן (עורכים), פרקי גליציה: ספר זיכרון לד"ר אברהם זילברשיין, תל אביב: עם עובד, תשי"ז).
  • נתן מיכאל גלבר, תולדות התנועה הציונית בגליציה: 1875–1918, ירושלים: ר' מס, 1958.
  • זאב ענר (עורך), סיפורי מושבות: סיפורן של חמישים ושתיים המושבות בא"י: מחניים מושבה קצרת ימים, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1996, עמ' 131–135.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 50 יאָר ציוניזם; ארויסגעגעבן אונטער דער ראדאָקציע פון אברהם כאָמעט דורך דער ציוניסטישער אָרגאניזאציע אין טארנע, 1934. (ביידיש)
  2. ^ פרטי בית הקברות בטרנוב, באתר מוזיאון טרנוב, עמ' 28. (באנגלית)