התיישבות

התיישבות היא פעולה, שמהותה:

הבאת אנשים (הנקראים מתיישבים) למגורי קבע באזור (או תחום) גאוגרפי מסוים (הנקרא אזור ההתיישבות) או הגעתם של מתיישבים בכוחות עצמם, כדי להתגורר באופן קבוע באזור זה.
הכנת התשתית (או להשתמש בתשתית קיימת) לאכלוס אזור ההתיישבות באנשים, לשם מגורי קבע.

תשתית זו כוללת לכל הפחות תשתית מגורים (בתים), אך עשויה לכלול גם מבנים אחרים, תשתיות מים, אנרגיה, ביוב, תחבורה וכיוצא באלו.

יישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – יישוב

המילה יישוב מציינת, בדרך כלל, תחום גאוגרפי, שבו נעשית ההתיישבות. היישוב מהווה יחידה אחת, בעלת מאפיינים מוגדרים. המאפיין הבולט ביותר של יישוב הוא המאפיין הגאוגרפי, כלומר - הפרדה אזורית בין היישוב לבין השטח הלא מיושב שסביבו ויישובים סמוכים. מאפיין אחר של היישוב הוא מאפיין השלטון, כלומר - ליישוב שלטון אוטונומי במידה מסוימת (גם אם והוא כפוף לשלטון מרחבי).

מלבד מאפיינים אלו, קיימים לעיתים מאפיינים כלכליים, תרבותיים ואחרים המגדירים את היישוב. כמו כן, מתקיימת כמעט בכל המקרים רמה כלשהי של זיקה רגשית של האדם ליישובו.

בישראל יישובים נקראו גם בשם "נקודות" או "נקודות יישוב" (למשל: 11 הנקודות).

המילה יישוב משמשת גם לתיאור פעולת האכלוס של מקום נתון בתושבים (למשל: יישוב ארץ ישראל).

המונח היישוב, המשמש לציון היישוב היהודי או היישוב העברי בארץ, קשור גם הוא במונח "התיישבות" ונגזר מאותו שורש.

פירושים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיישבות במובן התאגדות: המונח התיישבות מהווה לעיתים כינוי לציון אוסף יישובים הקשורים זה לזה באופי, בסדר-היום או בנסיבות ההתיישבות בהם - כך למשל השם "ההתיישבות העובדת" מתייחס ליישובי תנועת העבודה בארץ (קיבוצים, מושבים).
התיישבות במובן קולוניה: ההתיישבויות האירופאיות שנעשו במהלך המאות שחלפו בעיקר בשטחי העולם המתפתח זוכות בלשונות הזרות לכינוי Colony, אולם בעברית נקראים אנשיהן גם "מתיישבים" והן עצמן, נקראות על פי רוב, "מושבות".