אברהם יצחק איגוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

אברהם יצחק איגוסאנגלית: Irving A. Agus; ‏1910 - 18 ביולי 1984) היה היסטוריון יהודי אמריקאי, מומחה לתולדות יהדות אשכנז בימי הביניים ופרופסור להיסטוריה בישיבה יוניברסיטי. פיתח בעיקר את מחקר השו"ת (שאלות ותשובות רבניות) כמקור היסטורי.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם יצחק אגושביץ נולד בסיסלעוויטש הסמוכה לגרודנו, למשפחה בת שבעה ילדים, אחיו היה הרב יעקב אגוס. אביו יהודה לייב היה רב, ואמו בלה דבורה לבית ברזניצקי הייתה צאצאית למשפחת קצנלבוגן. ב-1925 עלתה משפחתו לארץ ישראל, אך הקשיים במקום הניעו אותם לעזוב שוב כעבור שנתיים, והפעם לארצות הברית. הם התיישבו בבורו פארק, והאב התמנה לרב בית-כנסת בלואר איסט סייד. אברהם יצחק למד בישיבה יוניברסיטי ואימץ את "אגוס" בעל הצלצול האמריקני יותר כשם משפחה. בשנת 1937 קיבל תואר דוקטור מהדרופסי קולג' בפילדלפיה. לאחר מכן ניהל את "האקדמיה העברית" בלונג איילנד.

איגוס לימד בישיבה יונברסיטי מ-1944 ועד לפרישתו ב-1977. לאחר מכן כיהן כעורך ה-Jewish Quarterly Review.

הוא נשא לאשה את תמה לבית גרבר והיה אב לבן ובת.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת הדוקטורט שלו הוקדשה לחייו ופועלו של מהר"ם מרוטנבורג וראתה אור בספר בשנת 1947.

מחקרו החשוב ביותר היה איסוף תשובות של בעלי התוספות מכתבי יד, עריכתן והוצאתן לאור. החיבור ראה אור בהוצאת הישיבה יוניברסיטי ב-1954. בספר נדפסו למעלה מ-130 תשובות שנכתבו על ידי כארבעים מחכמי אשכנז וצרפת, מתחילת תקופת הראשונים ועד סוף תקופת בעלי התוספות.[1]

שאלות ותשובות אלה, ותעודות מקוריות אחרות, היוו כר נרחב למחקרים על הריאליה היהודית של התקופה שבין המאה ה-10 למאה ה-14 באשכנז (המרחב הגרמני-צרפתי). בין היתר עסק איגוס בראשית העיור במרחב זה וזיקתו לקהילות היהודיות; בריאליה המשתקפת מ"ספר חסידים"; בשפות היהודים באותה תקופה ובדרכי הלימוד שלהם.

פעילות נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגוס ביקש לחבר הצעה לתוכנית לימודים לישיבות, בעיקר בתחום תולדות ישראל ואף חיבר ספר לימוד בשם "דברי ימי ישראל" (ראה אור בשני חלקים בארצות הברית ובישראל ב-1957).[2]

כן עיבד יחד עם דניאל פרסקי סיפורים לילדים מתוך ספרו של חיים נחמן ביאליק "ויהי היום", במטרה לספק ספרות עברית ליהודי ארצות הברית.[3]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Rabbi Meir Of Rothenburg, His life and his works as sources for the religious, legal, and social history of the Jews of Germany in the thirteenth century, Philadelphia : Dropsie College for Hebrew and Cognate Learning, 1947
  • Urban civilization in pre-Crusade Europe : a study of organized town-life in northwestern Europe during the tenth and eleventh centuries based on the Responsa literature, Leiden : E. J. Brill, 1965
  • The heroic age of Franco-German Jewry : the Jews of Germany and France of the tenth and eleventh centuries, the pioneers and builders of town-life, town-government, and institutions, New York: Yeshiva University Press, 1969

מבחר מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "על ההיסטוריוגרפיה של ישראל בגולה", ספר היובל לשמואל קלמן מירסקי (תשי"ח) עמ' 440-445
  • "מורי התלמוד ותלמידיהם בחברה היהודית בגרמניה בימי הבינים, כפי שמתואר בספר חסידים", ספר היובל לשמואל בלקין (תשמ"א) 135-141
  • "The languages spoken by Ashkenazic Jews in the High Middle Ages", Joshua Finkel Festschrift Ed. by Sidney B. Hoenig and Leon D. Stitskin. New York: Yeshiva Unviersity Press, 1974 pp. 19-28

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אפרים אלימלך אורבך, תשובות בעלי התוספות (ביקורת), קריית ספר ל,ב (תשטו) 200-205
  2. ^ שני ספרי לימוד חדשים, הצופה, 2 באוגוסט 1957
  3. ^ בין היתר ראו אור בתשי"ד (1954) הסיפורים: "דבורה מתחת התמר", "אשמדאי מלך השדים", "נקמת אשמדאי", "יהודית" ו"בת מלך ארם"